הכרעת דין בתיק ת"פ 23426-07-10

רקע כללי

1. הנאשם עומד לדין בגין שרשרת אירועים מיום 14.7.10.    
   זהו סיפור המעשה שבכתב האישום: תחילה הסיג הנאשם גבול לדירתה של גב' שמחה כהן. לאחר מכן איים על מר הראל מדר. בהמשך הכשיל שוטרים בכך שסרב להתלוות אל השוטרים אסרף ונחמני. לאחר מכן העליב את השוטרים בכינויים בוטים. בהמשך תקף את השוטרים בכך שירק על השוטר אסרף ותקף את השוטרת נחמני בידה. כאשר הגיעו השוטרים אטיאס דוידוב ודנינו, איים הנאשם גם עליהם. לאחר מכן תקף את השוטר אטיאס בכך שבעט בו במותן. בנוסף נטען כי החזיק סכין שלא למטרה כשרה מחוץ לביתו. בתחנת המשטרה איים על השוטר סבג, לאחר מכן על השוטר דוידוב, ולבסוף על החוקר מלכה. בגין רצף אירועים זה, עומד הנאשם לדין בשתי עבירות של תקיפת שוטר, עבירה של הפרעה לשוטר, ארבע עבירות איומים, עבירה של הסגת גבול ועבירה של החזקת סכין.
2. הסניגור שם את יהבו על הטענה כי הנאשם לא תקף את השוטרים אלא הוכה על ידם. יודגש כי תלונה הועברה למחלקה לחקירות שוטרים, אשר נתנה לתביעה המשטרתית "אישור שפיטה" להגשת כתב האישום ת/1. בהמשך אדון בטענה זו לעומקה.
3. למעשה עיקר האירועים אינם שנויים במחלוקת: אין מחלוקת כי הנאשם הגיע לבתיהם של שני המתלוננים האזרחיים גב' כהן ומר מדר וביקש צדקה. אין מחלוקת כי הם הזעיקו את המשטרה. אין מחלוקת כי הנאשם סירב להתלוות לשוטרים אסרף ונחמני, וכשאלה ביקשו לעצרו, השתולל תוך הנפת ידיים לכל עבר. למעשה אין גם מחלוקת כי במהלך השתוללות זו יתכן ופגע בשוטרים. אין מחלוקת כי הוזעקו שוטרים נוספים, וכי נעשה שימוש בכח לשם כבילתו של הנאשם והובלתו לניידת. אין מחלוקת כי נתפס בכיס מכנסיו סכין. אין מחלוקת כי על גבי הנאשם נראו מספר חבלות המתועדות בצילומים נ/2. המחלוקות הן לדעתי בעניינים שוליים ומינוריים, וחבל שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמות. אבחן להלן את נקודות המחלוקת על פי סיכומי ההגנה.

הגנה מן הצדק

4. בשלב המענה לא נטענה טענה מקדמית. בפתח דיון ההוכחות ביום 6.2.11, טען הסניגור המלומד להגנה מן הצדק, בהתאם להוראות סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982. דחיתי את הטענה באותו שלב, אולם קבעתי כי הסניגור המלומד יוכל לשוב ולהעלותה בעת הסיכומים.
5. עיקר טענתו של הסניגור היתה כנגד "אישור השפיטה" שניתן ע"י מח"ש להגשת כתב האישום בתיק הנדון, אשר הוגש וסומן ת/1. לטענת הסניגור, המחלקה לחקירות שוטרים לא חקרה בכלל את תלונתו של הנאשם כי הוכה נמרצות ע"י השוטרים, אלא סגרה את תלונתו על אתר, למעשה נוכח העדר עניין ציבורי. מעשה כזה, לטענת הסניגור, עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ומחייב ביטול האישום.
6. מהותו של אישור שפיטה - בעת קיומן של תלונות הדדיות: נגד אזרח בחשד לתקיפת שוטר, ונגד שוטר בחשד להפעלת אלימות כלפי האזרח באותו אירוע - קובעות פקודת המשטרה והנחיות היועמ"ש, כי ראוי לברר תחילה את התלונה נגד השוטר במסגרת המחלקה לחקירות שוטרים.      
   בעניין זה, קובעת הנחיית פרקליט המדינה מספר 2.18 מיום 14.4.2008, כי אם תובע בוחן תיק, הו עולה חשד לעבירה של תקיפת שוטר, ובמהלך בחינה זו מתברר כי האזרח העלה טענה לפיה באירוע נקט כלפיו השוטר באלימות, יוודא התובע כי תלונת האזרח וחומר החקירה יועברו למח"ש. כל עוד לא הוחלט במח"ש על סגירת התיק נגד השוטר, יוקפא הטיפול בתיק נגד האזרח. הוראה זו מקורה בחשיבות שראה היועץ המשפטי בטיפול ראוי באלימות של שוטרים ובהנחייה כי יש לברר קודם לכן את תלונת האזרח נגד השוטרים.
   במקרה של הגשת כתב אישום תוך מעצר, קובע הנוהל כי תתבצע בחינת החומר במח"ש בנוהל מזורז, וכתב האישום יוגש רק לאחר שמח"ש תמציא "אישור שפיטה".
7. נמצא איפוא, כי לנוכח הנחיית פרקליט המדינה, בכל מקרה בו עולה טענה לגבי אלימות כלפי שוטרים, שומה להעביר את העניין לבחינה של מח"ש. אין להגיש כתב אישום בעבירה של תקיפת שוטרים, בטרם מתקבל "אישור שפיטה" ממח"ש.
8. בענייננו התקבל אישור שפיטה כנדרש, סומן ת/1. לנאשם נשלח אף מכתב המבהיר את החלטת מח"ש סומן נ/5. חרף זאת, טענת הסניגור הינה כי עצם סגירת התיק ע"י מח"ש לקויה באופן המצדיק קבלת הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק.
9. בהלכת סנדור נדחתה טענה של הגנה מן הצדק, כאשר מדובר היה בסגירת התלונה נגד השוטרים בעילה של העדר ראיות מספקות, ונקבע אגב אורחא, כי אם העילה היתה העדר עניין ציבורי, מן הראוי היה לשקול אם אין מקום לטענה של הגנה מן הצדק. להלן עיקרי ההחלטה בהלכת סנדור:

