1. הנאשם מואשם בביצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר, ללא היתר, בכך שבנה מבנה בטון מוגבה בשטח של כ-2,400 מ' רבוע ובגובה של כ-1 מ' .
2. העובדות בענייננו, אינן במחלוקת ולהלן אראה כי טענות הנאשם נטחנו עד דק בשלוש ערכאות שבהן נדון העניין במסגרת בקשת הנאשם לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא כנגדו ביחס לבניה האמורה והן: בית משפט השלום בפ"ת (החלטת כב' סגן הנשיא, השופט גולדס, בב"ש 5067/07 מיום 01.09.08), בית המשפט המחוזי מרכז (החלטת כב' השופטת אהד בעפ"א 4332-09-08 מיום 07.01.09) ובית המשפט העליון (החלטת כב' השופט א' לוי ברע"פ 437/09 מיום 26.03.09).
3. להלן יובאו כלשונן העובדות המוסכמות כפי שתוארו לאחרונה בהחלטת כב' השופט ארנון מיום 17.08.10 בת.א. 6789-07-09 של בית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתה נדחתה על הסף תביעת הנאשם לפסק דין הצהרתי, שהיתר הבניה שניתן לו בעניינה של הבניה האמורה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה "קסם" הינו חוקי ובר תוקף; כי צו ההריסה שהוצא על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז בטל היות והבניה במקרקעין חוקית ותואמת את האמור בהיתר; וכי פסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופטת אהד ביום 07.01.09 בטל.
4. המקרקעין נשוא כתב האישום, הידועים גם כחלקה 71 בגוש 8868 (להלן: "המקרקעין"), מצויים בתחומי הישוב כפר-קאסם. יעוד המקרקעין הינו חקלאי, זאת בהתאם לתוכנית מפורטת מס' אפ/100. ביום 05.08.07 ערך מפקח מטעם היחידה הארצית לפיקוח על הבניה ביקור במקרקעין ומצא כי במקרקעין מתנהלות עבודות בניה ללא היתר: הקמתו של שלד רצפת בטון בגובה של כ-1 מטר ובשטח של כ-2,400 מ"ר (להלן "הבניה במקרקעין"). לטענתו של הנאשם, מדובר ברצפה האמורה לשמש כבסיס לחממה המורכבת מרצפת בטון, קונסטרוקציית מתכת וחיפוי ניילון או זכוכית. ביום 06.08.07 הוצא צו הפסקה מנהלי בגין הבניה במקרקעין. ביום 23.08.07 הוצא צו הריסה מנהלי לבניה במקרקעין (להלן "צו ההריסה"), לפיו יש להרוס את רצפת הבטון.
5. ביום 18.09.07 הגישה הוועדה המחוזית בקשה להארכת תוקף לביצוע של צו ההריסה עד ליום 22.10.07 בשל חג הרמדאן. ביום 11.10.07 הגיש הנאשם לבית המשפט השלום בפתח-תקווה בקשה לביטול צו ההריסה. בין לבין הגיש הנאשם בקשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה "קסם" (להלן: "הוועדה המקומית"), לקבלת היתר בניה במקרקעין. ביום 28.10.07 הוחלט על ידי הוועדה המקומית ליתן לנאשם היתר בניה למבנה חקלאי מותנה בתנאים. ביום 25.11.07 ניתן היתר הבניה (להלן: "היתר הבניה"). בשל כך חזר בו הנאשם מבקשתו לביטול צו ההריסה. ברם, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (להלן: "הוועדה המחוזית") המשיכה בהליך המנהלי להריסת הבנוי במקרקעין וביום 26.12.07 הגישה לבית משפט השלום בפתח-תקווה בקשה להארכת תוקף צו ההריסה ב-30 ימים נוספים.
