הנאשם מזוכה מעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א -1961 (להלן: הפקודה), בצירוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה; שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
כתב האישום
2. על פי כתב האישום, ביום 21.2.11, בשעה 12:00 בצהריים לערך, בקניון מלחה בירושלים, מסרה אשת הנאשם, ליאת בן חמו, לידי הנאשם מפתחות רכב מסוג מזדה, שמספרו 2141969 (להלן: הרכב), אותו שכרו הנאשם ואשתו מחברת ההשכרה אוויס ((AVIS. הנאשם, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג ברכב באותו היום בשעה 14:50 לערך ברחוב יחזקאל בירושלים לכיוון "כיכר השבת", נסע בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, עקף טור אוטובוסים, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי, ומשם נכנס לצומת הרחובות חגי ויחזקאל (להלן: הצומת), כשהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה וחוצה מעבר חציה להולכי רגל. במעבר החצייה השני באותו הרחוב, חצו שני הולכי רגל, י.א, ו- י.ל.ד, שניהם ילידי 1993. כלי הרכב שנסעו לכיוון כיכר השבת, עצרו לפני מעבר החצייה על מנת לאפשר להולכי הרגל לחצות את הכביש, ולפתע הגיח הנאשם מהנתיב הנגדי ופגע בי.ל.ד (להלן: הנפגע) עם צדו הימני הקדמי של הרכב. הנפגע הועף באוויר ונחת על הכביש, נחבל בגופו ואיבד את הכרתו. הנאשם נעצר למספר שניות, הביט סביבו, נסע מעט לאחור עם הרכב, פנה שמאלה לכיוון רחוב יואל, תוך שהוא נכנס לרחוב בניגוד לתמרור "אין כניסה" ונמלט מהמקום. בסמוך לשעה 15:00, החזיר הנאשם את הרכב לחברת ההשכרה, מבלי שדיווח על התאונה. למחרת, ביום 22.2.11, משהגיעו שוטרים לביתו של הנאשם, סרבו בני הזוג לפתוח את הדלת והנאשם נמלט מהחלון.
תשובת הנאשם לאישום
3. הנאשם אינו חולק על עצם התרחשות התאונה כמתואר בכתב האישום ולא על כך שרעייתו ליאת שכרה את הרכב מחברת ההשכרה אוויס. ברם, בתשובתו לאישום כפר הנאשם הן בטענה שנהג ברכב והן בטענה שהרכב הספציפי האמור, היה מעורב בתאונה. לטענתו, לאחר שהושכר הרכב, הוא מסר את המפתחות לאדם בשם מני, אותו הכיר במלונית אותה הוא מנהל ובה התגורר מני, ולפיכך, כל שאירע לאחר מכן, כנטען בכתב האישום, אינו קשור לנאשם ולרכב ששכר. במהלך משפטו הרחיב הנאשם וטען כי ביום האירוע, לאחר שאשתו נהגה ברכב למקום עבודתה בקניון מלחה, ביחד עמו, הגיע אותו מני שנהג, לבקשת הנאשם, ברכב, והסיע את הנאשם בתחילה לנגריה בתלפיות, משם לישיבה בה מלמד אביו ולאחר מכן לחברת ההשכרה, שם הוחזר הרכב.
ראיות הצדדים - כללי
4. מטעם המאשימה העיד הנפגע, י.ל.ד. שהיה קטין בעת התאונה, ותיאר את נסיבות קרות התאונה, הפגיעה שנגרמה לו בברך שמאל והטיפול הרפואי לו נזקק בעקבות התאונה. כמו כן, העיד חברו של הנפגע, י.