1. בתיק זה הוגש כתב אישום אשר ייחס לנאשם עבירת איומים לפי סעיף 192
לחוק העונשין התשל"ז -
1977 (להלן - החוק). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד האירוע, ביום 9.2.11, היה הנאשם שומר והחזיק ברשותו אקדח מסוג טנפוגליו. בשעה 7:00 בבוקר, סמוך לרמת מגשימים, עת עסקו להנאתם סאמי נאפע (להלן - סאמי) ובנו בן השתים עשרה (להלן - הקטין) בליקוט פטריות, שלף הנאשם את אקדחו, כיוונו לעבר סאמי והקטין, והתקרב עד למרחק של מטר אחד, תוך שהוא קורא להם לשכב על הקרקע. כתוצאה ממעשי הנאשם, הרטיב הקטין במכנסיו, ונזקק לקבלת טיפול רפואי.
2. הנאשם כפר בעובדות ולא העלה טענת אליבי או טענת זוטא.
3. לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות ולאור בחינת המצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי יש לזכות את הנאשם.
חלק ראשון: הפרק העובדתי
א. גרסת הנאשם - כללי
4. הנאשם, אשר כאמור לעיל כפר בעובדות כתב האישום, העלה גרסה עובדתית נוגדת. הוא טען כי פעל במסגרת תפקידו, כשומר במושב קשת שברמת הגולן, וכי עובר לאירוע נשוא כתב האישום הוא קיבל התראות אודות סיכוי לגניבת בקר. לטענתו, המקום אליו נכנסו סאמי והקטין היה שטח פרטי מגודר ובו בקר. על פי גרסתו, הוא הגיע ברכבו אל סאמי ולמרות שצפר לו, התרחק סאמי ממנו. רק לאחר שירד מרכבו, כשידו מונחת על אקדחו ומבלי ששלף אותו, והחל משוחח עם סאמי, יצא לעברם הקטין אשר הסתתר מאחורי טרסת אבנים. הנאשם טען כי לא איים על סאמי והקטין בדרך כלשהי.
ב. עדות סאמי נפאע (המתלונן)
5. בעדותו הראשית תאר סאמי את גרסתו באשר להשתלשלות האירועים ביום 9.2.11 ולאחריו. לדבריו, כשהגיע ברכבו עם בנו למקום בו התכוונו לחפש פטריות, הוא החנה את הרכב "בחוץ". הוא הבחין ברכב מסוג ניסאן של הנאשם, ונכנס לשטח. כאשר התרחקו הוא ובנו כ-400 מטרים מהכביש, הגיע הנאשם ברכב הניסאן, ירד ממנו תוך כדי שליפת אקדח, וכשהוא מוכן לירי החל להתקרב אל סאמי ולצעוק - "אל הרצפה שניכם". בהגיעו למרחק של כמטר וחצי מסאמי, הוא כיוון לראשו את האקדח. סאמי ניסה להרגיעו, באומרו כי הוא ובנו אינם מסוכנים אלא רק מחפשים פטריות, ולהוכחה אף הראה לו את סלסילת הפטריות. הוא הוסיף ואמר לנאשם כי הוא, סאמי, אף שרת בצה"ל וכי אביו נפל בלבנון באסון צור בשנת 1983. רק למשמע דברים אלה נרתע הנאשם והוריד את אקדחו.
הנאשם עזב את השטח עם רכבו, ורק מאוחר יותר, בעקבות הגשת תלונה על ידי סאמי במשטרת קצרין, הוא הובא לתחנת המשטרה. לדבריו,
"כשהביאו אותו לתחנה זה לקח זמן והבן שלי ממש נכנס לדילמה ועשה דבר שבחיים שלו לא עשה, הוא השתין במכנסיים". הבן הקטין אחז בסאמי ורעד. בעקבות זאת הגיעו הקטין ואביו לבית החולים בצפת, שם טופל הקטין. לאחר שנבדק הקטין על ידי פסיכיאטר, הוא שוחרר מבית החולים. בהמשך זומן הקטין לפגישה נוספת עם פסיכיאטר. לדברי סאמי, במשך תקופה ארוכה המשיך הקטין להרטיב במכנסיו בלילות, נזקק לכדורי הרגעה, ואף כיום הוא עדיין סובל מסיוטי לילה.
