הכרעת דין בתיק ת"פ 2724-05-11

מתורגם לערבית

1.      אני פוטר את הנאשם מאחריות לעבירת האיומים.

2.      כתב האישום מייחס לנאשם עבירות שב"ח ואיומים. על פי עובדות האישום, נעצר הנאשם לאחר ששהה בישראל ללא אישור ואז איים על השוטר סעאדה אביעד (להלן: " אביעד") כי "אם יכניסו אותי לאבו כביר, אני ארצח יהודים, אדקור אותם, אני אשחט אותם" ומאוחר יותר, בתחנת המשטרה, הוסיף ואמר לאביעד "אני אתאבד אם לא תיתן לי סיגריה וארצח יהודים" ושאם יוחזר לשטחים ירצח כל מי שיראה ללא אבחנה.

3.      הנאשם הודה בעבירת השב"ח, כמו גם בעצם אמירת הדברים המיוחסים לו, אך טען שאין להרשיעו בעבירת האיומים, משום שהיה שיכור ועומד לו הסייג של הגנת השכרות, במובן זה שלא יכול לגבש את עבירת האיומים, שהיא עבירת מטרה, היינו התנהגות הדורשת כוונה, או ליתר דיוק שאיפה מודעת להקניט או להטיל אימה [רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים (4.1.2006)].

4.      המאשימה, לצורך תיק זה בלבד, הודיעה שאם יוכרע שהנאשם היה שיכור, תסכים שאין להרשיעו בעבירת האיומים, אך לטענתה הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי היה שיכור בעת אמירת הדברים.

כידוע, די בקיומו של ספק סביר בדבר תחולת סייג השכרות, כדי שזה יחול ועל כן על המאשימה להוכיח אי התקיימותו של הסייג [סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין (להלן: " החוק"); ע"פ 3243/95 צאלח נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 769, 785 (1998)].

5.      סעיף 34ט(ד) לחוק מגדיר מצב של שכרות כ" מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי... ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה".

סעיף 34ט(ה) לחוק, קובע " סעיפים קטנים (א), (ב) ו- (ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור בסעיף קטן (ד), אך עקב שכרות חלקית לא היה מודע, בשעת מעשה, לפרט מפרטי העבירה."

אם כן, יסודות הגנת  השכרות הם, במצטבר, אלו:

·        היות הנאשם נתון תחת השפעת חומר משכר בעת ביצוע העבירה;

·        קיומה של אחת מחלופת סעיף קטן ד;

·        קשר סיבתי בין החומר המשכר לבין קיום החלופה.

ובשכרות חלקית, גם כן שלשה תנאים מצטברים, כלהלן:

·        היות הנאשם נתון תחת השפעת חומר משכר בעת ביצוע העבירה;

·        אי מודעות הנאשם לפרט מפרטי העבירה בשעת המעשה;

·        קשר סיבתי בין החומר המשכר לבין אי המודעות, היינו, החומר המשכר השפיע באופן חלקי על כוחו של הנאשם להבין את טיב מעשיו ומשמעותם, מבחינת עלילותם להצמיח עבירה פלילית [ע"פ 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל, פסקאות 51 - 52, פורסם במאגרים המשפטיים (11.5.2006) (להלן: " פס"ד סטקלר")].

בית המשפט מבחין בין שכרות מלאה לשכרות חלקית בכך שבשכרות מלאה אין לנאשם את היכולת ליצור כוונה, בעוד שבשכרות חלקית, היכולת לגבש כוונה קיימת, אך זו לא גובשה בפועל בשל השכרות (פסקה 56 לפס"ד סטקלר).

6.      הצדדים הגישו בהסכמה את כל חומר הראיות וכן העיד הנאשם לפני. בפס"ד סטקלר מנה בית המשפט רשימת שיקולים עיקריים לבחינת השאלה האם נשללה הכוונה בפועל בשל השפעת האלכוהול.

אבחן את הראיות על פי רשימת השיקולים שבפס"ד סטקלר.