א, שצעד בסמוך אליו, אם כי מעט מאחוריו, וראה את התאונה מתרחשת בסמוך לשעה 15:10 באופן שבו תיאר הנפגע בעדותו. העד חיים בס, שהיה עד ראיה לתאונה בעומדו בסמוך למקום התרחשותה, העיד על נסיבות קרות התאונה, באופן שתאם את גרסת הנפגע וחברו, והעיד על העזרה הראשונה שהגיש לנפגע. עוד העיד רס"ב עמיחי נחמן, בוחן תאונות דרכים, שהגיע למקום התאונה בסמוך לאחר מכן, בחן את הזירה, צילם את המקום (ת/4) וערך שרטוט של המקום ותרחיש התאונה (ת/24). הבוחן נחמן בדק את מצבו של הנפגע בבית החולים, נסע לסוכנות אוויס, שם בדק את הרכב, הבחין בפגיעות פח המעידות על פגיעה בגוף רך ואסף דגימת דנ"א ממקום הפגיעה בפח (ת/8 - ת/9 ; ת/27 - ת/31). בעניין בדיקת ה- דנ"א העידה מירב עמיאל, מהמחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, שעל פי חוות דעתה ותוצאות בדיקת החומר הביולוגי, הדנ"א שנמצא תואם לזה של הנפגע (ת/23). כמו כן, העידו נציגי סניף חברת ההשכרה אוויס. ליאור הלר, דייל באוויס, העיד כי קיבל את הרכב בחזרה בשעה 15:10, בדק אותו אך לא הבחין בסימני פגיעה עליו. הלר תלה את תוצאות הבדיקה בחושך היחסי השורר בחניון תת-קרקעי של הסוכנות. הלר תיאר את הבחור שהחזיר את הרכב בפרטים התואמים את חזותו של הנאשם (ת/16). אוהד רנדי, דייל באוויס, העיד כי הוא סגר את חוזה ההשכרה לאחר שקיבל את טופס הבדיקה שמילא הלר לרכב שהוחזר בשעה 15:15, וכי הבחור שהחזיר את הרכב תואם בתיאורו למראהו החיצוני של הנאשם (ת/10). מנהל הסניף של אוויס, עבד מוכתסב, העיד כי ראה במצלמות האבטחה, המשדרות אל מסכים במשרדו, את הנאשם בחניון, ליד הרכב, מחזיר אותו לידי הלר, ולאחר מכן רנדי סגר מולו את הסכם ההשכרה בשעה 15:10 (ת/11). בנוסף, העידו בוחני תנועה ממשטרת ישראל שחקרו את התאונה דנן. השוטרים אילן יוסף ואסף שזו, העידו על חקירת אשת הנאשם, ליאת חלילי בן חמו, להם הציגה גרסאות שונות בנוגע לבחור בשם מני, שלדבריה, נהג ברכב (ת/18 - ת/21 ו- ת/33). כמו כן, העידו החוקרים על פעולות חקירה נוספות שביצעו בתיק. רפ"ק משה כהן העיד כי מספר הטלפון שמסרה ליאת, השייך כביכול למני, נמצא לא זמין ולא ניתן להתחקות אחר בעליו (ת/34). רס"ר דיב סבאג, בוחן תנועה, העיד על נטילת דגימת ה- דנ"א מהרכב (ת/40 - ת/41) ועל סרטון שצילם בתחנת הדלק הסמוכה לסוכנות אוויס, שם נצפה הנאשם מתדלק את הרכב בשעה 14:59 ונוהג בו, וסרטון שצילם ממצלמות האבטחה של אוויס, עת החזיר הנאשם את הרכב לסוכנות (ת/35 - ת/38; ת/42). בהקשר זה העיד גם אושיק חזן, מנהל תחנת הדלק הסמוכה לסוכנות, שאישר שהוא העתיק את הסרטון ומסר אותו למשטרה. אבירם אברהם, חוקר בחברת האשראי לאומי קארד, העיד כי כרטיס האשראי, באמצעותו שולם התדלוק, שייך לאשת הנאשם (ת/24 - ת/25). העד ישראל ורטהיימר, מתנדב באגף התנועה, העיד כי לבקשת השוטר דיב סבאג ערך בדיקה יסודית בישיבת "מיר" במטרה לאתר את מני, שהעלתה חרס. כמו כן, העידו השוטר אברהם ממוקד 100 והשוטר שלמה בן חיון, יומנאי ומוקדן באגף התנועה, אליהם הגיע דיווח ראשוני על התאונה בשעה 14:51. בעניין זה העיד גם השוטר אופיר הרוש, שהעיד כי התאונה דווחה למשטרה בשעה 14:52 (ת/32). לבסוף, העידו אביו של הנאשם, אלי בן חמו, המנהל ישיבה הנמצאת בסמוך למקום התאונה, שלא זכר אם הנאשם הגיע לישיבה ביום האירוע; ואשת הנאשם, ליאת חלילי בן חמו, שבעדותה סתרה את הודעותיה במשטרה, והציגה גרסאות שונות.
הנאשם העיד להגנתו, וכן העיד מטעמו המומחה מר רפי וולמרק (חוות דעתו נ/5).
ראיות המאשימה - פירוט
יובהר כי נוכח יריעת המחלוקת הרחבה אותה פרש הנאשם ובה אחז, אין מנוס מהתייחסות מפורטת לראיות שהובאו על מנת לבחון באופן מדויק ערכן ומשקלן.
