1. הכרעת דין בכתב אישום המייחס לנאשם את תקיפתו של מתלונן, הולך רגל במעבר חציה, תקיפה אשר אף גרמה לחבלה ממשית לאותו מתלונן, נהיגה בזמן פסילה, וכעבירה נלווית אף נהיגה בלי פוליסת ביטוח כנדרש על פי החוק.
2. אבן הפינה לראיות התביעה בעדות המתלונן, יצחק כהן, שתמצית גרסתו קיבלה ביטוי בראשית עדותו, וכדלקמן:
היה מוצ"ש יצאתי עם אשתי והילד עם העגלה עברנו כביש חציה רחב קצת, באמצע שאנו במעבר חציה ראינו רכב ששעט לעברנו במהירות מאוד גבוהה, אם זה לא היה מעבר חציה קטן הוא היה הורג את כולנו. עשיתי לו עם הידיים תעצור. דשן יצא מהרכב והחטיף לי אגרוף מאוד חזק בפרצוף, נפלתי, אזרחים הגיעו ואיזה עד גם חטף מכות, אני חושב שהכניס עוד כמה מכות, רדף אחרי, אני בטוח מליון אחוז שזה הוא, רדף אחרי בהמשך הכביש וברח. הזמנתי משטרה ומד"א [עמוד 10 שורות 18 - 23 לפרוטוקול].
באותו כיוון, ולחיזוק העדות הנ"ל נשמעו גם עדות חיה, אשתו, שהיתה בסמוך ועד תביעה נוסף, רפאלוביץ'. ההבדלים בין הגרסאות היו מינוריים ואתייחס לכך בהמשך אך בקצרה.
3. גרסת ההגנה, פירוט, דיון והכרעה.
א. בגרסת הנאשם חלה תמורה של ממש מהמועד בו נחקר עליו לראשונה, ועד למועד סמוך לקראת העת בה נקבע תיק זה להוכחות, ובמהלכן.
ב. ואולם, קודם שאתייחס לגרסת הנאשם אציין עובדה שאינה במחלוקת, שלאותה עת היה הנאשם פסול מלנהוג בעקבות גזר דין קודם של בית המשפט לתעבורה. מעל הצורך יצוינו בנקודה זאת, ת/3, פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, שפסל את רישיון הנאשם לארבעה חודשים ואף את אישור הנאשם לכך בפרוטוקול הדיון, בעמוד 31 שורה 8 לפרוטוקול. ומכאן, חזרה לגרסתו.
ג. בעדותו במשטרה, ת/1, גרס, אמנם, הנאשם, כבר מתחילה, שבמכונית נהג חברו, ואולם סירב במפורש למסור את פרטיו, וראה ת/1 שורות 9 - 11 וכן שורה 23 ובמקומות נוספים בהמשך. במאמר מוסגר, אוסיף ואציין בנקודה זאת, כי, משום מה, כשנשאל בחקירתו האם הוא פסול רישיון, השיב כי:
"אני לא עונה על כך" [ת/1 שורה 15]. הגם שטרם הגעתי לדון במלוא המורכבות הנגזרת מהדרך בה בחר הנאשם להתנהל, כבר ברור, שייתכן וישאל השואל מדוע, אם לא היה זה הנאשם שנהג ברכב, מה ראה הוא לעצמו קושי להשיב על השאלה האם מצוי הוא בפסילה, הרי, לפחות לשיטתו, אין לכך רלוונטיות, באשר ממילא נהג ברכב אדם עלום אחר כלשהוא.
ד. אך סמוך לקביעת התיק להוכחות, על רקע כפירת הנאשם, נשמעה לראשונה עמדת ההגנה שמי שנהג ברכב במועד האירוע, כשנתיים קודם לכן, היה אחד, אברהם בכר, לגביו נתבקש בית המשפט גם להמליץ על השלמת חקירה. הדבר אף נעשה, ולימים אף זכה בית המשפט לראות את אברהם בכר כעד על דוכן העדים. נשוב לכך בהמשך.
ה. אשר לגוף האירוע, גרס הנאשם בתמצית הדברים כדלקמן:
נתתי לאבי את האוטו, חבר שלי, ביום חמישי, לפני האירוע, הייתי בשלילה, במוצאי שבת אבי החזיר לי את האוטו, אמר שיש רעש באוטו שאני אשמע את הרעש הזה ,עשינו סיבוב כשהוא נוהג בשכונה, נכנסנו לשכונה, היה אולי מוזיקה גבוה, עצרנו, הוא לקח מעבר, לקח את הסיבוב, עצר במעבר חציה, עבר למעבר חציה, נשמעה חבטה על האוטו שאני לא יכול לתאר ונהייתה מכה על האוטו. יצאתי החוצה שאלתי את הבן אדם למה הוא עשה את זה, נתן לי סטירה, ממש נתן לי סטירה, אני באופן טבעי, נתתי לו בשורש כף היד בפנים. אני רוצה לחזור ולהדגיש שהוא תקף אותי ראשון. באו לשם מלא אנשים, היתה שם המולה, חזרנו לאוטו והוא נסע, חבר שלי נשאר באוטו אפילו לא הבין מה קורה, התעסק עם המוסיקה, כנראה בגללה אופי של השכונה זה הפריע להם, אין לי מושג, הוא נתן לי מכה מאוד רצינית על האוטו, כשיצאתי הוא תקף אותי [עמוד 31 שורות 8 - 17 לפרוטוקול]
.