6. ביום 01.01.08 החליט כב' ס. הנשיא, השופט א' גולדס, כי הבניה במקרקעין אינה תואמת את היתר הבניה וכי יש להאריך בדיעבד את תוקפו של צו ההריסה, וכלשונו: "...משנבדק היתר הבנייה עלה כי הבנייה בפועל אינה תואמת את ההיתר שניתן וממילא נותר צו ההריסה המנהלי על כנו, אלא שהמועד לביצועו חלף... אני מאריך את תוקפו של צו ההריסה ומורה על ביצועו עד ליום 31.01.2008". על החלטתו זו של ס. הנשיא גולדס הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז והערעור נשמע לפני כב' השופט ארנון. ביום 16.06.08 ניתן על ידי כב' השופט ארנון פסק הדין בערעור (ע"פ 367-01-08) ובו נקבע, מבלי להכריע בטענות הצדדים לגופו של עניין, כי החלטתו של ס. הנשיא גולדס מיום 01.01.08 ניתנה לאחר שעיין בבקשה להארכת תוקפו של צו ההריסה ובתגובה לה, אך בהיעדר הצדדים ומבלי שניתנה לצדדים האפשרות להשמיע טענותיהם ולחקור את המצהירים. בנסיבות אלה סבר כב' השופט ארנון כי יש להשיב את התיק לדיון בבית משפט השלום לשם קיום דיון נאות ובכלל זה לשם חקירת המצהירים.
7. דיון כאמור אכן נערך לפני ס. הנשיא גולדס ביום 01.09.08. החלטתו ניתנה באותו היום בב.ש. 5067/07. ס. הנשיא גולדס קבע בהחלטתו כי היתר הבניה שניתן לנאשם סותר את התוכנית המפורטת אפ/100, שכן התוכנית המפורטת קובעת כי חממה הינה "בניין
בעל שלד עץ או מתכת והמכוסה יריעות פלסטיות או זכוכית והמיועד לשמש בית צמחיה לגידולים חקלאיים" (ההדגשה אינה במקור ש.ק.ו.) ואילו בפועל ביצע הנאשם
יציקת בטון בגובה של כמטר שאינה באה במסגרת ההגדרות של התוכנית. כמו כן, דן ס. הנשיא גולדס בטענותיו של הנאשם באשר לסמכותה של הוועדה המחוזית להתערב בהחלטתה של הוועדה המקומית ליתן לו היתר בניה. בהקשר זה קבע ס. הנשיא גולדס כי סמכותה של הוועדה המחוזית הינה סמכות מקבילה לזו של הוועדה המקומית ולכן הוועדה המחוזית מורשית לממש את צו ההריסה למרות קיומו של היתר בניה, הסותר את התוכנית המפורטת, מבלי שתוטל עליה חובה להגיש תחילה ערר לועדת הערר המחוזית. עוד הוסיף ס. הנשיא גולדס כי לבית המשפט יש סמכות להאריך בדיעבד מועד לביצוע צו הריסה, במיוחד "כאשר מתגלית עבירה ולא ניתן לבצע את צו ההריסה בשל חגים או מחמת צום הרמדאן, או בשל נסיבות שאין לוועדה המחוזית שליטה עליהן, חייב בית המשפט לסייע בידי הגורמים האוכפים את החוק שלא להתיר בנייה בלתי חוקית על כנה" (סעיף 8 להחלטה). לפיכך, האריך ס. הנשיא גולדס את המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 30.10.08.
