א. פתח הדבר:
אקדים ואציין, כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, וזאת מחמת הספק. לא הונחה בפניי תשתית ראייתית הדי בה כדי לבסס את הרשעת הנאשמת בדין מעבר לכל ספק סביר.
עסקינן בכתב אישום אשר הוגש ביום 19.5.09, המייחס לנאשמת ביצוע עבירות שעניינן תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה בניגוד לסעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, והעלבת עובד ציבור, עבירה בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין, הנ"ל.
בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 17.03.09 בשעה 14:00 לערך, הגיעה הנאשמת לתחנת משטרה קרית שמונה, הקימה צעקות, קיללה את השוטר רוני יפה
(להלן: "המתלונן" או "השוטר") ואף תקפה אותו בכך שסטרה לו על פניו עת מילא את תפקידו כחוקר באותה תחנה.
ב. עובדות שאינן שנויות במחלוקת
הנאשמת הודתה כי אמרה לשוטר את המלים
"מניאק, אני לא רואה אותך ממטר". יחד עם זאת, הכחישה היא את כל שאר עובדות כתב אישום ובכללם כי אמרה לו "בן זונה" וכי תקפת אותו פיזית.
ג. זירת המחלוקת :
מחד, באת כוח המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשמת בשתי העבירות המיוחסות לה, וזאת בהסתמך על המסכת העובדתית אשר הונחה על שולחנו של בית המשפט, תוך העדפת גרסת עדי התביעה על פני גרסת ההגנה. בסיכומיה, ציינה היא כי, עדותה של הנאשמת הינה כבושה ומלאה שקרים.
מאידך, באת כוח הנאשמת ביקשה לזכות את מרשתה מן העבירות המיוחסות לה וזאת מחמת הספק. הסנגורית ציינה בסיכומיה, כי, המאשימה לא עמדה בנטל המוטל על שכמה, קרי אין במסכת הראייתית כפי שהונחה על שולחנו של בית המשפט כדי להוכיח את אחריותה של הנאשמת מעבר לכל ספק סביר, ו/או להוביל להרשעה בסופו של יום .
יתר על כן, ההגנה תקעה את יתדותיה בטענה של "מחדלי החקירה"; לדידה, מדובר בחקירה רשלנית אשר פגעה במישרין בזכויות בסיסיות של הנאשמת. במקרה דנן, מוצדק להפעיל את דוקטרינה של הפסלות הפסיקתית עוד בשלב שלפני הגשת כתב אישום, כך לדידי הסנגוריה.
טענות נוספות אשר הועלו בסיכומיה של הסנגורית מתנקזות רובן ככולן, אל עבר תוצאה אחת ולא היא זיכויה של הנאשמת מכל עבירה, על-פי גישת ב"כ הנאשמת.
ד. פרשת התביעה :
מטעם התביעה העיד תחילה
רס"ב אהרון יפה (להלן: "המתלונן"); זה מסר בעדותו כי בזמן האירוע שימש הוא כחוקר נוער בתחנת משטרה קריית שמונה; העיד כי ביום הרלוונטי, בעת מילוי תפקידו בתחנה, הגיעה הנאשמת לתחנה וזאת לאחר שאחיה הקטין נעצר, התנהגה בצורה לא ראויה, הפריעה לעבודתו וסירבה לצאת מהתחנה; למרות זאת "מחל על כבודו", והתיר לה להישאר בתחנה עד לשלב בו היא תקפה אותו מילולית; התנהגות אשר גרמה לו לביזוי, השפלה והעלבה. הדגיש הוא, כי, למרות התנהגותה הלא ראויה, נמנע הוא מלהגיב בצורה שאינה הולמת את תפקידו כשוטר.
העד ציין, כי כתוצאה מתקיפת הנאשמת את המתלונן (אשר אירעה בתוך תחנת המשטרה) הכניסה הוא, יחד עם רפ"ק גדי חבה אל משרדו של הרמח"ם, ושם הועברה היא לחקירה אצל שוטר אחר.
כן, בעמוד 8 לפרוטוקול (שורות22-23) תיאר הוא את השתלשלות האירוע, החל מרצף קללות מצד הנאשמת וכלה במעשה הסטירה על פניו של העד.
העד נשאל בחקירתו הנגדית אודות הכוח אשר הופעל כדי לעצור את הנאשמת; בתשובתה לכך, העיד כי
"אם את אומרת לי שהנאשמת הזו הוכתה בתחנה על ידי ועל ידי חבה ושאני טענתי שהותקפתי כהגנה על תלונתה נגדינו במח"ש אני משיב שבשום פנים ואופן לא","לא היה שימוש בכוח, ככל הידוע לי לא הייתה תלונה במח"ש ולא השתמשתי בשום פנים באופן בכוח כנגד הנאשמת".( ראה עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 17-18).
עוד ציין העד בחקירתו הנגדית, שלא זכור לו אם הנאשמת הייתה על הרצפה, אך זכור לו כי הנאשמת השתוללה בגסות עד שאילצה אותם להשתמש בכוח כדי להשתלט עליה. כן, הפנה הוא אל דו"ח הפעולה ת/2. עוד הדגיש שם, כי הוא לא פגע לה בצלעות, וכל אשר היה ביום הרלוונטי, נרשם בדוח הפעולה. (שם עמ' 9 שורות 21-25).
דרכו של העד הוגש דו"ח הפעולה (המעצר) אשר סומן
ת/1 וכן דו"ח זכרון דברים נשוא
ת/2 .
עד תביעה מס'2 הינו
רס"מ מאיר חדד (להל"ן:
"חדד") המשמש כשוטר במשטרה מזה 30 שנה, מתוכם 13 שנים כחוקר פשעים בתחנת משטרה קריית שמונה. עד זה ציין בעדותו, כי חקר הוא את הנאשמת לאחר שהזהיר אותה ויידע אותה אודות זכותה להיוועצות בעורך דין. דרכו הוגשה הודעת הנאשמת אשר סומנה
כת/3.