ו. קודם שאתייחס לסוגיה המרכזית שבמוקד הדיון, הטעם שבעטיו, לגרסת הנאשם, נמנע הוא מלמסור את פרטיו של מי שנהג במכונית לשיטתו, אברהם בכר, ומהימנות הדברים, אתייחס בתמצית לגרסאות השונות ביחס לאירוע שהתפתח בסמוך למעבר החציה. על יסוד משקלם המצטבר של הטעמים הבאים, מעדיף אני, ובמובהק, את גרסאות עדי התביעה. ראשית אציין, שהותירו אלה על בית המשפט רושם חיובי, ולבטח חיובי בהרבה, מהנאשם, שמתחילת החקירה, אפילו לשיטתו הוא, ביקש להסתיר עובדות מהמשטרה, לפחות ביחס לשאלה מי נהג ברכב, ועוד. בהמשך לכך יובהר, שעל פני הדברים, על הפרק, אירוע שהתפתח באופן ספונטאני בין צדדים ללא היכרות קודמת, כפי שאף קורה במרבית הסכסוכים בין נהגים על אם הדרך, כשלרוב נקלעים הצדדים להתכתשות אגב אירוע שמכעיס אחד מהצדדים ובלא היכרויות מוקדמות. שנית, אוסיף, כי, בפני בית המשפט גם תעודה רפואית, ת/2, המצביעה על פציעה בשפה התחתונה של המתלונן. ער אני לטענות ההגנה בדבר חוסר מתאם בנקודות מסוימות ואולי גם ביחס לסוג של היכרות מוקדמת בין המתלונן לבין עד התביעה רפאלוביץ. גם אם אתייחס לכך בתמצית, על הפרק נקודות קלות במשקלן וגבוליות ביחס לאמור לעיל, ואין בהן כדי לשנות.
ז. ומכאן, לשינוי בגרסת הנאשם. במסגרת זאת אתייחס, כדלהלן, לעצם השינוי בגרסה ולנקודות מסוימות גם בגרסת הנאשם ועד ההגנה מטעמו, בכר. אציין כבר בשלב זה, ולו גם כדי לתרום להבהרת עמדת בית המשפט, שלוקה קו ההגנה בנקודה זאת בקשיים לא מעטים המכבידים על מהימנות עדי ההגנה.
1. תחילה אציין, כי, לטעמי, הגם שהתביעה היא זו המחויבת להרמת נטל הראיה ובהוכחת טענותיה ברמת וודאות משכנעת, שעה שבפני בית המשפט נאשם שבמשך כשנתיים כבש את גרסתו ביחס לזהותו של מי שנהג במכונית ועתה החליט לחשוף את פרטיו, עליו הנטל לשכנע בצדקתו, והנטל בנסיבות שכאלה, אינו מן הקלים.
2. קושי ממשי ראשון מגולם בעצם גרסת הנאשם, כי, למעשה, רק הוא יצא מן המכונית לאחר ששמע חבטה, וכי היה זה הוא שהותקף ראשון על ידי המתלונן. אם אכן על הפרק אדם שהותקף, ויתרה מכך, קרה המקרה, בנסיבות תמימות, כשלא היה זה הוא שנהג במכונית בזמן פסילה, מה היה להם, לנאשם ולחברו, לנסות ולהסתיר פרטים מגורמי החקירה?!. נהפוך הוא, היה על הנאשם להיחפז למשטרה ולהתלונן שהותקף על לא עוול בכפו, למרות שלא נהג במכונית, ומכל מקום, לא הייתה מניעה בפניו, כאדם תם לב, למסור לחוקרים את מלוא הפרטים הרלוונטיים. משום מה, לא כך קרה.
3. גם עצם ההחלטה להסתיר מהמשטרה את זהותו של הנהג, אינה נקיה מתמיהות. לגרסת בכר, ההיכרות בין השנים לא הייתה יוצאת דופן: היכרות של יחסי עבודה [עמוד 38 שורה 11 לפרוטוקול]. מעט לא ברור מפני מה כל כך יתאמץ הנאשם להגן על בכר, אם, לדעתו, גם הוא וגם בכר בסך הכל מכירים על רקע קשרי עבודה, ואיש מהם, ממילא, לא ביצע כל עבירה. בהמשך ביקשה ההגנה, בפרט באמצעות בכר, לספק הסבר לפיו, חשש בכר מאוד מהמשטרה על רקע הליכי גירושין קשים שהתנהלו בינו לבין אשתו [ראה עמוד 36 משורה 15 לפרוטוקול]. ואולם, יש מקום להסתפק עד כמה בשל סכסוך קשה בין בכר לאשתו ראה, בכר הצדקה לבקש מהנאשם שלא יספר למשטרה מי נהג במכונית, בפרט, כאשר, כאמור, הייתה הנהיגה חוקית וסבירה, כגרסתם - וכי מה היה להם להסתיר?!.
