כתב האישום ותשובת הנאשמת
1. על פי כתב האישום, ביום 5.2.11, בבנין המשותף בו גרים הנאשמת ומשפחת ברייב, משפחתה של
המתלוננת, חנה ברייב, נטלה הנאשמת כסא ובאמצעותו דפקה על דלת ביתה של המתלוננת. בהמשך נטלה פטיש והלמה באמצעותו על קיר ביתה של המתלוננת. המתלוננת, בתגובה, אמרה לנאשמת שהיא מזמינה משטרה למקום. בהמשך לכך איימה הנאשמת על המתלוננת, אגב עשיית תנועת "שחיטה" באמצעות חפץ חד בו אחזה, כי אם תפנה למשטרה - תשחט אותה. המתלוננת הלכה למשטרה להתלונן וכששבה, הבחינה בה הנאשמת בחדר המדרגות, אחזה בשערותיה ומשכה בהן.
בהמשך לכך, כשהגיעו שוטרים למקום, נתבקשה הנאשמת, על ידי השוטר
יבגני חונדרש, להזדהות. היא סרבה לכך ואף סרבה להתלוות אליו לניידת, תוך שהיא דוחפת אותו.
בשל כל אלה הואשמה בביצוע עבירה של איומים (לפי סעיף 192 ל
חוק העונשין, התשל"ז-1977 [
החוק]), עבירה של תקיפה (לפי סעיף 379 לחוק) ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק).
2. הנאשמת כפרה במיוחס לה. אין מחלוקת כי בין הנאשמת למשפחת ברייב קיים סכסוך שכנים ממושך ולטענת הנאשמת, משפחה זו שמה לה למטרה לגרום להוצאת הנאשמת מהדירה, ולכן המציאה את הטענות הללו כלפיה. אין בטענות כלפיה כל ממש: היא לא נקטה אלימות או איומים מכל סוג שהם כלפי המתלוננת או מי מבני משפחתה. היא לא הפריעה לשוטר. ההיפך הוא הנכון: השוטרים נקטו כלפיה כח מוגזם ובלתי נחוץ, שאף גרם לה לחבלות. עוד טוענת הנאשמת לכשלים רבים בחקירת המשטרה.
דיון
3. חרף קשיים מסוימים שיתכן והתגלו בחקירה, עליהם אעמוד בהמשך, אומר כבר עתה, כי מצאתי בסופו של יום שהתביעה הוכיחה במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשמת ביצעה את המעשים המיוחסים לה בכתב האישום (בשינוי קל וחסר חשיבות), הן בהתייחס לחלק הראשון של הארועים - המעשים כלפי המתלוננת [
חלק א], והן בהתייחס לחלק השני של הארועים - כלפי השוטר [
חלק ב].
4. עדת התביעה המרכזית בהתייחס לחלק א היתה המתלוננת,
חנה ברייב. מעדותה עולה שהארוע התחיל בערב שבת, ביום 4.2.11, ונמשך עד לאחר חצות, כלומר לתוך השבת, 5.2.11. הארועים החלו בכך שהנאשמת עמדה מחוץ לבית המשותף, מתחת לחלונה של משפחת ברייב, המתגוררת בקומה הראשונה, וצעקה כי תחסל את בני המשפחה אחד אחד, וזאת - לא בעצמה, אלא היא תשלח אנשים. לא היתה זו הפעם הראשונה שהנאשמת איימה בצורה זו על אנשי משפחת ברייב, אך באותו ערב הכל יצא משליטה, כהגדרת המתלוננת. הנאשמת דפקה על דלת דירת משפחת ברייב באמצעות כסא [
ארוע הכסא] ועל הקיר המשותף בין הדירות באמצעות "משהו מאד חזק כאילו זה מרגיש כאילו זה פטיש" [
ארוע הפטיש]. את הדפיקות עם הכסא ראתה המתלוננת מבעד לעינית בדלת. היא לא יכלה לתאר את הכסא שכן היה חשוך מחוץ לדירה. לגבי דפיקות הפטיש - הסיקה שמדובר בפטיש לפי הרעש, אך לא ראתה פטיש. הדפיקות גרמו לטיח בבית המתלוננת ליפול מהקיר. לאחר מכן יצאה המתלוננת מהדירה וצעקה לנאשמת שהיא הולכת להתלונן במשטרה. אז יצאה הנאשמת מדירתה, אחזה בידה בדבר מה (שאין המתלוננת יודעת לומר מהו), עשתה למתלוננת תנועה של שיסוף גרון, כשהיא מעבירה יד על גרונה, אמרה למתלוננת שתלך להתלונן במשטרה ואילו היא (הנאשמת) תגיד ש
אמנון
ברייב, אביה של המתלוננת, אנס אותה. לפי עדות המתלוננת, הנאשמת אמרה עוד, שהמתלוננת מקנאה בה על שום כך שגברים נכנסים אליה הביתה, ולא לביתה של המתלוננת.
