תו"ב
בית משפט השלום בית שאן
|
53148-09-11
25/12/2012
|
בפני השופט:
אינעאם דחלה-שרקאוי
|
| - נגד - |
התובע:
ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי
|
הנתבע:
עמותת ג'מעית אלבר ואלאחסאן
|
| הכרעת דין |
בפתח הכרעת הדין אציין כי החלטה זו נוגעת הן לנאשמת בתיק זה, והן לנאשמת בתיק תו"ב 53250-09-11 ג'מעיית אלח'יר ואלעטאא בע"מ.
הקדמה
1. ביום 18.09.12 הוגשו כתבי אישום כנגד הנאשמות, עמותת אלח'יר ואלעטאא ועמותת אלביר ואלאחסאן, כלהלן:
2.
תיק תו"ב 53250-09-11
בתיק הנ"ל ייחסה המאשימה לנאשמת, במקרקעין הידועים כגוש 16610 חלקה 4 מאדמות כפר טורעאן (להלן:
"המקרקעין") עבירה של עבודות בניה ושימוש ללא היתר, בכל שנעשה שימוש בקומת מרתף של מסגד קיים לגן ילדים, ללא היתר ובסטייה מהיתר מס' 1814 שהוצא בתיק מס' 24/84 מיום 30.05.85, בשטח של כ-580 מ"ר (להלן:
"המסגד המזרחי"). כמו כן, יוחס לנאשמת כי הינה משתמשת במקרקעין שימוש חורג.
תיק תו"ב 53148-09-11
בתיק זה ייחסה המאשימה לנאשמת, במקרקעין הידועים בגוש 16647 חלקה 4+5 ו- גוש 16645 חלקה 4+5 ו- גוש 16636 חלקה 48 מאדמות כפר טורעאן (להלן:
"המקרקעין"), עבירה של שימוש לגן ילדים בקומת קרקע של מסגד ללא היתר בניה כדין (להלן:
"המסגד המערבי"). כמו כן, יוחס לנאשמת כי הינה משתמשת במקרקעין שימוש חורג.
3. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 01.05.12 העלו הנאשמות טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק", שיש בה לטענתן, כדי להביא לביטול כתבי האישום (להלן:
"הטענה המקדמית").
4. לצורך דיון בטענה המקדמית ושמיעת הראיות, נקבע דיון ליום 08.11.122, בו נשמעו עדי המאשימה והנאשמות. בדיון זה העיד מפקח המאשימה, מר מאיר עבד (להלן:
"המפקח"), המהנדס מר עאדל דחלה (להלן:
"המהנדס"), ראש המועצה המקומית טורעאן מר יעקב זוהר (להלן
: "ראש המועצה") ומהנדס המועצה המקומית טורעאן מר זיאד חדאד (להלן:
"מהנדס המועצה"). בתום דיון זה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
5. יצוין כי הנאשמות אינן חולקות על עובדות כתבי האישום, אלא טוענות כאמור, ל -"הגנה מן הצדק", המצדיקה ביטול כתבי האישום הנ"ל (
ראה דברי ב"כ הנאשמות בעמ' 3 ש' 10-13 לפרוטוקול מיום 01.05.12).
טענות הנאשמות
6. בסיכומים מטעמן, ביססו הנאשמות את טענתם המקדמית על שני אדנים, האחד, השיהוי בהגשת כתבי האישום, והשני כי הגשת כתבי אישום נעשתה מטעמים זרים והפליה בהעמדה לדין פלילי.
7. באשר לשיהוי טענו הנאשמות כי, גם אם לא מדובר בהתיישנות הקבועה בחוק, הרי עסקינן בשיהוי הפוגע בהגנתו של הנאשם, כך שיש רלבנטיות לפרק הזמן שחלף כדי לחזק את הטיעון כי, שיקולים זרים ופסולים הם שעומדים ביסוד הגשת כתבי האישום, והעיתוי בו הוגשו.
8. לטענת הנאשמות, במקרה דנן, נקיטת ההליכים הפליליים מקורה בפניותיה של המועצה והמהנדס מטעמה אל המאשימה, לנקוט בהליכים הנ"ל. עוד טענו הנאשמות כי, ההעמדה לדין של הנאשמות ועיתויה, הינה רצון המועצה להביא לסגירת הגנים של הנאשמות, והעברת הניהול לידיה, והמניע של ההעמדה לדין נוצל על ידי המועצה בראשות יושב ראש שלה, המשמש חבר אצל המאשימה, תוך ניצול כוחו השלטוני.
9. לגישת הנאשמות, עסקינן בהגשת כתב אישום והעמדה לדין, לשם קידום אינטרסים פרטיים ועצמיים, המהווה שיקול זר שאין להביא בחשבון, ויש בו כדי לבסס הגנה מן הצדק.
10. הוסיפו הנאשמות וטענו כי, משאישר ראש המועצה בחקירתו כי, המועצה פתחה גנים במבני מגורים, מבלי שיהא בידה היתר לשימוש חורג, כאשר המאשימה לא פעלה בנדון, יש בכך כדי להעיד על הפליה פסולה ביחס שניתן על ידי המאשימה.
טענות המאשימה
11. בסיכומיה, ציינה המאשימה באשר לטענת השיהוי כי, אין בהשתהות כדי למנוע ממנה לפעול לפי חובתה לאכיפת החוק, אלא במקרים קיצוניים.
12. ביחס למסגד המזרחי, משניתנה לנאשמת הזדמנות להכשרת הבניה, ומשתוקף ההחלטה לאשר את הבניה בתנאים פג, ללא שפעלה הנאשמת לחידוש ההחלטה, הוגש כתב האישום כנגדה.