הכרעת דין בתיק ת"פ 36809-09-11

תאריך פרסום : 20/12/2011 |

- נגד -
ת"פ בית משפט השלום באר שבע	36809-09-11 20/12/2011
בפני השופט: אור אדם
התובע: מדינת ישראל עו"ד תביעות נגב	הנתבע: אחמד שרחה (עציר) עו"ד א. סטרול
הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952.
בכתב האישום נטען כי ביום 18/9/11 בסמוך לשעה 11:00 נתפס הנאשם בסמוך למסגד השלום ברהט, כאשר הוא תושב הרשות הפלסטינית שאין בידו אישור כניסה או שהייה בישראל על פי דין.
הסנגור הסכים להגשת כל חומר החקירה שבתיק, והודיע כי הנאשם בוחר שלא להעיד. כל חומר החקירה הוגש איפוא בהסכמה והצדדים עברו להגשת סיכומים בכתב בנוגע למסקנות העולות מחומר החקירה.
המאשימה הגישה מטעמה את ת/1 אמרת הנאשם מיום 18/9/11, את הדיסק המתעד את החקירה ת/2, דו"ח העיכוב ת/3 ותעודת עובד ציבור ת/4. המאשימה טוענת בסיכומיה כי החומר שהוגש בהסכמה די בו כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
הסנגור בסיכומיו מבקש לזכות את הנאשם. לטענתו חרף הגשת כל חומר החקירה, לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם.
הסניגור מעלה שתי טענות הגנה: הטענה הראשונה כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את היסוד של "שהייה שלא כדין". הטענה השניה, כי יש לבטל את כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק" נוכח אפלייה פסולה.
טענה ראשונה - הוכחת השהייה שלא כדין:
באשר לטענה הראשונה, טוען הסניגור כי מאחר והמאשימה הגישה לבית משפט רק תעודת עובד ציבור של המנהל האזרחי, הרי שיש אפשרויות אחרות של קבלת היתר כניסה לישראל לתושבי שטחים שהעדרן לא הוכח, ולכן נותר ספק באשמו של הנאשם.
הסנגור נסמך על הלכת טורשאן (רע"פ 6831/09 פואד טורשאן נ' מ"י (2011)).
בעניין טורשאן, קבע בית המשפט העליון מפי כבוד השופט גובראן, כי הנטל על התביעה להוכיח בבית המשפט את כל רכיבי העבירה מעבר לכל ספק סביר. בנסיבות אלה, נקבע כי אין די בתעודת עובד ציבור של המינהל האזרחי, משום שיש גם גופים אחרים הרשאים להעניק היתרי כניסה או שהיה בישראל לתושבי האזור.
הסנגור הדגיש כי בהלכת טורשאן הוגשו שלוש תעודות עובד ציבור: תעודת עובד ציבור כללית לגבי הדרכים לפיהם יכולים תושבי האזור לשהות בישראל כדין, תעודת עובד ציבור מהמנהל האזרחי ותעודת עובד ציבור מראש ענף תעסוקה בעניין אי מתן היתר עבודה, בעוד שבעניין הנאשם שבפנינו, הוגשה רק תעודת עובד ציבור של המינהל האזרחי ביהודה ושומרון.
המאשימה איננה מתעלמת מהלכת טורשאן. יחד עם זאת, הדגישה המאשימה כי אפילו בעניין טורשאן קבע בית המשפט העליון בסופו של יום כי היו קיימות ראיות נוספות ולכן הותיר את ההרשעה על כנה.
בענייננו, תעודת עובד הציבור ת/4, לפיה בין התאריכים 1/1/11 ל- 18/9/11 לא היה בידי הנאשם היתר כניסה ושהייה, איננה עומדת בגפה. ההגנה וויתרה על זכותה של חקירה נגדית של עורך התעודה ולכן איננה יכולה לטעון כל טענה ביחס לתוכן תעודת עובד הציבור. ראיות חיזוק נמצאות באמרות הנאשם ת/1 ו-ת/2 בהן הנאשם הודה כי נכנס לישראל שלא כדין וכי אין ברשותו אישורי שהייה בישראל כדין. נטען כי גם מדו"ח הפעולה ת/3 עולה שכאשר השוטר צעק לעבר קבוצת השוהים הבלתי חוקיים "עצרו משטרה" הם נמלטו מהמקום. הנאשם נעצר לבסוף ולא אמר דבר לגבי היתר שהיה בארץ. המאשימה מציינת כי התנהגותו של הנאשם היא בגדר ראיה נסיבתית נוספת כנגד הנאשם, שהרי ההיגיון מחייב שלו היה בידו היתר לשהייה בישראל כדין, היה מציג אותו בפני השוטר או מציין זאת בתגובה לחשדות שהופנו כנגדו.
לסיכום מדגישה המאשימה כי די בראיות שהוגשו, כדי להוכיח מעל לספק סביר את אשמתו של הנאשם בביצוע העבירה.
ההכרעה - הלכת טורשאן חוללה מהפכה זוטא בסוגית השהייה הבלתי חוקית בישראל.
אין מחלוקת כי חלק הארי של היתרי הכניסה לישראל ניתנים על ידי המנהל האזרחי בשטחים, וניתן להוכיח את העדרם באמצעות תעודת עובד ציבור של המנהל האזרחי. ואולם, בית המשפט העליון קבע בהלכת טורשאן, כי קיימות שתי פונקציות האמונות על מתן היתרי שהייה בישראל לתושבי האזור: הראשונה הינה שר הפנים האמון על הענקת רישיונות ארוכי טווח לתושבי האזור לפי סעיפים 2 (א) (3) ו- 2 (א) (4) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952, והשנייה הינה מפקד האזור או מי מטעמו וראש רשות מנהל האוכלוסין או מנהלת התיאום והקישור, האמונים על הענקת רישיונות קצרי מועד לתושבי האזור לפי סעיפים 2 (א) (1) ו- 2 (א) (2) לחוק הנ"ל. אפשרות שלישית הינה שהייה בישראל כדין מכוח צו ביניים שיפוטי האוסר על הרחקתו של אדם מישראל.
נוכח שלוש הדרכים לאישור שהייה בישראל, ומכח הכלל לפיו הנטל על המאשימה להוכיח את כל רכיבי העבירה מעבר לספק סביר (למעט במקרים יוצאי דופן כמו הגנות בפלילים) - הרי שנקבע בעניין טורשאן שאין די בתעודת עובד הציבור של המינהל האזרחי.
בעניין טורשאן, מדובר היה בעבירות של הלנה והעסקה שלא כדין שיוחסו לנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

 *



 *

 *

 *

חיפוש עורך דין לפי עיר