8. על החלטתו של ס. הנשיא גולדס הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז אשר נדון לפני כב' השופטת נ' אהד (עפ"א 4332-09-08). בפסק הדין בערעור, אשר ניתן ביום 07.01.09, קבעה כב' השופטת אהד כי היתר הבניה אינו עולה בקנה אחד עם התוכנית המפורטת אפ/100: "היתר הבנייה, בו מחזיק המערער למבנה זה, אמור להיות מכוחה של תוכנית מפורטת אפ/100, ועל פי תכנית זו אין היתר לבניית חממה משלד
עשוי בטון" (סעיף 2 לפסק הדין). כלומר: הדגש בפסק דינה של כב' השופטת אהד הושם על כך ששלד החממה נבנה מבטון אשר אינו מותר לבנייה לפי התוכנית המפורטת אפ/100. עוד קבעה כב' השופטת אהד כי אין בחוות דעתו של עו"ד עלא תלאווי עליה הסתמך הנאשם כדי להצביע על חוקיות היתר הבנייה. בהמשך לכך, קבעה כב' שופטת אהד כי משעה שנתנה הוועדה המקומית היתר המנוגד לתוכנית המפורטת הרי שהיא פעלה בחריגה מסמכות, ולכן היתר הבניה שניתן על ידה הינו חסר תוקף (סעיף 4 לפסק הדין). כמו כן קבעה כב' השופטת אהד כי הבניה במקרקעין נוגדת אף את האמור בהיתר הבניה עצמו (סעיף 2 לפסק הדין).
9. באשר לטענות שהועלו על ידי הנאשם לעניין חוסר סמכותם של הוועדה מחוזית ובית המשפט לדון בתוקף החוקי של היתר הבניה אשר הוצא על ידי הוועדה המקומית, שכן סמכות זו מסורה לדעתו לוועדת הערר המחוזית, קבעה כב' השופטת אהד כי אין כל רלוונטיות להליכי ערר שעל הוועדה המחוזית היה לנקוט בהם כנגד החלטת הוועדה המקומית, כפי שטען הנאשם, שכן לבית המשפט מסורה הסמכות לדון בהליכי אכיפה הננקטים כלפי עברייני בנייה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. בהקשר זה קבעה כב' השופטת אהד כי לבית המשפט מסורה הסמכות לבדוק חוקיותו של היתר בנייה ובכלל זה אף לבחון האם הינו מתאים לתוכנית מתאר, וזאת - ללא קשר לקיומם או היעדרם של הליכי ערר. עוד קבעה כב' השופטת אהד כי אין בסיס לטענתו של הנאשם לפי הגבלת מסגרת הטיעון על ידי בית משפט השלום פגעה בזכות הטיעון שלו. כב' השופטת אהד קבעה כי עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי התקיים דיון ארוך ובמסגרתו נחקרו עדים. על פסק דין זה של כב' השופטת אהד הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 437/09).
10. בהחלטתו מיום 26.03.09 דחה כב' השופט א' א' לוי את בקשת רשות הערעור. כב' השופט לוי קבע כי הערכאות המשפטיות לא התיימרו ליטול לעצמן את הסמכויות שהוקנו בדין לרשויות התכנון, שכן הן היו רשאיות לבחון את חוקיות החלטותיהן של רשויות התכנון. כמו כן נקבע בהחלטתו של כב' השופט לוי כי משמצאו הערכאות המשפטיות כי הבנייה בפועל אינה תואמת את היתר הבנייה הרי שאין ספק כי היו רשאיות להותיר את צו ההריסה על כנו. עוד קבע כב' השופט לוי כי לא מצא ממש בטענה לפיה הוגבלה זכות הטיעון של המבקש לפני בית המשפט השלום.
11. מטעם המאשימה העיד בפני המפקח מר ירון הלפגוט. במסגרת עדותו הוגשו לבית המשפט: ת/1-דו"ח מיום 05.08.07 + תמונות; ת/2 - התראה מיום 05.08.07; ת/3 - צו הפסקה מנהלי; ת/4 - דו"ח מיום 12.08.07; ת/5 - צו הריסה מנהלי; ת/6 - תמונות מיום 11.09.07; ת/7 - היתר מיום 25.11.07; ת/8 - הוראות תכנית מפורטת אפ/100; ת/9 - החלטות בית המשפט בעניינו של הנאשם בערכאות שונות; ת/10 - החלטת בית המשפט המחוזי בהליך האזרחי בו פתח הנאשם; ת/11 - זימונים לחקירה; ת/12 - חקירת הנאשם; ת/13 - פרסום ברשומות בדבר הכרזה על קרקע חקלאית; ת/14 - מכתב ממפקח הוועדה המקומית מיום 09.08.07.