כאשר שבה המתלוננת מהמשטרה היתה הנאשמת מחוץ לדירתה, ליד המדרגות. המתלוננת הודיעה לה כי מסרה נגדה תלונה במשטרה. הנאשמת הציעה למתלוננת להכנס לביתה, כדי שידברו על הענין "על כוס קפה". עוד טרם הספיקה המתלוננת לקלוט את דברי הנאשמת, תפסה זו האחרונה בשיערה ומשכה בו. הורי המתלוננת הפרידו ביניהן [
עמוד 28, שורות 8 - 28 וכן עמוד 29, שורות 23 - 25 ובחקירה הנגדית בעמוד 31, שורה 30 עד עמוד 35, שורה 30 ].
5. לדברי המתלוננת, לאחר ארוע זה החליטו בני משפחת ברייב כי יש לגרום להוצאת הנאשמת מהדירה. המתלוננת כתבה מסמך בו היא מגוללת את מעללי הנאשמת, המפריעה לדיירים בדרכים המתוארות במסמך, ו-17 שכנים בבנין חתמו עליו (
נ/4). חלק מהאנשים שחתמו על המסמך שמעו את מה שאירע בערב ה-5.2.11 ושתיים מהחותמות אף ראו את הארוע, אך לא רצו להגיע למשטרה להעיד.
הסכסוך עם הנאשמת החל, לדברי המתלוננת, כשנתיים עובר לארוע נושא כתב האישום, אך היא לא הגישה תלונה קודם לכן משום שהנאשמת, ביחד עם מספר גברים, איימו על הורי המתלוננת שיפגעו במשפחה. לדבריה, גבר אחד בשם ראובן איים על אביה, אך אותו לא שמעה בעצמה. היא שמעה איומים מפי מישהו בשם איציק או רוני, ששאל את אבי המתלוננת אם הוא רוצה שהבת שלו תחזור הביתה.
6. אציין, כי המתלוננת העידה בצורה אמינה ומדויקת, מבלי להוסיף פרטים שלא היו בידיעתה האישית ומבלי להגזים בתיאורים. היא הבהירה שלא ראתה מה אחזה הנאשמת בידה שעה שעשתה לה את תנועת שיסוף הגרון, שכן האור במסדרון היה כבוי; היא ציינה כי הדפיקות על הקיר נעשו באמצעות "משהו מאד חזק" שהרגיש ונשמע כמו פטיש, אך היא לא ראתה בעזרת מה דפקה הנאשמת על הקיר ולא ראתה פטיש; היא ציינה שהנאשמת, בניגוד לשאלת הסנגורית, לא דפקה עם הפטיש עד שחדרה לקיר ביתם של המתלוננים, אלא שהדפיקות גרמו לנפילת צבע או טיח מהקיר. אציין כי הוגשו על ידי הסנגורית צילומים של קירות ביתם של המתלוננים (
נ/3) וקירות ביתה של הנאשמת (
נ/5), אך איכות הצילומים אינה משובחת ולא נראה בהם דבר בבירור; המתלוננת ציינה כי את ארוע הכסא ראתה דרך העינית של הדלת, ועל כן אינה יכולה לתאר את הכסא; חרף שאלות הסנגורית, שסוגננו לעיתים בצורה שמתן תשובה חיובית לגביהן היתה מסייעת לעדות המתלוננת, היא הקפידה לדייק: כך, למשל, הבהירה שחותמי המסמך
נ/4 לא
ראו את ארועי אותו לילה, אלא מרביתם רק
שמעו אותו; היא הבהירה ששמעה במו אזניה איומים רק מאיציק ומרוני, אך את ראובן לא שמעה מאיים; כשנאמר לה כי אביה העיד בצורה שונה ממנה בנושא האיומים, עמדה על עדותה וציינה "אני אומרת לך מה שאני שמעתי"; כאשר נשאלה אם ראתה את הנאשמת כשזו עמדה מחוץ לחלון ואיימה השיבה כי רק שמעה אותה; היא הבהירה היטב את כל שלבי התפתחות העימות וציינה מה קרה פנים מול פנים ומה התרחש כאשר קיר או דלת חצצו בין הנאשמת לבינה. לא מצאתי, כטענת ההגנה, שהעובדה שהמתלוננים שמו לעצמם למטרה לגרום לעזיבת הנאשמת את הבנין, גרמה לכך שהעלילו עליה עלילת שווא וטפלו עליה דברים שלא היו ולא נבראו. מצאתי כי למרות אותו אינטרס, הדברים עליהם העידה המתלוננת אכן ארעו, והם היו הסיבה ליצירת אותה מטרה.
