1.
מר יהודה נתיב ("הנאשם") מואשם, בכתב האישום שבפני, בעבירה על הוראות סעיפים 9, 26(א) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 ("חוק שעות עבודה ומנוחה" או "החוק") - זאת בשל העבדת עובד יהודי בזמן המנוחה השבועית בלא היתר לעשות כן.
בעובדות כתב האישום, נטען: שהוא [הנאשם] היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הבעלים והמנהל של עסק בשם "קיוסק טובלה" הממוקם בשדרות מוריה 105 בחיפה ("העסק" או "בית העסק"); שבמועד הרלוונטי לכתב האישום היה לעסק אשנב למכירת אוכל או משקה לעוברים ושבים; שבמהלך ביקורת שנערכה בעסק, ביום שישי 05.10.07 בשעה 21:45 לערך ("יום הביקורת"), העסיק הנאשם את מר גל נתיב ("מר גל נתיב" או "הבן" או "בנו"), בלא היתר העבדה במנוחה השבועית.
2. בדיון מיום 16.12.10, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. ב"כ הנאשם טען:
"
המחלוקת העיקרית שהולכת לאורך העניין הזה היא מה ההגדרה של בית אוכל. כלומר האם בית אוכל כולל גם את העניין של מקום שהוא מזנון שיש בו כסאות שולחנות ומכונת קפה.
...
אנו מודים שמר גל נתיב שהוא בנו של הנאשם,
אכן עבד במועד המצוין בכתב האישום אלא שלטענתנו הוא נכלל במסגרת ההיתר שניתן להעסיק עובדים יהודים ביום המנוחה השבועית בבתי אוכל
" (ההדגשה הוספה - ר.כ.).
לאמור: אין הנאשם מכחיש שביום הביקורת אכן העסיק את בנו בבית העסק שהוא לטענתו מזנון. טענתו העובדתית והמשפטית הייתה - שהעסק הינו "בית אוכל", ועל כן העבדתו של הבן בעסק במועד הביקורת מותרת בהתאם להיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית לפי סעיף 12 לחוק.
למעשה, תשובתו של הנאשם לכתב האישום מהווה הודאה בחלק מהעובדות המפורטות בכתב האישום. לכן, אין צורך בהכרעה האם העסקתו ("העבדתו" בלשון החוק) של מר גל נתיב, בנו של הנאשם, ביום הביקורת מהווה "העבדה" כנדרש בחוק; אף לא בשאלה האם יום שישי בערב, אינו יום המנוחה של מר גל נתיב. השאלה היחידה שהותיר ב"כ הנאשם פתוחה, ומחייבת הכרעה, לאחר מתן תשובתו בהקראה היא האם העסק הוא בגדר "בית אוכל" כמוגדר בחוק, ולכן נופל הוא בגדר ההיתר הכללי לפתיחתו ביום מנוחה, כאמור בסעיף 12 לחוק.
לא הייתי נדרש לשאלות הנוספות הנ"ל, אלמלא במהלך המשפט וסיכומי ב"כ הנאשם עורר הוא את שאלת מעמדו של מר גל נתיב כמועסק בבית העסק של הנאשם. לכן אתייחס להלן גם לטענה מאוחרת זו.
3. במהלך הדיון העידו, מטעם המאשימה, מפקחי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ("משרד התמ"ת"), מר פיליפ חדאד ("
מר חדאד") ומר אוסמה אברהים ("
מר אברהים"); מטעמו של הנאשם העיד הוא עצמו. מר גל נתיב, בנו של הנאשם, לא נקרא לעדות מטעם הנאשם.
אעיר כבר כאן, שאם כלל היה מקום לדון בגרסתו המאוחרת של הנאשם לגבי מעשיו של בנו בבית העסק ביום הביקורת, הרי שלאי העדתו של עד חיוני ישנו משקל ראייתי הפועל לחובת הנאשם, שיכול היה להביא ראיה ונמנע מלעשות כן.
4. המאשימה הגישה לתיק המוצגים דו"ח ביקור פיקוח - דף מס' 1, מיום 05.10.07, הכולל את פרטי הבן שנכח בעסק בעת הביקורת (מוצג מ/1); דו"ח ביקור פיקוח - דף מס' 2 מיום 05.10.07, המפרט את תהליך הביקורת בעסקו של הנאשם (מוצג מ/2); גיליון חקירת עד מיום 05.10.07, הכולל הודעה שנגבתה ממר גל נתיב (מוצג מ/3); מזכר מיום 04.03.08, שנכתב על ידי מר חדאד לאחר חקירת הנאשם (מוצג מ/4); שני קרעי נייר מדו"ח החקירה שנערכה לנאשם ביום 04.03.08 (מוצג מ/5); גיליון חקירה של הנאשם מיום 14.05.08 (מוצג מ/6); גיליון חקירה של הנאשם מיום 13.07.09 (מוצג מ/7); כן הוגשו שבע תמונות של העסק (מוצג מ/8).
הנאשם הגיש תעודת עובד ציבור, שנערכה לבקשת המאשימה על ידי מר אהרון אליאס, סגן מנהל המחלקה לרישוי עסקים בעיריית חיפה, ביום 09.11.09 (מוצג נ/1). לתעודה צורפו שני רשיונות העסק, האחד משנת 1978 והשני מאוחר יותר שתוקפו עד 31.12.11.
העובדות:
5. העובדות הצריכות לצורך ההכרעה, כפי שהוכחו בפני בית הדין מעבר לכל ספק, הן אלה:
א. הנאשם היה במועד הרלוונטי לכתב האישום בעל העסק, שהינו עסק לממכר משקאות קלים, גלידות, עוגות, ממתקים וכריכים.
ב. ביום שישי ה-05.10.07 בשעה 21:45 לערך, היינו לאחר כניסת השבת, הופעל העסק על ידי מר גל נתיב, בנו של הנאשם, ועובדת היותו יהודי אף היא אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים (חקירת הבן, מ/3, ש: 11).
ג. בעת הביקורת התקיימה בעסק פעילות מסחרית. המפקחים צפו בפעולות מכירה של הבן לעוברים ושבים, כפי שצוין בדו"ח ביקור פיקוח מ/2:
"
בזמן הביקור העובד נכח מאחורי דלפק המכירות והקופה וביצע עסקאות מכירה.
במקום הייתה תנועה מסחרית
" (קבלה צורפה למ/1).