על פי הודאתו, מורשע הנאשם בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, על כי נעדר מיחידתו, XXX מיום 22/12/2003 ועד יום 03/12/2012, בסך הכל 3270 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.
·
ניתנה היום,
11/12/12
,
כ"ז כסלו תשע"ג
, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.
________
שופט
גזר דין
פתח דבר
כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם, טוראי מ.ט, ייחס לו עבירה של היעדר מהשירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, בגין כך שהשתמט משירות ביטחון מיום גיוסו 22.12.2003 ועד ליום מעצרו 3.12.2012, דהיינו בסך הכל 3,270 ימים.
ביום הגשת כתב האישום ממש, הודה הנאשם בכתב האישום כלשונו והתיק נקבע, לבקשתו, לישיבת טיעונים לעונש. טיעונים אלו נשמעו בפניי.
ראיות הצדדים לעניין העונש
התביעה הצבאית הגישה לעיוני מספר ראיות לעניין העונש ובהן תדפיסו האישי של הנאשם [ת/1] שהנתונים הרלוונטיים שבו הינם קביעת כושרו הרפואי של הנאשם ביום 14.01.2004 (פרופיל 97) ושינוי כושרו מספר ימים לאחר מכן ביום 19.01.2004 (פרופיל 64). באמרה הראשונה שנגבתה מהנאשם [ת/2], ואשר הוגשה מטעם התביעה, הודה הלה במיוחס לו ומסר כי בתקופה בה היה אמור להתגייס, אושפז אחיו בבית החולים ועל כן שהה לצדו מדי יום ביומו למשך כשנתיים ומחצה, וכי משנת 2006 למד בישיבה ובתקופה זו לא נעשתה כל פניה אליו. הנאשם מסר שלמד במהלך תקופת ההיעדרות וכשנשאל אם הוא מעוניין להוסיף דבר, ציין: "אני רוצה לעשות צבא בהתאם להשקפת העולם שלי- הכשר, בנים בנות וכו'". באמרה השנייה שנגבתה מהנאשם [ת/3], ואשר הוגשה מטעם התביעה, נחקר הנאשם בחשד לביצוע עבירה של עריקה, לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו - 1955, בשונה מהאמרה הראשונה. הנאשם נשאל שאלות שונות לגבי מודעותו לחובת גיוסו; לגבי העובדה שלא התייצב לגיוסו ולגבי כך שלא יצר קשר עם רשויות הגיוס. בעניין זה, אמר הנאשם כי: "בשנים האחרונות מאוד רציתי להסדיר את כל נושא הצבא, ומאז שהתחתנתי זה לא התאפשר, הלידה הייתה קיסרית ורק אני הייתי שם בשבילה עד היום". המסמך האחרון שהוגש מטעם התביעה הינו "סיכום ריאיון למלש"ב" [ת/4] מיום 13.01.2004 [ת/4]. בסיכום הראיון צוין כי הנאשם "ידע על הגיוס" וכי "לא הופיע כי לא רצה להתגייס, כי רצה להיכנס לישיבה ולקבל פטור". בנוסף, צוין כי הנאשם מתגורר עם הוריו ואינו עובד או לומד ושאינו רוצה להתגייס.
ההגנה הגישה בשלב הראיות לעניין העונש מכתבים ומסמכים שונים וכן העידו מטעמה מספר עדים. כלל ראיות ההגנה ביקשו ללמד, עד כמה שניתן, על סיפור חייו של הנאשם, כלהלן. הנאשם נולד למשפחה קשת יום- אביו היה מכור לטיפה המרה ונקט באלימות נגד בני המשפחה. בשל בעיות פרנסה ידעה המשפחה קשיים כלכליים משמעותיים, ובכלל אלו נפתחו נגדם הליכים בהוצאה לפועל. לדאבון הלב, בשנת 2004 לקה אחי הנאשם, שהיה נשוי ואב לילדים, במחלת הסרטן ונפטר לאחר ייסורים באמצע שנת 2006. בני משפחת הנאשם ציינו כי הנאשם היה זה שהתלווה לאחיו החולה, סעד אותו ודאג לצרכיו מדי יום ביומו. בהמשך, השתלב הנאשם במסגרת ישיבתית בה התמיד בלמידת תורה, מהבוקר עד הערב, שלא במסגרת הסדרה אל מול רשויות הגיוס, ובמקביל נישא לבת-זוגו ולשניהם נולד בן שהוא כיום בן שנתיים ומחצה. הנאשם ורעייתו מתקיימים בדוחק ממלגה של הישיבה בה למד הנאשם ומעבודות ניקיון, ואינם נתמכים על ידי בני משפחותיהם כלל.
רעייתו של הנאשם, בעדות ישירה ונרגשת, סיפרה בכאב רב על הקשיים שפוקדים אותה מאז מעצרו של הנאשם ועל חוסר האונים בו היא מצויה. הגברת טרבלסי ציינה כי לא ידעה שהנאשם משתמט משירות ביטחון אלא רק לפני למעלה משנה כשנודע לה שמחפשים אחריו.
כבוד הרב עובדיה יוסף, מהישיבה בה למד הנאשם, מסר בעדותו שקיבל את הנאשם לשורות הישיבה ולמעשה ליווה אותו לאורך השנים בהן למד, בשיחות רבות בכדי לסייע בידיו להשתקם מן השבר שפקד אותו בעבר. הרב פירט את הקשיים שעמדו בפני הנאשם, כפי שלמד מן השיחות ביניהם, והוסיף כי למעשה רעייתו כלל לא ידעה שהוא משתמט מן השירות עם הנישואין, אלא רק לאחרונה וכי הנאשם נמנע מלהסדיר את מעמדו בשל כך.
טיעוני הצדדים לעניין העונש
לאחר שהונחו הראיות באשר לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבות הנאשם, כפי שתואר לעיל, טענו הצדדים לעניין העונש, זה בכה וזה בכה, אם כי מבלי שמי מהם נוקט בעמדה עונשית ברורה, ואף לא בטווח העונש הנכון והראוי בנסיבות העניין, לשיטתו של כל צד.
דיון והכרעה
על אף שמלאכת הענישה במקרה דנן אינה פשוטה כלל ועיקר, שומה עלינו לדון בשיקולים השונים ולהכריע בדבר העונש הראוי לנאשם בנסיבות הכוללות.
בתורת הענישה של מדינת ישראל חלו תמורות לאחרונה. כנסת ישראל אישרה את תיקון מספר 113 לחוק העונשין (ספר חוקים 2330 מיום 10.1.12)) (להלן:
התיקון בחוק העונשין"), ובכך יוחד פרק נפרד בקודקס הפלילי בנוגע להבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. פרק זה כולל קביעות ערכיות באשר לפירמידת שיקולי הענישה השונים, אך גם קביעות פרקטיות ואמות מידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בעת גזירת הדין.
נקבע כי, בראש הפירמידה של שיקולי הענישה עומד שיקול ההלימה, בכך שנאמר שעל גזר הדין לשקף יחס הולם בין האשמה ומידתה לבין סוג העונש ומידתו. בכך, נקבע, כי בראש ובראשונה יהיה על השופט להניח במרכז במת הדיון את העבירה ונסיבותיה ורק לאחר מכן את העבריין ונסיבותיו. בתיקון לחוק נקבע כי יש להידרש, תחילה, על פי העיקרון שצוין, לקביעת מתחם העונש ההולם ורק לאחר מכן להידרש לעונש שיוטל על הנאשם.