7. עדות המתלוננת קיבלה חיזוק ממספר עדים נוספים:
השוטר
יבגני חונדרש הגיע לבית משפחת ברייב פעמיים באותו ערב. הוא כתב שני דוחות פעולה (
ת/1 ו-
ת/2, שהוגשו בהסכמה, חלף חקירתו הראשית). בפעם הראשונה הגיע חונדרש עקב קריאה של אמה של המתלוננת, שהודיעה כי השכנה משתוללת בדירה ותוקפת את הילדה שלה. זה היה בשעה 22:44 ביום 4.2.11. לארוע הראשון מתייחס דוח הפעולה
ת/1, ממנו עולה כי כשהגיע למקום פגש בחנה ברייב (בטעות כתב שהיא המודיעה, שהרי לפי תוכן ההודעה, בה מדובר על בתה של המודיעה, המודיעה היתה ככל הנראה אמה של חנה - רעיה). בדוח כתוב שלדברי המתלוננת, השכנה דפקה בחוזקה על הדלת ואיימה על המתלוננת ובני משפחתה באמצעות כסא וסכין. חונדרש דפק על דלת ביתה של החשודה (כך בדוח. כיום - הנאשמת - מ.ב.נ), אך לא היה מענה ולא נשמעו רעשים מהדירה. המתלוננת הופנתה למשטרה להגיש תלונה. צוין בדוח כי לא היה מגע פיזי בין החשודה למתלוננת וכי מדובר בארוע מתמשך ומוכר.
8. הדוח השני (
ת/2) התייחס לארוע הנוסף, מיום 5.2.11, 00:44, קרי: כעבור שעתיים, ונאמר בו כי הוא המשך של הארוע נושא
ת/1. דוח זה מתייחס גם לחלק א, אך בעיקר לחלק ב. הוא תומך בעדות המתלוננת בנוגע לעבירות כלפיה, ומניח את הבסיס להוכחת העבירות הקשורות בשוטר.
9. מהדוח השני עולה כי מאז הדוח הראשון הספיקה המתלוננת להגיע למשטרה ולהגיש תלונה. השוטר חונדרש חזר בדוח השני על פרטי הארוע הראשון. עוד הוסיף כי בארוע הנוכחי, חנה ברייב התקשרה ואמרה שהשכנה מאיימת עליה. כשחונדרש הגיע לבנין הבחין בחשודה כשהיא בגילופין, נדף ממנה ריח חזק של אלכוהול, היא צעקה והשתוללה. כאשר שאל השוטר את החשודה לפרטיה סרבה להזדהות וצעקה "מי אתה בכלל? לא חייבת לך שום דבר". כאשר שאל אותה מה קרה עם שכנתה ממול, השיבה שהשכנה היא זו שמטרידה אותה כל הזמן, ואז רצה לעבר אותה דירה. השוטר חסם אותה בגופו ואמר לה שהיא מעוכבת לצורך זיהוי וחשודה באיומים. החשודה סרבה להתלוות לשוטר אל הניידת, החלה לדחוף אותו ונתנה לו "ברכיות" ומכות עם הידיים. בשלב זה הודיע חונדרש לנאשמת (החשודה) שהיא עצורה בשל סירובה לעיכוב והוא החל לכבול אותה באזיקים. היא התנגדה, השתוללה ותקפה את חונדרש ואת שותפתו, ליגל בסטקר, ואת צוות המתנדבים שהיה במקום. השוטר עשה שמוש בכח (אחז בידה הימנית, כופף אותה לאחור וכבל אותה באזיקים). היא הוסיפה להתנגד להליכה לניידת, אז חונדרש ביחד עם מתנדב בשם יוסי מולה אחזו בשתי ידיה והובילו אותה לניידת. השוטר ציין בדוח שמלבד אזיקים וכח סביר, לא היה שמוש באמצעים נוספים כגון גז פלפל או טייזר. עוד צוין בדוח כי השוטרים טרקו את דלת דירתה של החשודה, שהחשודה נבדקה ויזואלית בתחנה ולא נראו עליה חבלות חמורות שהצריכו טיפול רפואי, כי היא היתה שיכורה, לא תיקשרה, לא דיברה לענין, צעקה והשתוללה. כמו כן נרשם שדירת החשודה היתה מוזנחת מאד, דלת הכניסה לא ניתנת לנעילה בשל מנעול שבור ועל פי הנחיית ראש המשמרת עזבו השוטרים את המקום וביקשו מאנשי תחנת מסובים ליצור קשר עם משפחתה של החשודה כדי שיקבלו אחריות על הדירה. צוות מתנדבים נשאר במקום כדי להשגיח על הדירה.
