כללי
1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען כי במהלך השנים 2005-2008 הנאשם עבד כשכיר בעסק "חי חלפים לרכב דרום" שבאזור התעשיה בנתיבות (להלן:"העסק") ובמהלך שנת 2008 הוא התגורר בעסק. באוקטובר 2008 הוא קיבל הודעה על פיטוריו החל מיום 1.11.08. בתאריך 22.11.08 בסמוך לשעה 23:44 הנאשם הגיע ברכבו לעסק במטרה להציתו. הוא החנה את הרכב ונכנס לעסק באמצעות מפתח שהיה ברשותו, הצית אש בשלושה מוקדים ונמלט מהמקום. האש התפשטה, שרפה את תכולת העסק והרסה את המבנה.
על רקע זה יוחסה לנאשם עבירת הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977.
2. הנאשם כפר בהצתת העסק. הוא הודה כי בתאריך 22.11.08 "בשעות הערב המאוחרות", הגיע לעסק ברכבו ונכנס אליו באמצעות מפתח שהיה ברשותו, אך טען שבא לקחת את ארנקו ועזב את המקום בתוך זמן קצר.
הנאשם כפר בטענה שהוא עבד בעסק כשכיר ופוטר, וטען כי הוא ונפתלי עמר (להלן:"נפתלי") היו שותפים בעסק וזמן מה לפני הצתת העסק הם החליטו יחד לסיים את השותפות. הוא אישר, שבמהלך שנת 2008 הוא התגורר בקומה השניה של העסק.
דיון והכרעה
א.
נסיבות השריפה
1. מר פנחס בסט הוא חוקר שריפות בשירותי כבאות איזור באר שבע. הוא חקר את שריפת העסק. מסקנותיו היו שהעסק הוצת במתכוון ולא כתוצאה מתקלה במערכת החשמל וכי העסק לא נפרץ עובר להצתתו אלא מי שהצית אותו נכנס אליו מאחת מדלתות החזית, באמצעות מפתח. חוקר השריפות ביסס את מסקנותיו על נתונים שקיבל ואסף, הנוגעים לכניסות לעסק ולמצבן בזמן השריפה, על כך שלא נמצאו סימני פריצה לעסק ועל כך שנמצאו בעסק מספר מוקדי בעירה שאינם קשורים זה בזה וסימני חריכה חזקים ובמערכת החשמל לא היו סימנים לכשל חשמלי.
2. ההגנה לא טענה נגד מסקנת חוקר השריפות שהעסק הוצת במתכוון. היא טענה שלא הוכח כראוי שהעסק לא נפרץ עובר להצתה וטענה כי ישנה אי בהירות בדו"ח החקירה של חוקר השריפות באשר לפריצת הדלת האחורית של העסק.
3. ובכן, חוקר השריפות העיד (עמ' 4 מש' 6) שבבוקר שלאחר השריפה הוא הגיע לעסק, בדק אותו ושמע מהכבאים על פעולותיהם בכיבוי השריפה. הוא מצא שלעסק יש 3 פתחים - שתי דלתות בחזית ודלת אחת, המשמשת לכניסת כלי רכב לעסק, מאחור. הדלת האחורית נסגרת מתוך העסק ולא ניתן לפתחה מבחוץ. הוא ראה שהדלת השמאלית בחזית העסק - פתוחה והוא שמע מהכבאים שפעלו לכיבוי השריפה שהם אלה שפרצו אותה. הדלתות הנוספות - זו שבחזית וזו שמאחור - היו סגורות. (עמ' 4 מש' 18). הוא סרק גם את גג העסק, כדי לבדוק אם הוא נפרץ ונכנסו דרכו ומצא שאין סימנים לפריצה. בנוסף, הוא מצא שתקרת העסק היא בגובה של 8 מטר וכדי להיכנס ולצאת דרכה יש צורך בציוד מתאים, שלא נראה במקום. הוא בדק את המבנה מכל עבריו סביב סביב ולא מצא שום מקום שניתן היה להיכנס דרכו למבנה, שהיה סגור הרמטית (עמ' 5 מש' 15).
מכל אלה הוא הגיע למסקנה שמי שהצית את העסק נכנס אליו מאחת מדלתות החזית, באמצעות מפתח.
4. השוטר דודו אמר - שהגיע לעסק יחד עם צוות הכיבוי, ואמרתו התקבלה לבקשת ההגנה, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, אמר: "
בסריקה ראשונית נראה כי המבנה היה סגור לחלוטין ולכן צוות כיבוי החליט לנסר מנעול של דלת ברזל בחזית המבנה, לאחר שפתחו את הסורג הכבאי איליה שבר את דלת הזכוכית והתחילו בפעולות הכיבוי".
5. הכבאי, מר משה איליה, השתתף בכיבוי השריפה בעסק. הוא מסר אמרה במשטרה - שהוגשה בהסכמה וסומנה ת/15 - בה אמר שכוחות הכיבוי שהגיעו לעסק ראו עשן יוצא ממנו, פרצו את דלת הכניסה הראשית שלו בעזרת מסור דיסק, שברו את זכוכית הדלת והתחילו בפעולות כיבוי. הוא ציין, כי לא נראו בעסק סימני פריצה או סימנים מחשידים אחרים.
6. אמנם, בדו"ח החקירה של חוקר השריפות - ת/1, נרשם שהדלת האחורית של המבנה היתה סגורה והכבאים פרצו אותה, אולם ברור שהאמירה לפיה הכבאים פרצו את הדלת האחורית של העסק היא בבחינת פליטת קולמוס גרידא. הדברים אינם עולים בקנה אחד עם עדויות השוטר אמר והכבאי איליה, וניתן גם לראות בסוף הסרט שבת/18 (הדיסק השני) שפעילות הכבאים מתמקדת בחזית העסק ואין כל פעילות בחלק האחורי שלו. חוקר השריפות לא חזר על הדברים בעדותו בבית המשפט וההגנה לא טרחה לשאול אותו בעניין זה. מכל מקום, גם לפי האמור בת/1, עם הגעת הכבאים לעסק, הדלת האחורית שלו היתה סגורה.
7. הבדיקה שערך חוקר השריפות היתה מקיפה ויסודית. ממצאיו נתמכים בעדויות נוספות - אובייקטיביות, ומסקנותיו שהעסק הוצת במתכוון, שהוא לא נפרץ עובר להצתתו ושהמצית נכנס אליו מאחת מדלתות החזית באמצעות מפתח, הגיוניות ומתבקשות.
ב.
עמדת התביעה
התביעה מבקשת להתבסס בעיקר על שלושה סרטי מצלמות אבטחה מיום 22.11.08, בהם נראה רכבו של הנאשם סמוך לזמן ההצתה, נוסע באזור העסק או חונה בקרבתו, והעסק עצמו מצולם לפני ההצתה ובזמן שעשן יוצא ממנו. לטענתה, סמיכות הזמנים בין הימצאות הנאשם בעסק לעליית העסק באש, מוכיחה שהנאשם הוא שהצית את העסק.
ג.
עמדת ההגנה
1. הנאשם הודה - במשטרה ובבית המשפט, שהרכב שנראה בסרטי מצלמות האבטחה - בהזדמנות אחת נוסע לכיוון העסק וכעבור כדקה חוזר משם ובשתי הזדמנויות רצופות חונה ליד העסק - הוא רכבו וכי הוא זה שנהג בו כשהוא צולם כאמור.