5. הנפגע, י.ל.ד, בן 18 שנים, מתגורר בארגנטינה, שהה בארץ במעמד של תייר הלומד בישיבה. הנפגע תיאר את המסלול בו צעד, תוך שהוא מצביע על מקום האירוע (ת/4), כדלקמן: הנפגע העיד כי יצא ממאפיית נחמה ופנה לחצות את הכביש. מצידו השמאלי של הנפגע עצר אוטובוס שאפשר לו לחצות. הנפגע החל לחצות, ועצר בסמוך לצידו השמאלי של האוטובוס, על מנת לוודא שהנתיב הנגדי פנוי להמשך מעבר. הנפגע הביט ימינה, ראה כי הנתיב פנוי והמשיך בחצית הכביש, ואז הכה בו מצד שמאל רכב מסוג מאזדה בצבע תכלת או כחול, שנסע לכיוון כיכר השבת בניגוד לכיוון התנועה. ברכב נהג גבר דתי כבן 30 עם זקן וכיפה שחורה. הנהג הסתכל סביב ומיד המשיך בנסיעה ונמלט מהמקום (עמ' 11 ו- 14 לפרוט'; ת/1). הנפגע נפגע בברכו, נפל ונחבט בראשו ונזקק לשמונה תפרים.
6. חברו של הנפגע, י.א, המתגורר אף הוא בארגנטינה, העיד כי ביום 21.2.11, סמוך לשעה 15:10, הלך ביחד עם הנפגע ברחוב יחזקאל והשניים החלו לחצות את הכביש, לאחר שהרכבים נעצרו והעניקו להם זכות קדימה. הנפגע הלך מעט לפניו, הגיע לאמצע מעבר החצייה כשלפתע פגע בו רכב פרטי בצבע תכלת בצדו הימני הקדמי. הנפגע נפגע ברגל שמאל, נפל על הכביש ונחבל בראשו. ברכב הפוגע לא היו נוסעים מלבד הנהג, שעצר את הרכב לשתי שניות, אך מיהר להמשיך בנסיעה ופנה שמאלה לרחוב יואל (נ/1).
7. העד חיים בס, העובד בחנות בפינת צומת הרחובות יחזקאל וחגי, שם התרחש האירוע, העיד כי שמע "בום", יצא מהחנות וראה בן אדם "עף" באוויר ונופל ארצה. העד רץ אל הנפגע, חלף ליד הרכב הפוגע, תוך שבמקביל קם הנפגע על רגליו ויחדיו הלכו לצד הרחוב, שם הגיש העד לנפגע עזרה ראשונה. בד בבד, הזמין העד אמבולנס, כחצי דקה בערך לאחר התאונה (עמ' 27 לפרוט'), וטלפן למשטרה לאחר שעוברי אורח אמרו לו שהרכב הפוגע נמלט מהמקום לעבר אזור מאה שערים, לכיוון רחוב יואל. העד מסר למשטרה מספר רכב 2141969, אותו רשם אחד מעוברי האורח בשם ירוחם. העד הצביע על מקום החנות ומקום התאונה על גבי צילום הצומת (ת/4) (עמ' 23-25 לפרוט'). בתארו את הצומת בעת התאונה, אמר העד כי היה ביכולתו לצפות אל עבר הצומת, הצומת היה פנוי כשמשני צדדיו של מעבר החצייה עמדו אוטובוסים. העד לא ראה את רגע הפגיעה וגם לא את כיוון ההליכה של הנפגע, אך יצא, כאמור, מיד לאחר הפגיעה, כששמע את רעש התאונה, והבחין כי הרכב הפוגע היה מסוג מאזדה בצבע תכלת-כחול בהיר, עליו מדבקה של חברת ההשכרה אוויס (AVIS), שנסע בניגוד לנתיב התנועה ובלם לאחר התאונה (עמ' 27 ו- 30 לפרוט').