10. בחקירתו הנגדית ציין השוטר חונדרש שכשהגיע לבנין בפעם השניה מצא את הנאשמת לבדה, בשביל הכניסה לבנין. הוא זכר שהיתה שיכורה, שנדף ממנה ריח של אלכוהול, שהיא צעקה והשתוללה. הוא זכר שהיה גשום אך לא זכר אם, כטענת הסנגורית, הנאשמת היתה בגרביים, ללא נעליים, בשלוליות, בבוץ. עוד הכחיש את טענת הסנגורית לפיה מפקד כלשהו בתחנת המשטרה חישמל את הנאשמת שלוש פעמים וציין כי לא ראה שום שמוש בטייזר. הוא הכחיש את התזה של הסנגורית כי הרישום בדוח
ת/2, לפיו לא נעשה שמוש בטייזר, נועד לחפות על אותו מפקד תחנה, וציין כי מדובר בפורמט סטנדרטי של רישום דוחות כאשר יש ארוע מעצר הדורש שמוש בכח, שאז נהוג לרשום באיזה אמצעים נעשה שמוש: אזיקים, גז פלפל, טייזר או אלה. עוד הכחיש את טענת הסנגורית כי שוטר אחר שהשתתף בארוע, צורי חי, דפק את ראשה של הנאשמת בשלחן. הסנגורית הציגה בפני חונדרש צילום של זרועות חבולות (
נ/2), אמרה לו שמדובר בצילום זרועותיה של הנאשמת ושאלה האם הוא זוכר שכך נראו זרועות הנאשמת לאחר המעצר. השוטר השיב כי אינו זוכר.
11. חיזוק נוסף לראיות התביעה בעיקר בנוגע לחלק ב של הארוע, אך גם לחלק א, נמצא בעדותו של
רס"מ צורי חי. הוא ערך דוח פעולה שסומן
ת/4 והוגש, בהסכמת הצדדים, חלף חקירתו הנגדית. על פי דוח הפעולה, חי נשלח לדירת החשודה על מנת למצוא ראיות שיסייעו לזהותה, מאחר שלדבריו סירבה להזדהות. חי מצא את מספר הטלפון הנייד של אמה של החשודה, פנינה, ויצר איתה קשר. עוד צוין בדוח, כי חי אמר לפנינה שבכוונתו לסגור את דירת בתה ולקחת נעליים וגרביים עבורה. הוא קבע עם האם לפגשה, אכן פגש בה ויחד איתה נסגרה דירתה של החשודה. לאחר מכן הגיע חי לתחנה ונתן את הנעליים לחשודה, אשר סירבה לנעול אותן. השוטר ציין בדוח כי ההתנהגות של החשודה היתה לא שפויה בעיניו, וציין את האמרות שעל סמכן הגיע למסקנתו זו. בחקירתו הנגדית הבהיר כי התרשם כפי שהתרשם על סמך נסיונו, כשוטר ותיק המטפל בהרבה אירועים, ועל סמך העובדה שהנאשמת צעקה והשתוללה. עוד ציין חי בדוח, כי כאשר ביקש לקחת את החשודה מהתחנה לאבו כביר, סירבה והתנגדה והוא נאלץ ללפות את ידה לאחור ולאזוק את היד. במהלך נסיונותיו לשים אזיקים על החשודה, היא חפרה עם ציפורניה בבשרו וכל העת, כאשר הוביל אותה לניידת, היא צעקה וקראה לשוטר בשמות גנאי. בסופו של דבר קשר חי את החשודה בעזרת חגורה, כדי שתפסיק להשתולל, מאחר שהיא בעטה והשתוללה בתוך הניידת. בחקירתו הנגדית ציין כי אינו זוכר את הארוע, מעבר למה שכתב בדוח. לשאלת הסנגורית אם מצא בדירת הנאשמת חפץ חד כגון סכין, והאם מצא פטיש או כסא שבור, השיב כי אינו זוכר, אך אם היה מוצא דבר מה כזה, היה רושם זאת בדוח. אשר לטענת הסנגורית מפי הנאשמת כי השוטר, צורי חי, דפק לה את הראש בשלחן, השיב כי מדובר בשקר מחלט.
12. שוטר נוסף שהעיד, כעד תביעה, היה
רס"ב אליהו כהן, אשר גבה את הודעת הנאשמת (
ת/5), כאשר היה תורן בתחנה. מחקירתו עלה כי לא ביצע, על דעת עצמו, פעולות כשלהן בתיק, אלא קיבל הנחיות מהקצין.