כללי
1. הסעת פועלים תושבי יהודה ושומרון לישראל, היא זו שעומדת ביסוד כתב האישום שבפנינו. במסגרת הכרעת הדין נעסוק בהסעת השוהים הבלתי חוקיים (להלן- "שב"ח" או "שב"חים"), אשר אחד מהם - כנטען בכתב האישום - החזיק עימו תיק ובו חומר נפץ המיועד לפיגוע. עיקר הדיון בהכרעת הדין יהיה בהימלטותו ובריחתו של הנאשם, יחד עם הרכב ובו השב"חים, והסיכון שנגרם לנוסעים בדרך, עקב כך.
כתב האישום
2. ביום 5.4.06 הוגש נגד הנאשם כתב אישום, הכולל שני אישומים.
3. לפני פירוט האישומים, בחלק הכללי, מתואר תפקידו של הנאשם, נהג במקצועו, ובעלים של שני כלי רכב מסחריים המשמשים להסעת נוסעים. לפי הנטען בכתב האישום, בחלק הכללי, הנאשם היה מתקשר עם סדרנים אשר תיווכו בינו לבין שב"חים. הוא היה מגיע למקום המפגש עם אותם שב"חים ומסיע אותם לישראל , וזאת תוך ניצול העובדה כי כלי הרכב שבבעלותו נושאים לוחיות זיהוי ישראליות, וכך ניתן להעבירם במחסום. הנאשם, כך נטען בחלק הכללי של כתב האישום, לא היה טורח לבדוק את חפציהם של הנוסעים עימו, על אף שהיה מודע לאפשרות שלרכב יעלה מחבל הנושא עימו מטען חבלה. לטענת המאשימה, הנאשם ביצע לפחות 100 הסעות מאורגנות, במתכונת האמורה.
4. האישום הראשון מתייחס לאירוע של הסעת 14 שב"חים ביום 25.2.06, בשעה 17.30 לערך. השב"חים עלו על הרכב בצומת דחיית אל בריד, במגמה להגיע לכיוון צומת גהה. הנאשם נתפס בכביש 1 ביציאה מירושלים. הרכב שהסיע את השב"חים - במסגרת הטענה הכלולה באישום הראשון - רשום על שם גב' אריג' אבו חמדיה (להלן - "
אריג'"), אך נמצא בבעלותו ובשימושו הבלעדי של הנאשם, אשר רכש את הרכב מאחיה של אריג' , מר איאד ג'ית אבו חמדיה (להלן - "
איאד").
העבירה המיוחסת לנאשם במסגרת האישום הראשון היא הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן- "חוק הכניסה").
5. האישום השני מתייחס להסעת שב"חים ברכב אחר אותו רכש הנאשם ממר איאד הנ"ל, כאשר הרכב היה רשום על שם אחותו אריג'. ביום 21.3.06 בשעה 09.30 או בסמוך לכך, אסף הנאשם שב"חים באיזור דיר שרף, כדי להסיעם לנצרת, דרך ירושלים.
כתב האישום מתאר את הקשר בין הנאשם לבין המתווכים, אשר גבו מכל נוסע 200 ש"ח, ובסך הכל 2,600 ש"ח, ומתוכם שמרו לעצמם עמלת תיווך בסך 400 ש"ח, כך שהנאשם היה אמור לקבל עבור הנסיעה 2,200 ש"ח.
ברכב היו 13 שב"חים, כאשר אחד מהם נשא תיק ובו מטען נפץ רב עוצמה, במטרה לבצע פיגוע בתוך מדינת ישראל. הנאשם, כנטען בכתב האישום, לא בדק את תיקיהם של הנוסעים, כולל את תיקו של אותו אדם נושא המטען.