6. בחקירתו הנגדית אישר סאמי כי השטח אליו נכנס עם בנו היה מגודר, וכי נכנס אליו לאחר שפתח שער סגור אך לא נעול, שעליו היתה שרשרת. לדבריו, בנו הקטין היה צמוד אליו כאשר הנאשם, שאחז בידו הימנית אקדח שכוון כלפיהם, התקרב והורה להם לשכב. על אף הוראתו, הם לא נשכבו על הקרקע, שהיתה רטובה מגשם. באשר להרטבת הקטין במכנסיו אמר סאמי -
"באותו רגע לא זיהיתי שהוא הרטיב במכנסיים. רק כשעלינו לרכב הרגשתי שהוא רטוב. נסענו למשטרת קצרין ומשם נסענו לבית החולים".
סאמי אישר כי שמע על קיום התופעה של גניבות הבקר בסביבה. על ידיעתו כי הוא נכנס לשטח בו מצוי בקר ניתן ללמוד מדבריו בחקירה החוזרת, לפיהם כאשר נכנס לשטח, הוא סגר מאחוריו את השער
"על מנת שהבקר לא יצא".
ג. עדות ד"ר מוניה שעלאן
7.
ד"ר שעלאן הינה רופאת ילדים בבית החולים בצפת, אשר טיפלה בקטין ביום 9.2.11, עם הגיעו לבית החולים וחתמה על תעודת השחרור (מוצג ת/1). היא העידה כי ראתה את מכנסיו הרטובים של הקטין, שמעה מסאמי את סיבת ההרטבה והזמינה פסיכיאטר. בחקירה הנגדית היא הסבירה כי סיפורו של האב הצביע על מצב חירום, אשר בו - לדבריה - יש להגיע תחילה לחדר מיון ולא לגשת תחילה הביתה על מנת להחליף לבגדים יבשים.
ד. עדות ד"ר ג'ורג' סאברה
8. ד"ר סאברה הינו פסיכיאטר העובד במרפאת ילד ונוער בצפת, אשר טיפל בקטין וערך ביום 9.2.11 בחדר המיון בבית החולים את הסיכום לגביו (מוצג מ/2). הוא העיד כי לאחר בדיקה נוספת של הקטין, ביום 17.2.11, הוא התרשם כי הוא סובל מ"תגובה חרדתית נפשית לאירוע חריף". הוא זיהה אצל הקטין "סימפטומים של הפרעה וזו תגובה לא שגרתית שיכולה להיות באירוע לא שגרתי". בעקבות זאת הוא הציע לסאמי כי הקטין יטופל במרפאת חרדה על פי תוכנית הכוללת בין עשרה לשנים עשר טיפולים, והמליץ על טיפול תרופתי. כעבור ימים אחדים שמע ד"ר סאברה מסאמי כי הקטין נמנע מללכת לבית הספר וחושש להשאר לבד בחדר השינה. עוד הוא העיד כי את האנמנזה הוא לקח אף מהקטין עצמו, שסיפר לו על תחושותיו בעת האירוע.
ה. עדות הקטין
9. כאשר נכנס הקטין לאולם בית המשפט לצורך מתן עדותו, דחיתי את בקשת בא כוח הנאשם להורות לסאמי, אבי הקטין (שהעיד לפניו) לצאת מחוץ לאולם. בהחלטתי קבעתי כי -
".... במקרה הנוכחי, נכנס הקטין ... לאולם בית המשפט מאחורי אביו, סאמי נאפע, בצעדים מהוססים כאשר הוא אוחז בשולי חולצתו של אביו ובעיניים מושפלות קמעה. הנני סבור כי במקרה זה יש לפעול על פי סעיף 2ג(ד) לעיל (לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) תשי"ח - 1957 - א.ג.) ולאפשר לקטין להעיד כאשר אביו נמצא באולם. במקרה הנוכחי הנני מורה כי הקטין יעיד לא כאשר הוא עומד על דוכן העדים, אלא כאשר הוא יושב על כסא סמוך למקום מושב השופט, כאשר הכסא עליו הוא יושב פונה אל בית המשפט, וגבו של הקטין מופנה לאביו, אשר יושב על הספסל, ומבלי שקיים מגע בין שניהם".
10. הקטין העיד כי
"בא אחד, מכוון את האקדח על הראש של אבא שלי וצועק, ואני התחבאתי אחרי אבא שלי, והסתכלתי על הנאשם. הוא צעק, לא יודע מה הוא אמר. אבא שלי דיבר איתו בקול נמוך. הוא אמר לו שיוריד את האקדח...".