מטעם הנאשם העיד הנאשם עצמו, וכן העידו מטעמו מר סמי עיסא - בעבר ראש המועצה בכפר קאסם, מר סובחי סלאח עאמר - חבר הוועדה המקומית, וכן מר פארוק גרה - מפקח הוועדה המקומית. מטעם הנאשם הוגשו לבית המשפט: נ/1 - הודעת הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בהליך האזרחי שהגיש הנאשם; נ/2 - צו סיכומי טענות בבית המשפט העליון בהליך האזרחי הנ"ל.
12. כאמור, מטעם המאשימה העיד המפקח מר ירון הלפגוט. אני נותנת אמון מלא וללא סייג בעדותו של המפקח מר הלפגוט. מעדותו המהימנה של עד זה שהנאשם למעשה אינו חולק עליה, נמצאתי למדה כי הבניה במקרקעין נבנתה מלכתחילה ללא היתר וכי היתר הבניה שניתן לנאשם מהוועדה המקומית ניתן בדיעבד. די בכך כדי להרשיע את הנאשם דנן בעבירה המיוחסת לו- ביצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר - ללא היתר.
13. אין מקום לספק, כפי שהגיעו כל הערכאות שדנו בעניין צו ההריסה המינהלי, ודעתי כדעתן, כי היתר הבניה שהוצא בדיעבד ע"י הוועדה המקומית אינו תואם את הבניה במקרקעין שנבנתה ע"י הנאשם ואת התוכנית החלה במקרקעין ולפיכך הינו בלתי חוקי ואינו "מכשיר" את העבירה שביצע הנאשם. מסקנות כב' ס. הנשיא, השופט גולדס, בב.ש. 5067/07, שאושרו בערעור ע"י כב' השופטת אהד בעפ"א 4332-09-08 ובבקשת רשות הערעור ע"י כב' השופט לוי ברע"פ 437/07, בכל הענווה, מקובלות עלי במלואן וכאמור, דעתי כדעתם של שלושת השופטים הנכבדים בבתי המשפט השלום, המחוזי והעליון.
14. הנאשם העלה בפני טענת הגנה מן הצדק, הנדחית על ידי מכל וכל. לטענותיו של הנאשם התייחסו ערכאות השלום והמחוזי שדנו בצו ההריסה המנהלי וגם בעניין זה דעתי כדעתן.
כלל לא ברורה לי טענת הנאשם כי אין אינטרס ציבורי בהגשת כתב האישום וכי הגשת כתב האישום פוגעת בזכויות היסוד שלו. צודקת המאשימה בטענתה כי עבירות על חוק התכנון והבניה פוגעות בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי פגיעה של ממש, שיש למגרה. זכויות היסוד הקנייניות של הנאשם במקרקעין, אינן פוטרות אותו מן הדין ובמצב בו לא היה קיים היתר לבניה שבנה במקרקעין, אין מנוס מנקיטת הליכים מנהלים ופליליים כנגדו לאכיפת שלטון החוק. טענת הנאשם לאפליה פסולה כנגדו נדחית אף היא הואיל ולא הוכחה על-ידי הנאשם, וההיפך - התרשמתי כי המאשימה נוקטת גם נוקטת בהליכים כלפי בניה בלתי חוקית באיזור, כך שאין כל אפליה בנדון דידן כלפי הנאשם.
15. היוצא מכל האמור לעיל, שאני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום - ביצוע עבודה במקרקעין הטעונה היתר, ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א)(2), 204 (א), 205 ו- 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.
ניתנה היום 8.9.11, ט' אלול תשע"א, במעמד הצדדים