1.
העובדות וגדר המחלוקת
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ייבוא סם מסוכן על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973. על פי עובדות כתב האישום הנאשם ששהה בהודו שלח לישראל שתי חבילות שהכילו שרשראות מחרוזי גבס, שבתוכם הוסתר סם מסוג חשיש. אחת החבילות מוענה לבית הוריו של הנאשם ברח' דברי חיים 5 בירושלים. היא נשלחה מספר ימים לפני 10.7.03 והכילה סם במשקל כולל של 893.16 גרם. החבילה השניה מוענה לבית אחיו של הנאשם ברח' חיים הלר 22 בירושלים, נשלחה מספר ימים לפני 20.7.03 והכילה סם במשקל כולל של 896.59 גרם.
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. הוא כפר בכל העובדות ובכל פרטי כתב האישום, כולל העובדה שהוא שלח את החבילות, וכולל העובדה שבחבילות נתפסו סמים מסוכנים. הנאשם לא הודה גם בשרשרת הסם, כך שהיה צורך להזמין את כל 24 עדי התביעה לעדות, כשהעדויות כללו גם פרטים טכניים לחלוטין הנוגעים לשרשרת העברת הסם. כמו כן הוזמנו המומחים ממז"פ שהעידו על טיבו של החומר שנמצא בחבילות.
רובן של העדויות התייחסו לטיפול בחבילות מהגעתן לישראל ועד הגעתן להגעתן לידי המשטרה. בשלב הראשון אותרה החבילה הראשונה שהגיעה לישראל בדואר אויר ביום 10.7.03. היא אותרה על ידי עובדי יחידת הסמים של המכס מיד לאחר הגעתה לישראל בדואר חבילות, באמצעות כלבים המאומנים להריח סמים מסוכנים (עדות ראש היחידה משה זרחיאני בעמ' 32 שורה 6 ואילך). החבילה טופלה על ידי מספר עובדים של יחידת הסמים של המכס. החוקרים פתחו את החבילה, ערכו בדיקה ראשונית של תכנה והגיעו למסקנה שמדובר בסמים. הם שיתפו בחקירה שוטרים ובלשים ממפלג סמים בירושלים. השרשראות ובתוכן החומר החשוד כסם הוצאו והוכנסו למעטפות אטומות והועברו למז"פ. חלק מהשרשראות הוחזרו לחבילה והיא נסגרה והועברה לסניף דואר בירושלים. מסניף הדואר נמשכה החבילה על ידי אביו של הנאשם. בלשי המשטרה עקבו אחר החבילה מהדואר עד בית האב, וכן ערכו תצפית על הבית במשך כל היום כדי לברר אם גורם אחר כלשהו נטל משם את החבילה, אך לא נמצא גורם כזה. בשלב זה נעצר האב, נערך חיפוש בבית והחבילה נמצאה.
החבילה השניה נתפסה ביום 20.7.03 ויועדה לאחיו של הנאשם מר אשר סיטון. כקודמתה, נרשם עליה שהיא נשלחה מעובדיה סיטון בניו דלהי. בשל זהות השולח עוררה החבילה חשד, היא נתפסה וגם בה נמצאו חרוזים דומים שבהם נמצא בבדיקה סם מסוכן מסוג חשיש.
כל העובדות הללו הוכחו על ידי למעלה מעשרים עדים שהעידו בבית המשפט. חלקם התייחסו גם לשרשראות העברת הסם למז"פ. בנוגע לפרטי ראיות אלו, אני מקבלת במלואם את סיכומי ב"כ המאשימה שכללו תקציר השתלשלות העניינים כסדרם. מאחר שמדובר בתיאור טכני אין טעם בחזרה על הדברים. כל האמור בסיכומים מעמ' 71 לפרוטוקול שורה 8 עד עמ' 73 שורה 24 מקובל עלי במלואו ומהווה חלק מהתשתית העובדתית של הכרעת דין זו.
אדון עתה בטענותיו השונות של ב"כ הנאשם:
2.
טענת התיישנות
הסניגור טען כי טענת התיישנות ניתן להעלות בכל שלב ולא רק כטענה מקדמית, וכי ניתן להעלותה גם בסיום המשפט אם יתברר שלא הוכח שהעבירות בוצעו במועד שאיננו מעבר לתקופת ההתיישנות. לטענתו לא הוכח מתי הגיעו החבילות לישראל. אמנם העד זרחיאני ראה את החבילה לראשונה ביום 13.7.03, אולם במציאות קיימת אפשרות שחבילה נשכחה או לא הגיעה ליעדה, נהתגלגלה למקום כלשהו ונמצאה שם רק לאחר שנים. במקרה כזה, על פי הנטען, היסוד העובדתי של ייבוא עלול היה להתרחש שנים לפני 13.7.03, כך שהעבירה התיישנה. עוד טען הסניגור כי הנטל להוכיח כי לא כך היה מוטל על המאשימה, וכי המאשימה לא הביאה עדים ראויים שנכולים היהו להעיד על שנעשה בחבילה לפני התחלת הטיפול על ידי יחידת המכס.