"...טוען המשיב, כי סגירת התיק נגד השוטר, מזה, והעמדתו לדין, מזה, במצב של תלונות הדדיות וראיות סימטריות של עדות מול עדות, מקימה עילה לביטול כתב האישום בשל הפלייתו, כפי שפסק בית המשפט קמא. איננו סבורים כי נסיבות אלו, כשלעצמן, מצביעות על פגמים שנפלו בהליך העמדתו לדין של המשיב. במקרים כגון אלו, נודעת חשיבות רבה להנמקה שביסוד ההחלטה לסגור את התיק. וכך, במקרה שבו נסגר תיק מח"ש מחמת חוסר עניין לציבור, קיימת סבירות גבוהה יותר כי טענת הנאשם להגנה מן הצדק תתקבל. זאת משום שלציבור עניין רב כי תלונות הדדיות של שוטר מול אזרח בעקבות אירוע נתון, ייחקרו ויבוררו שתיהן עד תום, מתוך גישה שוויונית ובלתי מפלה..." (ע"פ (ירושלים) 2139/08, מד"י נ' סנדור רחמים).

10. ברוח דומה קבעה כב' השופטת הדסה נאור בעניין פויגל:

"אין המדובר במקרה שבו מח"ש החליטה שלא לפתוח בחקירה בעילה של העדר עניין לציבור, אלא, לאור חומר הראיות שהונח בפניה ונוכח אי שיתוף הפעולה של הנאשמת, הגיעה למסקנה, שלא ניתן לומר עליה שהיא נגועה בחוסר תום לב או בחוסר סבירות, שאין בפניה ראיות המבססות חשד המצדיק פתיחה בחקירה. לא כל אימת שנסגר תיק החקירה במח"ש נגד אנשי המשטרה, כשמנגד מוגש כתב אישום נגד האזרח, בגין אירוע, בו היו מעורבים אנשי המשטרה מול האזרח, קמה עילה לביטול כתב האישום מכוח הטענה של הגנה מן הצדק ועל הטוען לביטול כתב האישום להראות שההבחנה שעשתה המאשימה, בין הנאשמת, מזה, לבין המשתתפים האחרים בפרשה, קרי: אנשי המשטרה, מזה, הינה הבחנה פסולה ובררנית הנגועה בחוסר שוויוניות ומשכך הגשת כתב האישום נגד הנאשמת וניהול ההליך הפלילי נגדה עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ב"כ הנאשמת לא הצליח לבסס את טענתו כי פעולת התביעה, במקרה זה, פוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית, שתוצאתה ביטול כתב האישום מכח טענת ההגנה מן הצדק, ואין בית המשפט משמש כערכאת ערר על החלטת מח"ש, שלא לפתוח בחקירה נגד אנשי המשטרה, הנשענת על משקל הראיות שהיו בפניה. כאמור לעיל, הסמכות לבחון את החלטת מח"ש, שלא לפתוח בחקירה נגד אנשי המשטרה מחמת העדר ראיות המשתיתות חשד לביצוע עבירה פלילית על ידם, מסורה מכוח סעיף 64(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בידי הגורמים שנקבעו לכך בפרקליטות המדינה, אליהם היה על הנאשמת להפנות את עררה על החלטת הסגירה ולא ניתן לעקוף דרך זו על ידי שימוש בטענה המקדמית של הגנה מן הצדק..." ((ת"פ (תל-אביב-יפו) 5157/08 מד"י נ' מירה פויגל ואח').

11. נמצא איפוא, כי טענות נגד עצם סגירת התיק במח"ש יש להפנות בדרך כלל בערר לרשות המוסמכת. השופטת מאמצת את האבחנה מהלכת סנדור, לפיה סגירת תיק נגד שוטרים מהעדר עניין ציבורי היא לקויה, אך לא כך אם מח"ש בחנה את חומר החקירה והחליטה שלא לפתוח בחקירה מהעדר ראיות מספיקות, שאז מדובר בהחלטה עניינית ונתונה לאזרח הזכות לערר.
12. פסקי הדין בהם נתקבלה טענת הגנה מן הצדק בנסיבות של תלונה במח"ש שנסגרה מהעדר עניין ציבורי, ניתנו ע"י כב' השופט מוחסן בת"פ (חדרה) 1860/07 מד"י נ' מרסיאנו, ע"י כב' השופט אלטר בת"פ (עכו) 1866/06 מד"י נ' ניסן, ע"י כב' השופט פלאח בת"פ (שלום חי') 39669-03-10 משטרת ישראל נ' מנחם, וע"י כב' השופט חאמד בת"פ (עכו) 16538-04-10 מד"י נ' חווארי.