על פי הודאתו בכתב האישום ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 סיפא לחש"ץ, תשט"ו 1955.
ניתנה והודעה היום,
י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 , בפומבי ובמעמד הצדדים.
____(_-_)______
____(_-_)____
____(_-_)____
שופט אב"ד שופט
גזר דין
הנאשם, רב"ט ה.ח, נותן את הדין בגין עבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק, מיום 23/09/11, שעניינה ירי של 26 כדורים באוויר, שלושה מהם כאשר ניצרת הנשק במצב "בודדת", ו-23 כדורים נוספים כאשר הנשק במצב "אוטומט". הנאשם ביצע את הירי במהלך חתונה ביישוב בו הוא מתגורר, בשטח פתוח, ולשם כך שב לביתו, כדי לקחת את נשקו האישי. הירי פסק משום שלאחר העברת הניצרה ל"אוטומט", חל פיצוץ בנשק, הקת נשברה והמכלול התעקם. הנאשם ניסה לבצע פריקה בנשק, ללא הצלחה. בבדיקת הנשק הסתבר, כי הנזק שנגרם אינו בר תיקון, והוא מסתכם ב-2,387 ש"ח.
כעולה מן הפרטים הנוספים המוסכמים, עבר הנאשם בחני בטיחות בנשק, ונכח בכנסים שעסקו באיסור שבשימוש בלתי חוקי בנשק. אף שאישר כי היה מודע לסיכון בירי שביצע, טען כי המדובר היה בשדה פתוח, בלא נוכחות אנשים נוספים. הוא ביצע את הירי מאוחר וירי באוויר, לשם הפגנת שמחה במהלך חתונות, הוא מנהג רווח במגזר הבדואי.
למחרת הירי, שב הנאשם לבסיסו, ואז דיווח על האירוע למפקדיו. בעקבות כך, הודח מתפקידו כגשש, וכיום הוא משרת כבקר אבטחה, בלא נשיאת נשק.
הנאשם גויס לצה"ל, עפ"י התנדבותו, ביום 28/03/11. מפקדיו מתארים אותו כחייל רציני ביותר, ממושמע ובולט מבין חבריו. אילולא האירוע, אמור היה לקבל תעודת הצטיינות, בכנס שהתקיים כשבועיים לאחר מכן. על אף הדחתו מתפקידו כגשש, ושיבוצו במפקדת הגששים בפיקוד, כבקר אבטחה, הוא עודנו חדור מוטיבציה, ומפגין מחוייבות לתפקידו.
בדברו האחרון, שב והביע לפנינו חרטה על מעשיו, וציין כי הפיק את לקחו.
בטיעוניה, הדגישה
התביעה את הסיכון הרב שנשקף ממעשיו של הנאשם, אשר עשה בנשק שימוש אחר ופסול מזה עבורו נמסר לו. הירי - שנפסק רק בעקבות הפיצוץ בנשק - בוצע על אף המודעות לאיסור שבמעשה, ומתוך מנהג רווח שעקירתו מצדיקה ענישה מרתיעה, בדמות מאסר בכליאה ממשית, מאסר מותנה והורדה בדרגה. עוד נתבקשה השתתו של רכיב פיצויים, לאור הנזק שנגרם.
הסניגור, מנגד, הדגיש כי עפ"י תיקון 113 לחוק העונשין, שיקול ההרתעה (לעומת שיקול השיקום) אינו יכול להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם. הסיכון הפוטנציאלי מן הירי היה מוגבל בהיקפו, בנסיבות. המדובר במעידה חד פעמית, לאור שירותו הטוב של הנאשם לפני האירוע וגם במהלך השנה שחלפה מאז. הצעדים הפיקודיים היו משמעותיים ומיידיים, וזאת לעומת השיהוי בן תשעת החודשים בהגשת האישום. איזון הדברים מצדיק לטעמו הטלת עונש מאסר, לתקופה קצרה, לריצוי בדרך של עבודה צבאית. אשר לפיצוי הכספי, הדגיש הסניגור כי המדובר בבן למשפחה בת 12 ילדים, המתפרנס מן המשכורת הצבאית לבדה, מבלי שהוריו יכולים לסייע.