כאשר הגיע הרכב בסביבות השעה 12.00 למחסום שהוצב סמוך לגשר הראל ליד מבשרת ציון (כאשר כיוון הנסיעה של הנאשם היה בכביש מס' 1 לתל-אביב), התבקש הנאשם לעצור על ידי השוטר. הוא האט תחילה את הרכב, וכשהגיע השוטר לבדוק את הרכב, האיץ הנאשם את מהירות הרכב ונמלט מן המקום. השוטר נכנס לניידת המשטרתית והחל רודף אחרי הנאשם, תוך שהוא מסמן לו לעצור באמצעות סירנה משטרתית ואורות כחולים מהבהבים. כתב האישום מתאר מרדף של הרכב המשטרתי לאחר הרכב שבו נהג הנאשם. הנאשם החל לנסוע בפראות, תוך שהוא עובר מנתיב לנתיב ומסכן את יתר כלי הרכב הנוסעים בכביש. כאשר הגיע הרכב של הנאשם למחלף שער הגיא, פנה הנאשם ימינה לכיוון בית שמש, וניידת המשטרה בעקבותיו. הנאשם ביצע סיבוב פרסה, נסע נגד כיוון התנועה והשתלב חזרה לתוך כביש 1, לכיוון תל-אביב. הניידת המשטרתית המשיכה לרדוף אחרי הנאשם. לבסוף, הגיע הנאשם, בנסיעה פראית ותוך ירידה לשוליים, לאזור מחלף לטרון, שם נעצר על ידי המשטרה.
במסגרת האישום השני, נטען על ידי התביעה, כי במהלך הנסיעה הורה הנאשם לנוסעים כי אם יישאלו על ידי השוטרים, הם יענו להם כי הנאשם אסף אותם בירושלים ולא בדיר שרף (שבאיזור יהודה ושומרון).
העבירות המיוחסות לנאשם במסגרת האישום השני הם אלה: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן - "חוק העונשין"); הסעה שלא כדין - עבירה לפי הסעיף הנ"ל של חוק הכניסה; שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
6. המדינה ביקשה לתקן את כתב האישום בדרך של הוספת עדים. בתחילה הייתה הסכמה לתיקון זה (ראה בקשת התובע מיום 29.6.06 והחלטתי בכתב יד מיום ד תמוז תשס"ו (30.6.06) ). בשלב יותר מאוחר, כאשר הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום בדרך של הוספת עדים נוספים, התנגד לכך ב"כ הנאשם, בטענה כי הדבר נעשה לאחר שהמדינה למדה את קו ההגנה של הסניגוריה. לא קיבלתי טענה זו ואישרתי את התיקון המבוקש (ראה החלטתי המודפסת מיום כח אלול תשס"ו (21.9.06) עמודים 24-20 לפרוטוקול).
תשובת הנאשם לכתב האישום
7. במסגרת תשובת הנאשם לכתב האישום התנגד הסניגור, עו"ד עותמן, לעצם הבאת החלק הכללי, בטענו כי אין הוא מתאים להוראות סדר הדין הפלילי. טענה זו דחיתי בהחלטתי מיום כב סיון תשס"ו (18.6.06) עמודים 6-4 לפרוטוקול).
8. ככל שמדובר באישום הראשון, בתחילה כפר הנאשם באישום זה (ראה פרוטוקול מיום כ תמוז תשס"ו (16.7.06), עמודים 12-11). אך בשלב מאוחר יותר הודה הנאשם באישום הראשון, לאחר שתוקן כתב האישום ובו נאמר כי הרכב היה רשום על שם אריג' והיה בשימושו של הנאשם. לאור הודאה זו ניתנה הכרעת דין המתייחסת לאישום הראשון, ובה הרשעתי את הנאשם בעבירה של הסעה שלא כדין (ראה: עמוד 27 לפרוטוקול מיום כג תשרי תשס"ז (15.10.06) ).
9. במסגרת תשובותיו לאישום השני, כפר הנאשם, מפי סניגורו, בכך שרכש את הרכב והרכב הוא בבעלותו, אך אישר את מסלול הנסיעה, קרי: מדיר שרף לצומת גהה. הוא הכחיש את עניין המתווכים. ככל שמדובר בהסעת השב"חים, הודה הנאשם כי הסיע 12 שב"חים בלבד, ולא 13, כנטען בכתב האישום. כן הכחיש הוא את העובדה שלאחד השב"חים שהסיע, היה מטען נפץ. הנאשם הודה בכך שלא בדק את תיקי הנוסעים, וטען כי אין חובה לעשות כן.
אשר למרדף, טענת הנאשם היא כי השוטר לא סימן לו לעצור, וכי לא היה כלל וכלל מרדף, מכל מין וסוג שהוא. הנאשם מאשר, בתשובתו לכתב האישום, כי סטה מכביש ירושלים תל-אביב לכיוון בית שמש, וזאת בגלל שראה ניידת משטרה אחרת, ולא זו שרדפה אחריו. הסניגור מודה כי מדובר בסיבוב פרסה שביצע הנאשם, אך לטענתו מדובר בעבירת תעבורה ולא בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
כן מכחיש הוא את העבירה של שיבוש הליכי משפט.