הכרעת דין בתיק ת"פ 2725-07

אני מודיע על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כללי

1.         בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נטען כי בין יום 13.3.07 בשעה 18:00 ליום 14.3.07 בשעה 06:00, גנב הנאשם רכב מרחוב בן גוריון בגבעתיים, בכך ששבר את מתג ההתנעה, ונסע עמו מהמקום. עוד צוין כי כניסתו של הנאשם לישראל לצורך גניבת הרכב, נעשתה ללא אישור כניסה ושהייה.

הנאשם הואשם בעבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב וכניסה לישראל שלא כחוק.

הסניגור הסכים להגשת כל ראיות התביעה, ובמסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם בלבד.

המחלוקת

2.         אין חולק כי התביעה לא הציגה ראיה ישירה כלשהי למעורבות הנאשם בגניבת הרכב, ומסקנתה בדבר מעורבותו של הנאשם בגניבה הינה מסקנה נסיבתית, המבוססת אך ורק על החזקה התכופה. התביעה סבורה כי הנאשם כשל במתן הסבר אמין לאופן בו הגיע הרכב לידיו, וכשלונו זה, על רקע החזקה התכופה הנטענת, מוביל למסקנה בדבר היותו גנב הרכב.

3.         הסניגור, עו"ד דרויש נאשף, טען כי בנסיבותיו של מקרה זה אין מקום להחלת החזקה התכופה, שכן הרכב נגנב בגבעתיים ואותר בחזקת הנאשם רק כ-24 שעות מאוחר יותר, כשהוא בנסיעה מראמללה עד שנעצר בסמוך למחלף אדומים. הסניגור הסביר כי פרק הזמן המשמעותי שעבר מרגע הגניבה ועד לאיתורו בחזקת הנאשם, כמו גם המיקום הגיאוגרפי השונה והמרוחק - אינו מאפשר הרשעה בגניבת הרכב, אף אם הסבריו של הנאשם ימצאו כבלתי אמינים.

4.         במסגרת סיכומיה, וכאפשרות חלופית, ביקשה התביעה מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ), ולהרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת נכס שהושג בפשע - לפי סעיף 411 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין).

5.         במענה לטענה זו ציין הסניגור כי כיון שהנאשם קיבל לידיו את הרכב ברמאללה, הנמצאת בשטח A אשר מצוי בשליטת הרשות הפלסטינאית, הרי שמדובר בעבירת חוץ, שאינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיפים 13 ו-14 לחוק העונשין. לחילופין נטען כי אף אם ייקבע כי העבירה עולה על הגדרת אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 13 לחוק העונשין, הרי שהגשת כתב האישום בגינה טעונה אישור יועמ"ש, אשר לא התבקש וממילא לא ניתן.

גניבת הרכב - דיון והכרעה

6.         טרם אדרש לעובדות המקרה, אבהיר את מהותה של אותה חזקה נסיבתית עליה מבקשת התביעה לבסס הרשעת הנאשם.

חזקה תכופה הינה חזקה שבעובדה, המתבססת על ההיגיון וניסיון החיים, לפיה ניתן להסיק כי הימצאותו של חפץ, שנמצא זמן לא רב לאחר הגניבה, בחזקתו של פלוני, מעידה על קשר בין אותו פלוני לבין מעשה הגניבה. חזקה זו משמשת כלי עזר חשוב בידי התביעה, שכן בכך פטורה היא מהבאת עדויות ישירות בקשר לביצוע עבירת גניבה או שוד, והדבר יעיל במיוחד כאשר מדובר במקרה בו לא היו עדי ראייה למעשה העבירה.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי חזקה זו ניתנת לסתירה, ובכל מקרה - בית-המשפט אינו מחויב להרשיע על-פיה, וזאת אם מפקפק הוא בקשר הסיבתי בין החזקת הרכוש הגנוב, ובין מעשה הגניבה עצמו.

7.         ומן הכלל, אל עובדות המקרה שאינן במחלוקת:

א. הרכב נגנב ביום 13.3.07, בשעה 19:21, מרחוב בן גוריון בגבעתיים.

לעניין המקום ממנו נגנב  - ראה הודעת בעל הרכב (ת/2).

לעניין שעת הגניבה - התביעה ציינה בכתב אישום מסגרת לוח זמנים רחבה ביותר (בין יום 13.3.07 בשעה 18:00 ליום 14.3.07 בשעה 06:00), אך מעיון בדוח חברת איתורן שהוגש בהסכמה (ת/5) עולה כי הרכב נסע מרמת גן לכיוון רמאללה החל משעה 19:21, וזוהי הייתה אף עמדת התביעה בסעיף 2 לסיכומיה.

ב. ביום 14.7.07 בשעה 18:39, נסע הרכב, נהוג על ידי הנאשם, מרמאללה לכיוון לכיוון צומת חזאמה, ובהמשך נעצר בסמוך למחלף אדומים - ראה דוח איתורן, וכן דוח הפעולה ת/7.