4. אשר לעצם הנהיגה, גרסו הנאשם ובכר בין היתר, כדלקמן: בכר, שקיבל לידיו את המכונית, שמע רעש שבוקע מהרכב, ולפיכך ביקש מבעלי המכונית, הנאשם, להתלוות אליו לסיבוב:
"... בדרך אליו שמעתי רעש ברכב, לא רציתי להחזיר את הרכב עם נזק שאולי אני גרמתי, ביקשתי שיעלה לאוטו וישמע את הרעש..." [עמוד 36 שורות 1 - 2 לפרוטוקול]. ואולם, נתקלת גרסה זו בקשיים ממשיים, בין היתר, בשל אלמנטים אחרים שגם מקורם גם בגרסת ההגנה. ראשית, ספק, אם במצב בו נלקחת מכונית לבדיקה כדי לאתר את מקור הרעש, נהג בה מי שנהג בה, בצורה כל כך פראית עד שהביא הדבר להתפתחות האירוע: מדרך העולם, מי שנוהג במכונית במטרה לבדוק אותה, כשחושש הוא שייתכן ומתפתחת בה תקלה, עושה זאת בזהירות. חשובה מכך שבעתיים גרסת ההגנה ביחס לשאלה מה גרם להתפתחות האירוע. לשיטת הנאשם ובכר, נקט כלפיו המתלונן באלימות בשל אופי המוסיקה שלא תאם את אופי השכונה:
"חבר שלי נשאר באוטו... התעסק עם המוסיקה, כנראה בגלל האופי של השכונה זה הפריע להם...." [עמוד 31 שורות 15 - 16 לפרוטוקול וראה גם את גרסת בכר הדומה לזו של חברו]. מובטחני, שאפילו סברתי לקבל את גרסת ההגנה שנשמעה במכונית מוסיקה בעלת אופי שונה מזה המקובל בשכונה, לא היה איש פונה אליו אילו שמעו הם את המוסיקה בשקט. אפילו כגרסת הנאשם וחברו, יש היגיון בגרסתם, רק בהנחה שנשמעה המוסיקה החריגה בקול רם. ואולם, כזכור, כל הסיבה לנהיגה היתה שנשמע רעש מהמכונית, והחשש שיש בכך כדי להצביע על תקלה. ברם, אין כל היגיון בטענה שיצאו השניים לנסיעה שכל תכליתה להקשיב לרעש אפשרי הבוקע ממנוע המכונית, אך במקביל שמעו מוסיקה רועשת עד כדי כך, שהכעיס הדבר באופן קיצוני את תושבי השכונה. הדברים אינם מתיישבים.
5. ואם בכל זה אין די, הסתבר לבית המשפט, שלאחר שכבר התפתח האירוע, ולו גם כגרסת הנאשם עצמו, נותר הנהג, בכר, במכונית, לא יצא, לא נע ולא זע:
"למה לצאת? הבן אדם צדיק. אם הייתי רואה חילופי מכות הייתי יוצא חד משמעית..." [עמוד 37 שורה 11 לפרוטוקול]. והרי, יודעים אנו שאלימות, אכן התפתחה, זאת, לגרסת כל הצדדים כולם, ולדברי הנאשם עצמו, אף מדובר היה באלימות דו צדדית, תחילה מצד המתלונן ובהמשך, לפחות בתגובה, גם מצידו. וכל זאת, כשעצרה המכונית לאחר שחבט בה המתלונן, סמוך מאוד למעבר החציה, ואולי אף עליו. אך למרות כל זאת, העיד בכר, כי:
"לא ראיתי שום תגרה" [עמ' 36 שורה 6 לפרוטוקול]. לשון אחר: משתמע בבירור מגרסת הנאשם, שהאירוע התרחש סמוך מאוד למכונית, אם לא לידה ממש, ולמרות זאת לא ראה בכר כל חילופי מכות. הנהג אף לא העלה כלל בדעתו לצאת מהמכונית. בגרסת בכר שלא ראה דבר ולא יצא מהמכונית, יש גם כדי להצביע על רצון להרחיק את עצמו מהאירוע, למרות שטען שהיה מאד בסמוך, וגם בכך אין כדי לתרום למהימנות גרסתו.
סיכומם של דברים במסקנה המתחייבת, שגרסת הנאשם ובכר אינה מהימנה, על פני הדברים יש חשד כבד לתיאום גרסאות, ובנסיבות אלה גם לגופה של גרסה, אין בתזה בה נוקטת ההגנה כדי לשכנע וזאת עוד קודם ששבנו והזכרנו שבמשך שנתיים כבש הנאשם את גרסתו ביחס לזהותו של אותו נהג עלום.