פתח דבר:
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק (נשיאה והובלה), לפי סעיף 144(ב)
לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"), עבירות בנשק (החזקה), לפי סעיף 144(א) לחוק, חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה' לחוק, ויריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א' לחוק. הנאשם כפר במיוחס לו, ונשמעו בפניי עדויות התביעה וההגנה. כן נשמעה בתום פרשת ההגנה עדות הזמה אחת, לבקשת התביעה. לאחר מכן, הוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ולהלן תובא הכרעת הדין בעניינו של הנאשם.
2.
כמצוות המחוקק, אפתח ואומר כי גרסת האישום לא הוכחה בפניי מעבר לכל ספק סביר, ולפיכך מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת הספק.
עובדות האישום:
3. על פי הנטען בכתב האישום, מוחמד חילף (להלן: "
מוחמד") הנו אביו של פארס חילף (להלן: "
פארס") ויחד הם מתגוררים בביתם שבכפר טבאש. הנאשם אף הוא מתגורר בטבאש ובינו לבין מוחמד ופארס קיימת היכרות מוקדמת. ביום 10/4/11, סמוך לשעה 1:50, לנו מוחמד ופארס בביתם. אותה עת, נהג סאלח חילף (להלן: "
סאלח") ברכבו מסוג סיאט מ"ר 7974936 (להלן: "
הרכב"), בסמוך לבית, כשהוא משמיע מוסיקה בעוצמה גבוהה. פארס התעורר מעוצמת הרעש ויצא אל מחוץ לבית לבדוק מה מקור הרעש. אז, הבחין ברכב וסימן לנהג לעצור. סאלח, שנהג ברכב, התעלם מפארס והמשיך בנסיעה. הנאשם, שעמד בקצה הרחוב באותה עת, צעק לעבר סאלח "תגביר את הקול" וסאלח, שהמשיך בנסיעה ברחוב לעברו, אסף אותו ברכב ויחד הם עזבו את המקום. בהמשך, סמוך לשעה 2:30, עת לנו מוחמד, פארס ושאר בני משפחתם, הגיע הנאשם יחד עם אחרים, שזהותם אינה ידועה, לביתם של מוחמד ופארס, כשהוא מחזיק באקדח מסוג FN 9 מ"מ (להלן: "
האקדח"). הנאשם ירה באקדח 29 כדורים לעבר הבית ולעבר כלי הרכב שחנו בחניית הבית. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרם נזק לקירות הבית וכן שלושה נקבים ברכב מסוג פורד מסחרי, מ"ר 9513265, וחמישה נקבים ברכב מסוג מאזדה, מ"ר 6770665, כך על פי הנטען בכתב האישום.
כפירת הנאשם:
4. במסגרת הכפירה המפורטת שהוגשה מטעם הנאשם, בכתב, הודה הנאשם במגוריו כמו גם במגורי מוחמד ופארס בכפר טבאש. הוא הכחיש ידיעה לגבי לינתם בביתם באותו לילה, ונהיגתו של סאלח ברכב סמוך לשעה 1:50. באשר להימצאותו ברכב ואיסופו ברכב ע"י סאלח טען הנאשם כי עומדת לו טענת אליבי, שכן ישן באותה העת בביתו. באשר לאירוע הירי שהתרחש בשעה 2:30, כפר הנאשם במעורבותו באירוע, וטען כי המדובר בטענה כוזבת מטעם מוחמד ופארס המבקשים להפלילו, וכי באותו זמן שהה בביתו וישן.
העדויות שנשמעו:
5. מטעם התביעה נשמעו עדויותיהם של השוטרים וחוקרי המשטרה אלי דהן (ע"ת 1), אמנון פאלה (ע"ת 2), ציון קרקליס (ע"ת 3), נאדר עיד (ע"ת 4), גל לוי (ע"ת 5), ג'מאל שיבלי (ע"ת 8), סיגלית אזרזר (ע"ת 9) וויסאם עמראן (ע"ת 10). עוד העידו מטעם התביעה, המתלוננים - האב, מוחמד מחמוד חילף (ע"ת 6), והבן, פארס חילף (ע"ת 7).
6. מטעם ההגנה העידו, הנאשם עצמו (ע"ה 1), ג'מאל טבאש, המכהן כאימאם הכפר בו מתגוררים הנאשם והמתלוננים (ע"ה 2), אביו של הנאשם, מוסא טבאש (ע"ה 3), אמו של הנאשם, פאטמה טבאש (ע"ה 4), אחיו של הנאשם, מובארק טבאש (ע"ה 5), וכן רפ"ק ינון זייד, ראש מחלקת חקירות במשטרת מגדל העמק בתקופה הרלוונטית (ע"ה 6).
7. בתום פרשת ההגנה הובאה מטעם התביעה, עדות המתלונן מוחמד חילף, כעד הזמה ביחס לעדות שנמסרה מפי ג'מאל טבאש, אימאם הכפר.
עדותו של מוחמד:
8. האב, מוחמד חילף, מסר בעדותו כי הנאשם מוכר לו, וכי הם קרובי משפחה. הוא הכחיש כי קיים ביניהם סכסוך (עמ' 24, ש' 17- 24; עמ' 30, ש' 21- 25). באשר לאירועי ליל ה-10/4/11, לדבריו ישן בביתו, ובשעה 2:30 התעורר לקול יריות. הוא קם ממיטתו ויצא בריצה אל מחוץ לבית, לכיוון הכביש. לדברי מוחמד, הוא ראה שלושה אנשים עומדים על הכביש והתקרב אליהם, תוך כדי שהם יורים. כשהשלושה הבחינו בו מתקרב אליהם, הם ברחו (עמ' 24, ש' 26 ואילך). לאחר שברחו, חזר מוחמד לביתו והבחין בפגיעות שנגרמו לכלי הרכב אשר חנו סמוך לבית. הוא שאל את בנו, פארס, מה קרה. לדבריו, פארס סיפר לו כי בעת הירי ישן, אך חצי שעה לפני כן התעורר מרעש של מוסיקה הבוקע מרכב חולף, יצא מהבית לראות מי נמצא ברכב, וביקש שינמיך את עוצמת המוסיקה. אולם, לדברי פארס, הרכב לא עצר והמשיך בנסיעה ואף פגע בפח אשפה שברחוב. עוד סיפר פארס למוחמד, כי הוא ראה את הנאשם עומד ברחוב, וקרא לעברו שיעצור את הרכב, אך הנאשם אמר לבעל הרכב להגביר את עוצמת הקול. הרכב נעצר ליד הנאשם, וכך הבין פארס שיש קשר בין היושבים ברכב ובין הנאשם. לאחר מכן חזר פארס לישון, וחצי שעה לאחר מכן נורו היריות (עמ' 25, ש' 1- 6). מוחמד הסביר בהמשך כי לאחר שפארס סיפר לו על אירוע הרכב, הוא עשה קישר בין אירוע הרכב ובין היריות והיסק שהיריות באו כתגובה על אירוע הרכב (עמ' 31, ש' 9).
9. מוחמד, בעדותו, טען כי שלושת האנשים שראה במהלך אירוע הירי, נראו לו היטב, כיוון שעמדו מתחת לעמוד תאורה שברחוב. הם עמדו, לדבריו, במרחק של כ- 50 מ' מהבית, וכשהתקרב אליהם, המרחק בינו ובינם היה כ-20 מ'. לאחר מכן הם ברחו ברגל (עמ' 24, ש' 27- 29). לדברי מוחמד, הוא זיהה בוודאות את הנאשם כמי שירה, אף שחבש כובע, אך לא זיהה את השניים האחרים, שחבשו גם הם כובעים. זהותם של השניים התבררה לו, לטענתו, מאוחר יותר לאירוע, "דרך אנשים" (עמ' 25, ש' 9- 15; עמ' 31, ש' 14- 15). את הנאשם זיהה מוחמד, כיוון שכשהתקרב אליו, הכובע נפל מראשו והוא עמד ממש מתחת לתאורת הרחוב (עמ' 25, ש' 17- 18, עמ' 31, ש' 17).
10. בתום האירוע, ולאחר שנכנס לביתו, טלפן מוחמד לאביו של הנאשם ולמשטרה. אבי הנאשם הגיע לביתו של מוחמד, ראה את פגיעות הירי, ומוחמד סיפר לו כי זיהה את בנו כיורה. מוחמד ביקש מאביו של הנאשם: "
לך תבדוק ושנסגור בינינו כי אנחנו משפחה ושכנות טובה." לדברי מוחמד, אבי הנאשם לא החזיר לו תשובה, והמשטרה כבר הגיעה לזירת האירוע (עמ' 25, ש' 20- 22). מוחמד לא זכר לומר אם צלצל קודם למשטרה או לאבי הנאשם (עמ' 28, ש' 1- 2). בהמשך מסר כי אינו זוכר אם כשאבי הנאשם הגיע המשטרה כבר הייתה במקום, והסביר, לשאלת הסנגורית בחקירה הנגדית, מדוע אמר לאבי הנאשם שידבר עם בנו לפני שהוא פונה למשטרה: "
יכול להיות שאני לא אמרתי שלפני שאני אפנה כי עובדה שפניתי למשטרה. הכוונה הייתה שלפני שאני אגיד אמת למשטרה... התכוונתי שאני לא רוצה להתלונן במשטרה ולהגיד את השם שלו" (עמ' 28, ש' 14- 20).
מוחמד נשאל מדוע לא המתין עם הפנייה למשטרה עד שקיבל את תשובתו של אבי הנאשם, אם אכן לא רצה לסבך אותו, והשיב:
"
ת: כשקראתי לאבא שלו אני הזמנתי את המשטרה. אני נתתי עדות ואמרתי שאני לא מכיר. סיפרתי לאבא שלו. אבא שלו, כשלא חזר אלי...
ש: אם לא רצית לסבך את אוסאמה (הנאשם - ת.כ.)
מלכתחילה, למה הזמנת את המשטרה בכלל?
ת: הזמנתי את המשטרה כי היו יריות, לא יודע" (עמ' 29, ש' 5- 12).