אני דוחה את טענת ההתיישנות:
ראשית, מדובר בטענה מקדמית שהיה על הנאשם להעלות בשלב המתאים, אך הוא לא עשה כן. לגופו של עניין, הטענה מניחה אפשרות עובדתית קלושה ביותר שלפיה החבילות התעכבו במקום כלשהו לאחר הגעתן לישראל במשך שנים, ולפתע פתאום צצו ממקום כלשהו ואותרו על ידי המכס. לאפשרות כזו אין כל תמיכה בראיות. העדים שהעידו כלל לא נשאלו על אפשרות כזו, וממילא לא התייחסו אליה בעדויותיהם. ההפך מכך: העד זרחיאני העיד כי עובדי המחלקה פוקדים את דואר החבילות בתל אביב, שאליו מגיעות חבילות בדואר אוויר, מידי יום ובודקים שם חבילות שמגיעות בדואר אויר ונתב"ג (עמ' 32 שורה 6 ואילך). הטענה אף אינה מתיישבת עם דעות אחיו של הנאשם שלפיה הנאשם הודיע לו על כוונתו לשלוח אליו חבילה (עדות האח תידון להלן).
בנסיבות אלו לא הוכח שקיימת אפשרות סבירה שחבילה תישכח בדואר במשך שנים לאחר שהגיעה לשיראל. קל וחומר כשמדובר בשתי חבילות, שכן על מנת לזכות את הנאשם יש להוכיח ששתי החבילות נשלחו מוקדם יותר ונזנחו במקום כלשהו במשך שנים. אפשרות כזו אינה סבירה ואינה מקימה ספק סביר שיש בו כדי לזכות את הנאשם. על כן אני דוחה את טענת ההתיישנות.
3.
טענה נוספת
שהועלתה על ידי ב"כ הנאשם היא שלא הוכח כי החבילה הובאה מחו"ל לישראל. לדברי הסניגור העדים אבי לוי ואיריס לניאדו שקיבלו את החבילה ביום 13.7.03 אישרו כי היא עברה בידיים אחרות לפני שהגיעה אליהם.
העדה איריס לניאדו תיארה שנבדקה חבילה אחת חשודה שסומנה על ידי הכלב, ותיארה את דרך העבודה בה מוצאת חבילה אחת מתוך מספר חבילות שבשק ותפריה נפתחים (עמ' 51 שורה 4 ואילך). העדה אישרה דו"ח שנכתב על ידה המתאר את פתיחת החבילה במשותף על ידה ועל ידי חוקרים אחרים (עמ' 51, 52). העד אבי לוי העיד על פתיחת החבילה והכנסת חרוזים לשקיות מז"פ (עמ' 40). בחקירתו הנגדית לא נשאל כלל על מקור החבילה ועל האפשרות שלא יובאה לישראל. העד משה זרחיאני העיד כי על החבילה הופיע שם השולח, עובדיה סיטון מניו דלהי (עמ' 32 שורות 32, 33)
גם במקרה זה האפשרות המוצעת על ידי הסניגור, לפיה החבילה לא יובאה לישראל, היא אפשרות תיאורטית שאין לה אחיזה במציאות ואינה מקימה ספק סביר. החוקרים העידו על מהלך עניינים רגיל שבו חבילות המגיעות בדואר אויר מרוכזות בבית הדואר, ושם אותרו החבילות נשוא כתב האישום. לא הוכח כי קיימת אפשרות סבירה שחבילה תגיע למקום כשמקורה אינו בדואר אויר, על אף שהיא נחזית ככזאת. אני דוחה גם טענה זו.
4.
טענות בנוגע לשרשרת הסם
כפי שציינתי, בתיק זה לא היתה הסכמה בדבר שרשרת הסם והובאו ראיות לעניין זה. מדובר במספר מעטפות שהועברו בשלבים השונים של הטיפול בחבילות למז"פ. כפי שציין ב"כ המאשימה, קיימות ראיות בדבר השרשרת, אולם בכל מקרה מאחר שקיים תיעוד לכך שהמוצגים הוכנסו לשקיות ייעודיות אטומות, ולאחר מכן מפתחו על ידי הבודקים, יש בכך כדי לייתר את הצורך בהוכחת השרשראות במלואן. פירוט ה"שרשראות" הובהר בסיכומי ב"כ המאשימה ואני מקבלת אותו.
בסיכומי ב"כ הנאשם לא חזרו הטענות בלבד העדרן של שרשראות העברת הסם, אולם הועלתה טענה נוספת בנוגע להעברה: על פי הנטען, על התביעה להראות שהתקבלה בתחילת השרשרת חבילה סגורה הרמטית, שיש אחריה מעקב רצוף עד חוות הדעת, והדבר לא הוכח.
אני דוחה גם טענה זו. עדויותיהם של אנשים המכס שאליהם הפניתי לעיל תיארו מעקב אחרי החבילה החל מהגעתה לישראל, ופתיחתה לראשונה על ידי אנשי המכס. ב"כ הנאשם מפנה לעדותה של איריס לנדאו בעמ' 52 שורה 11, המוכיחה כביכול שהחבילה נפתחה לפני שהגיעה אליה. אולם מה שאמרה לנדאו היה ששק הדואר נפתח, ולא החבילה שהיתה בו. הסניגור טוען עוד כי החבילה נעלמה לאחר שטופלה על ידי אירוס לנדאו וחוקרים נוספים. אולם הובאו ראיות לכך שהחבילה הועברה לבית הדואר ונמסרה לאביו של הנאשם (עדות אריאל זקן בעמ' 7 ואילך, עדויות הדר מרשה ושי צרף, מעמ' 12 ומעמ' 14). מכל מקום, לאחר שהחבילה נפתחה החשיבות הממשית היתה לחרוזים שנמצאו בתוכה אשר הכילו סם. לחבילה לא היה עוד מעמד בפני עצמה, אלא כאמצעי מעקב אחר זהות הנמען, כך שהעדר מעקב מושלם אחריה אינו פוגם במערך הראיות.
לאור האמור אני דוחה גם טענה זו.
5.
חוות דעת המומחים