8. רס"ב עמיחי נחמן, בוחן תאונות דרכים באגף התנועה, חקר את התאונה לאחר שהגיע לזירת האירוע בשעה 15:50, ולאחר שהנפגע פונה זה מכבר מהמקום. במקום אותר עד ראיה בשם חיים בס ממנו נגבתה הודעה על ידי רס"ר דיב סבאג. הבוחן נחמן, על פי הנתונים שקיבץ, קבע כי התאונה אירעה בשעה 14:50 וערך תרשים של מקום התאונה ואופן התרחשותה (ת/8 ו- ת/26). הבוחן מיקם את אירוע התאונה באמצע הצומת, אך לא יכול להצביע במדויק על מקום הפגיעה בהולך הרגל (עמ' 46-47 לפרוט'; ת/4). בבחנו את זירת האירוע לא נמצאו סימני צמיגים. עוד העיד כי מזג האוויר ביום האירוע היה סגרירי, אך הראות הייתה טובה, כביש האספלט היה יבש, נקי ותקין, בסמוך למעבר החצייה ניצבו תמרורי ג7, המתריעים על קיומו של מעבר חציה במקום, וכי הנתיב בו נסע הרכב הפוגע סומן בצהוב המלמד על ייעודו לתחבורה ציבורית. העד בירר את מצבו של הנפגע ולאחר מכן הגיע לסוכנות אוויס ברחוב המלך דוד, שם בדק את הרכב בחניון תת-קרקעי, נהג בו ובדק אותו שוב מחוץ לחניון (ת/8 - ת/9). מבדיקתו עולה כי הסימנים שנמצאו על הרכב ומיקומם תואמים לסוג פגיעה של רכב בהולך רגל וניכר היה כי מדובר בפגיעה חדשה ברכב (סע' 7 ת/27 - תמונות הרכב, עמ' 49 ו- 90-91 לפרוט'). העד צילם את הפגיעות ברכב, ומצא חומר אורגני במקום הפגיעה, בקורה הימנית הקדמית (תמונה 15 ב- ת/27), אותו צילם, אסף ומסר למז"פ להמשך בדיקה. בדו"ח שערך העד על תאונת הדרכים, קבע כי הולך הרגל נפגע ע"י רכב שחצה את רחוב יחזקאל מימין לשמאל במעבר החצייה. הולך הרגל נפגע מחלקו הימני הקדמי של הרכב בחלק מחלקי גופו וניתק מגע מהרכב. תיאור החצייה וכיוונה, מקום הפגיעה וצורת ניתוק המגע של הולך הרגל נקבעו מהפרטים שנמסרו לו על ידי העדים במקום, ובכלל זה העד חיים בס. פני הדרך, הראות, התמרור ומצבו המכאני של הרכב לא היו הגורם לתאונה. הממצאים בגוף הרכב תואמים לסוג הפגיעה בהולך רגל, ובבדיקת הרכב בחניון לא שובשו הממצאים (ת/9);
9. העדה מירב עמיאל, מהמחלקה לזיהוי פלילי, הפיקה דנ"א מהחומר האורגני שנאסף מהרכב הפוגע והשוותה אותו לדגימה שנלקחה מהנפגע. העדה הסבירה שאיסוף החומר בסלוטייפ לא אפשר לערוך בדיקת דם, אך דגימת החומר הייתה טובה ולאחר בדיקת הדנ"א התברר כי הוא שייך לנפגע בתאונת הדרכים דנן.
10. ליאור הלר, דייל באוויס, קיבל את הרכב חזרה בחניון ביום התאונה בשעה 15:10, ערך לרכב בדיקה, בסיומה לא הבחין בפגיעות פח ברכב. העד הסביר שיתכן שלא הבחין בכך משום שהחניון התת-קרקעי הנו חשוך (עמ' 147 לפרוט'). העד לא ראה מי נהג ברכב, אלא הגיע לרכב כשמנועו היה כבוי ולידו עמד הבחור שביקש להחזירו. הלר העיד כי הבחור שהחזיר את הרכב היה 'לחוץ' וניסה לזרז את תהליך החזרת הרכב, וככל הנראה היה עימו בחור נוסף עם חולצה לבנה וכיפה שחורה (עמ' 138-139 לפרוט'; ת/16). פרט זה, בדבר אדם נוסף שיתכן שהיה עם אותו בחור, הוזכר לראשונה בעדותו של הלר בבית המשפט, בהסבירו כי לא זכר זאת בעת שמסר הודעתו במשטרה (ת/16).
11. אוהד רנדי, דייל בחברת אוויס, העיד כי ביום 20.2.11 הרכב הוחזר לסוכנות בשעה 15:00 באמצעות בחור באמצע שנות העשרים, שיער שחור ללא פאות, בעל מראה מזרחי, חובש כיפה שחורה ולובש ג'קט שחור. העד קיבל מאותו אדם את טופס בדיקת הרכב שנמסר לו בחניון וסגר את הסכם ההשכרה (ת/10א).
12. עבד מוכתסב, מנהל מרחב של חברת אוויס בסניף המלך דוד בירושלים, מסר למשטרה את פרטי ההשכרה והחזרת הרכב והעיד כי לא היה באפשרותו למסור למשטרה את סרטוני הווידיאו מבלי לקבל לכך את אישורו של קצין האבטחה של אוויס (ת/11א ו- ת/12-ת/15). העד לא ראה מי נהג ברכב בעת החזרתו, אך באמצעות מצלמה המותקנת בחניון המשדרת למסך שנמצא במשרדו, ראה העד את הנאשם מחזיר את הרכב בחניון בשעה 15:10 לידי ליאור הלר, ולאחר מכן ראה העד את אוהד רנדי סוגר לנאשם את חוזה ההשכרה (עמ' 110-111 לפרוט').