דיון והכרעה
אכן, אין להקל ראש בביצועו של ירי בלתי מורשה ע"י הנאשם, כאשר ניצרת הנשק במצב "בודדת" ו"אוטומט" - אף שבששת החודשים בהם שירת בצה"ל עובר לאירוע שב ולמד את האיסור שבשימוש בלתי חוקי בנשק, ואת הוראות הבטיחות המחייבות בנשק בכלל. אף אם ביקש להפגין שמחה, נקל לשער את הסיכון שעלול היה להתממש אילו נכחו אחרים במקום בו ביצע את הירי. סיכון כזה, מוחשי יותר, נשקף גם לשלומו-הוא, נוכח הנזק שנגרם למנגנוני הנשק במהלך הירי ובעת שהנאשם אוחז בו."הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה", כשיקול לקביעת מתחם העונש ההולם לפי תיקון מס' 113 לחוק העונשין, ונוגע לשמירה על חיי אדם, הוא אפוא רב חשיבות. נלווים אליו גם שיקולים צבאיים ייחודיים, שעניינם שימוש בנשק צבאי למטרה לה נועד.
מן הצד השני, ניכר כי המדובר בחייל חיובי, המבקש בכל מאודו לתרום בשירות הצבאי, גם לאחר שהודח מתפקידו כגשש בעקבות האירוע. הדחה מיידית זו בולטת אל מול השיהוי בהגשת האישום, וכבר נפסק כי "לשיהוי ממושך בהליך הפלילי, ובין היתר בהגשת כתב האישום, יש לתת משקל בשלב גזירת הדין, ודברים אלו נקבעו במשפטנו מקדמת דנא" (ע"פ 4434/10
אבי יחזקאל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו, 08/03/11], בסעיף 9 לפסק הדין (2011)). בד בבד, דווקא הזמן שחלף - למעלה משנה מאז המקרה - שימש כמעין "תקופת מבחן", בה הוכיח הנאשם כי לא הסתבך בעבירות כלשהן, דומות או אחרות (ואף לא משמעתיות), וכי קבלת האחריות והחרטה שהביע - כנות הן (וראו לעניין זה את סעיפים 40יא(6)-(8) לחוק העונשין). בנושנות הרבה של האירוע יש כדי להקהות עד מאוד גם את ההרתעה לה עתרה התביעה:
"העיקרון המקובל על כולנו הוא כי על העונש להינתן, ולהתבצע, קרוב ככל הניתן למועד ביצוע העבירה, ולעומת זאת עונש הניתן זמן רב לאחר ביצוע העבירה מאבד הרבה מכוחו המרתיע, כאשר מנגד רואים את הנאשם בתקופה זו כמי שנשא בעונש, כאשר חרב הדין מתהפכת מעל לראשו".
(ע"פ 2103/07
אביהו הורוביץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(4), 4168, בעמ' 4319 (2008)).
באיזון שבין השיקולים (ובהשוואה לענישה הנהוגה במקרים חמורים יותר, של ירי באוויר תוך סיכון ממשי לאחרים), סברנו כי ניתן להסתפק במקרה זה בהשתת מאסר לריצוי בדרך של עבודות צבאיות, לתקופה שאינה ממושכת (בתחילה, לא הגיע הנאשם לראיון אצל רמ"ד שיקום, לדבריו עקב קשיי התמצאות, אך לאחר הזדמנויות נוספות שניתנו לו, נמצא לבסוף מתאים לריצוי עונש בדרך האמורה). גם ברכיב הפיצוי מצאנו להקל, לנוכח הנסיבות המשפחתיות והכלכליות כפי שפורטו (ראו, בדומה, לעניין קנס, את האמור בסעיף 40ח לחוק העונשין).
על הנאשם יוטלו אפוא העונשים הבאים: