כתב האישום ויריעת המחלוקת
1. המאשימה מייחסת לנאשם בכתב האישום ביצוע ארבע עבירות: הסגת גבול כדי לעבור עבירה, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן -
החוק); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק; החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק; והפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.
לפי עובדות כתב האישום, ביום 21.9.09 סמוך לשעה 3:00 נכנס הנאשם לאתר בנייה ברחוב הנשר בכפר סבא, אשר בבעלות ויס דוניץ בע"מ (להלן -
החברה), והעמיס על רכבו מסוג מיצובישי מ.ר. 2572402 (להלן -
הרכב) קרטונים של קרמיקה בשווי של כ-2,000 ש"ח. קצין המשטרה גל ויצמן (להלן -
ויצמן) שהגיע למקום הבחין בידו של הנאשם בלהב סכין באורך של כ-9.5 ס"מ, ומשפנה ויצמן לנאשם - השליך הנאשם את הסכין לרכב.
2. הנאשם הודה בכך שבאותו לילה היה במקום. לטענתו, הגיע לאסוף פועלים אך הרכב התקלקל. אריחי החרסינה שנמצאו ברכבו של הנאשם נקנו על ידו קודם לכן ולא נגנבו מהמקום. הנאשם הודה כי הייתה סכין ברכב, אך מדובר לדבריו בסכין פירות ועבודה.
3. הראיות שהביאה המאשימה להוכחת אשמת הנאשם הן אלה: עדותו של עד בשם
אלעד קלינה, אשר צפה בשעת האירוע בשתי דמויות מסתובבות בשטח ואחת מהן מעמיסה משהו על החלק האחורי של הרכב; עדותו של
אורן יהודה, מנהל עבודה בחברה, אשר זיהה את הקרמיקה שנתפסה על הרכב כשייכת לחברה;
ראיות חפציות בדמות תמונות הקרטונים שנתפסו ברכב וכן פיסת קרטון קרמיקה שנותרה בשטח אתר הבנייה -בעלי מאפיינים זהים לקרטוני הקרמיקה של החברה; ועדותו של
השוטר ויצמן אודות התנהגות הנאשם בכל הקשור לסכין הנזכרת בכתב האישום; כן העידו השוטרים
בני נחמן ו
ירון טולדנו.
הנאשם העיד להגנתו, וכן העידו מטעם ההגנה השומר מטעם חברת השמירה, מר
כאמיל חטיב ומר
איברהים זיתון, אשר העיד אודות מכירת משטחי קרמיקה לנאשם.
4. בתאריך 13.9.11, מועד בו אמורים היו, על פי החלטה שיפוטית, להישמע סיכומי הצדדים על-פה, ביקש ב"כ הנאשם לסכם בכתב. נעתרתי לבקשה ורק סיכומי המאשימה נשמעו על-פה.
סיכומי הנאשם אמורים היו להיות מוגשים עד ליום 2.10.11. ב"כ הנאשם לא הגיש סיכומיו במועד, ואף שלא הוגשה לי כל בקשה בעניין, הארכתי ביום 5.10.11 את המועד להגשת סיכומי הנאשם עד ליום 25.10.11. ביום 30.10.11 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לארכה נוספת בהגשת סיכומיו. נעתרתי לבקשה זו אף שהוגשה לאחר המועד האחרון להגשת הסיכומים, והוריתי כי סיכומי ההגנה יוגשו עד ליום 14.11.11, וכי לא יינתנו ארכות נוספות. ב"כ הנאשם לא הגיש את סיכומיו במועד ולא הגיש כל בקשה לבית המשפט.
כתוצאה ממחדלי ההגנה נדחה פעמיים המועד למתן הכרעת הדין, ובנסיבות אלה החלטתי לא להמתין לסיכומי הנאשם טרם שאכריע את דינו של הנאשם.
דיון
א.
עבירות הגניבה והסגת הגבול
5. ביום 21.9.09 סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר נתפס הנאשם על ידי השוטר גל ויצמן באתר הבנייה של חברת ויס דוניץ, כשהוא עומד ליד הרכב הנזכר בכתב האישום - מיצובישי טנדר פתוח בחלקו האחורי (דו"ח הפעולה של ויצמן - ת/10).
על גבי הרכב היו בין 66 ל-68 קרטוני קרמיקה: ויצמן ספר 67 "חבילות ריצוף", 55 בארגז הרכב ו-12 במושב האחורי (ת/11); הנאשם העיד כי על הרכב היו 66 קרטונים (עמ' 41 שורה 26 לפרוטוקול); מנהל העבודה בחברה, אורן יהודה, טען בחקירתו מיום 21.9.09 שספר את הסחורה שנתפסה ומדובר ב-66 "קופסאות" של קרמיקה (נ/2), אך יום למחרת אישר כי קיבל לידיו 68 חבילות של אריחי קרמיקה אשר נגנבו (נ/3); מר יהודה טען בעדותו בבית המשפט כי בשל האופן בו היו החבילות מסודרות ברכב לא ספר נכון בפעם הראשונה (עמ' 14 שורה 5 לפרוטוקול), אך כיוון שהקרטונים הוחזרו למר יהודה, והקרמיקה הותקנה בדירה (עמ' 13 שורות 22-15 לפרוטוקול), אין באפשרותי לקבוע במדויק כמה קרטונים נתפסו ברכב.
6. מר יהודה העיד כי הקרמיקה שנתפסה ברכב שייכת לחברה. מר יהודה לא יכול היה לומר בוודאות כמה משטחים חסרים (משום שהקרמיקה כבר רוצפה בחלק מן הדירות בפרויקט והמשלוחים הם על פי מטר רבוע), אולם זיהה את הסחורה שנתפסה ברכבו של הנאשם בוודאות כשייכת לחברה, בהסתמך על צורת וצבע הקרטונים בהם ארוזה הקרמיקה, ובעיקר באמצעות מדבקה המודבקת על כל קרטון ובה שם האתר, הקבלן ומספר הדירה (עמ' 9 שורות 22-21 לפרוטוקול).
מר יהודה הצביע בעדותו, באמצעות תמונה מס' 7290 בת/5, על המקום בו הונחו המשטחים באתר טרם הגניבה (עמ' 10 שורות 6-5 לפרוטוקול), זיהה בתמונה מס' 7291 את משטחי הקרמיקה כסוג הקרמיקה שנגנבה (עמ' 10 שורות 8-7 לפרוטוקול), וכן הצביע על תמונת חלק קרטון שנותר באתר לאחר הגניבה, עליו מתנוססות שתי מדבקות - מדבקת יצרן ומדבקה שעליה רשום "אחים דוניץ בע"מ, פסגת הכפר - כפר סבא, בניין: 5ב; דירה: 6; מגורים; אריחים לריצוף" (תמונה 7302; עמ' 10 שורות 15-11 לפרוטוקול).
הוגשה תעודת משלוח של נגב קרמיקה אשר סיפקה את אריחי הקרמיקה לחברה עבור דירה 6 בבניין 5ב (ת/8). על פי האמור בתעודת המשלוח, סיפקה נגב קרמיקה לחברה סך הכול 99 משטחי קרמיקה מסוג: MOMENTUM GREY GS-D6554 KS456554, טון D-01, פורצלן 45X45, לצורך התקנה בדירה הנדונה.
7. עדותו של מר יהודה הייתה עדות אמינה. למר יהודה לא היה שום אינטרס לטפול אשמת גניבה על הנאשם, אותו לא הכיר. אני מאמין למר יהודה כי משטחי קרמיקה של החברה אכן נגנבו מאתר הבנייה הנדון, ולא מצאתי כל בסיס לטענה כי מר יהודה ביקש להתעשר על חשבון הנאשם ועל כן טפל עליו אשמת שווא.
ההגנה הביאה עדות הסותרת את גרסתו של מר יהודה בעניין אחד. מר יהודה העיד כי שער אתר הבנייה היה נעול בליל האירוע. העד עצמו נעל לדבריו את השער בשבת בצהריים, ביום ראשון היה חג ולכן לא היה במקום, וביום שני התרחשה הפריצה (עמ' 11 שורות 11-9 לפרוטוקול). לדברי מר יהודה, בליל האירוע חתכו את השרשרת עם מספריים והמנעול נשאר שלם. הוא אף הצביע על חלקי שרשרת שנמצאו באתר (תמונה 7305 בתקליטור ת/5). עוד העיד מר יהודה כי השער תמיד נעול. לעומת זה, שומר האתר, מר כאמל חטיב, העיד מטעם ההגנה כי שער האתר לא היה נעול, ושכנים נהגו לבקש ממנו לקשור את השער, על מנת שלא יחרוק ברוח. אף כי מר חטיב הבהיר בעדותו שבמסגרת עבודתו הוא מסייר מדי פעם באתר ואינו יכול להבחין בכל מה שקורה (ולכן לא הבחין לדבריו ברכבו של הנאשם מגיע למקום ובמעשיו באתר הבנייה), קיימת סתירה חזיתית בין עדות עד הגנה זה לעדותו של מר יהודה בנוגע למצבו הרגיל של השער.
החלטתי להעדיף את גרסתו של מר יהודה על פני גרסתו של מר חטיב. מר חטיב היה השומר באתר בלילה בו התבצעה פריצה, ולא זו בלבד שלא הבחין ברכב הנאשם מגיע למקום, נעלמו מעיניו מעשי הנאשם באתר הבנייה - מעשים רועשים שנמשכו שעות והסבו את תשומת לבו של עד הראיה המהימן אלעד קלינה (ראו להלן). למר חטיב היה אפוא אינטרס מובהק למסור גרסה שמסירה ממנו אחריות למעשי הנאשם, ולכן החלטתי שלא לסמוך על דבריו.