כתב האישום
1. לפניי כתב אישום שהוגש נגד הנאשמת ונאשם נוסף בחודש מרץ 2013.
2. על פי עובדות כתב האישום, לפחות מיום 15.10.12 או ממועד סמוך לכך, בוצע במקרקעין הידועים כגוש 6122 חלקה 42 המצויים ביישוב בני ברק, ברח' רבי עקיבא 49, (להלן - המקרקעין) שסומנו בצבע אדום לתשריט שצורף לכתב האישום, ללא היתר כדין ובסטיה מהיתר ובניגוד לתוכנית, שימוש למרכז מסחרי.
3. על פי כתב האישום, השימוש כאמור הינו שימוש חורג הטעון קבלת היתר כדין מאת המאשימה. בעבר ניתן היתר לשימוש חורג למסחר במקרקעין, אולם תוקפו של היתר זה פג, והנאשמים ביצעו את השימוש הנ''ל ללא קבלת היתר כדין מאת המאשימה.
4. הנאשמת הואשמה בעבירה של ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר ובסטיה מהיתר ובניגוד לתוכנית, עבירה לפי סעיפים 145, 204, 205, 208 לחוק התכנון והבניה התשכ''ה - 1965 (להלן - חוק התכנון), בהיותה בעלת המקרקעין ומי שמוטלת עליה חובה להשיג היתר כדין לביצוע השימושים הנ''ל, ומי שהייתה אחראית לביצוע השימושים הנ''ל.
5. הנאשם הנוסף הואשם באותה עבירה בהיותו בעל ההיתר, מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כדין לביצוע השימוש במקרקעין, המחזיק במקרקעין ומי שביצע בפועל והיה אחראי לביצוע השימושים הנ''ל.
ההליכים בתיק והראיות שהובאו
6. ביום 18.04.13 התקיימה הישיבה הראשונה בתיק זה. הנאשמת הודיעה כי תבקש מפרקליטות המדינה למחוק את האישום נגדה כיוון שהשכירה את הנכס לנאשם הנוסף, לא ידעה מה קורה במושכר, והנאשם הנוסף שכר אותו ממנה ומשכיר אותו לצד ג'.
7. הנאשם הנוסף סיפר כי הוגשה בעבר בקשה לשימוש חורג והתקבל אישור, וכי תוך כדי תקופת השימוש החורג באישור הוגשה בקשה לאישור תב''ע לשינוי הייעוד למסחר. הנאשמת היא זו שטיפלה באישור התב''ע, וההיתר לשימוש חורג הסתיים ביום 15.10.12. הנאשם הנוסף אישר כי הוא עשה שימוש במקום למרכז מסחרי, ולו ידע שיש עיכובים היה מגיש בקשה מתאימה, ובגלל הטיוטות זה נפל בין הכיסאות. הנאשם הודה כי "יש כאן אוזלת יד שלי שלא טיפלתי בזה", וכי מדובר בשתי קומות של 1,500 מ''ר שמושכרים לצד ג'.
8. הנאשם הנוסף הורשע על פי הודאתו ע''י כב' השופט יעקב שקד ואילו לעניין הנאשמת, בית המשפט ציין כי הגנתה מכוח סעיף 208 לחוק התכנון והבניה, תתברר בראיות.
9. ביום 14.11.13 התקיים הדיון השני בתיק זה. הנאשם הנוסף ביקש לדחות את מועד שמיעת הטיעונים לעונש בעניינו כיוון שהוא מעוניין שעו''ד ייצג אותו, ובית המשפט נעתר לבקשה. לעניין הנאשמת, זו ביקשה דחיה עד למתן החלטה של הפרקליטות בעניין בקשתה להסירה מכתב האישום.
10. הנאשמת שבה וטענה כי לא הייתה לה כל ידיעה אם הנאשם הנוסף קיבל היתר לשימוש חורג ועד מתי, וכי הוא לא משתף איתה פעולה ולא מוסר לה מסמכים, והיא נמצאת בהליך משפטי נגדו.
11. לשאלת בית המשפט מדוע הנאשמת הגישה בקשה לפרקליטות רק בחודש ספטמבר, דהיינו 5 חודשים אחרי ישיבת ההקראה, ענה ב''כ הנאשמת שבהתאם לשיחות שהיו בין הצדדים "רצינו להגיש את הבקשה לאחר הסרת המחדל הנטען", וזאת למרות שאישר כי לא הייתה באפשרותה של הנאשמת להסיר את המחדל ללא שיתוף פעולה עם הנאשם הנוסף.
12. ב''כ הנאשמת טען כי זו פעלה לקבל אישור לתב''ע מחוזית שתתיר שימוש למסחר ומגורים בשטח, וכי מדובר במפעל תעשייתי באמצע העיר, והרשות המקומית עודדה את הנאשמת וביקשה ממנה להוציא את המפעל משם, ולכן פעלה במשך 10 שנים לשנות את הייעוד, וכי בתקופת הביניים הנאשם הנוסף קיבל בשנת 2004 היתר לשימוש חורג עד שיוסדר נושא הייעוד של השטח.
13. ב''כ הנאשמת הוסיף ואמר כי לטענת הנאשם הנוסף, כשהוא בא להסדיר את הייעוד אמרו לי שאי אפשר לטפל בתיק "כי זה עוד שניה מאושר בתב''ע החדשה".
14. לעניין הבקשה למחיקה של כתב האישום, ב''כ המאשימה הבהירה שהוגשו 2 בקשות, אחת למחיקת כתב האישום שלא הועברה לפרקליטות על פי שיקול דעת הוועדה, והנאשמת הגישה בקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לפרקליטות המדינה וטרם ניתנה בה תשובה, וכי המאשימה המליצה לא לקבל את הבקשה לפי הפסיקה.
15. בטרם הקריא בית המשפט את כתב האישום, הנאשמת ביקשה להעלות טענות מן הצדק לפיהן המאשימה הפלתה אותה ע''י התעקשות לנהל נגדה הליך, למרות שאין לה כל קשר לשימוש האסור הנטען וללא המתנה להחלטת היועמ''ש לממשלה.
16. עוד הוסיפה וטענה הנאשמת כי המאשימה שלחה התראה לנאשם הנוסף, אך לא עשתה כן ביחס לנאשמת, ועובדות אלה חורגות "מהנורמה המקובלת, תום הלב, השוויוניות, במידה של בר דעת היה צועק כנגד פעולתה".
17. בית המשפט קבע שהטענות מן הצדק תתבררנה במהלך שמיעת הראיות, והנאשמת כפרה במרבית סעיפי האישום למעט הימצאותם של המקרקעין בתחום המרחב התכנוני של המאשימה.