ת"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
14127-09-10
05/07/2011
|
בפני השופט:
ד "ר עודד מודריק סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גדה
|
הנתבע:
1. יוסף יחזקאל
2. יצחק אלמליח
עו"ד גסר
עו"ד מנדלמן
|
| הכרעת דין |
כתב האישום מייחס לנאשמים עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. הנאשמים מודים באחריות לעבירה של תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381 לחוק העונשין. הודאת הנאשמים נובעת מהודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, תיקון שנעשה במסגרת הסדר טיעון.
זו אם כן מערכת העובדות שאינה שנויה במחלוקת. ביום 7.9.10 סמוך לשעה 23.00 עשתה גב' ל.ס., אשה כבת 50 (להלן: "
המתלוננת"), את דרכה לעבר מכוניתה שחנתה ברחוב אחימאיר בתל אביב לאחר שסיימה קניות בחנות סמוכה. היא הגיעה אל הרכב, הניחה את שקיות הקנייה בו והתיישבה במושב הנהג.
קודם לכן, קשרו שני הנאשמים קשר לגנוב את תיקה של המתלוננת ולהימלט באמצעות רכב מסוים שהיה בחזקתם (להלן: "
רכב המילוט").
הנאשם יצחק אלמליח (להלן: "
אלמליח") ניגש אל רכב המתלוננת פתח את הדלת שליד הנהג, נטל את תיקה של המתלוננת וגנבו ממנה. אותה עת המתין הנאשם יוסף יחזקאל (להלן: "
יחזקאל") ברכב המילוט כשהמנוע פועל. אלמליח רץ לעבר רכב המילוט. המתלוננת רצה בעקבותיו כדי להחזיר לעצמה את התיק שנגנב. בהגיעה אל קרבת מכונית המילוט ומששלחה את ידה אל תיקה טרק אלמליח את דלת מכונית המילוט כדי למנוע מן המתלוננת לקחת את התיק ובכך גרם לנפילתה אל הכביש. למתלוננת נגרמו חבלות (שריטות ביד שמאל, כאב בברך ימין ורגישות בצלעות צד שמאל).
הנאשמים נמלטו ברכב המילוט מן המקום כשעימם תיק המתלוננת. לאחר מכן נעצרו בידי שוטרים שנעו בסביבה בניידת משטרתית.
התביעה טוענת שהתנהגות הנאשמים עלתה כדי שוד בנסיבות מחמירות וטענתה מבוססת על כך שהתנהגות הנאשמים מגבשת את כל יסודות העבירה.
זה לשון הדין המגדיר את עבירת השוד:
הגונב דבר ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם... כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגנבת הדבר... הרי זה שוד [סעיף 402(א) לחוק העונשין].
לית מאן דפליג שעבירת שוד כוללת 4 יסודות אלה: (1) גניבה; (2) אלימות; (3) סמיכות זמן בין האלימות לגניבה; (4) האלימות נועדה לתכלית הגניבה.
הנאשמים אינם מכחישים שגנבו את תיקה של המתלוננת; שתוך כך ננקטה אלימות שביטויה היה בטריקת דלת מכונית המילוט שגרמה לנפילת המתלוננת וגרימת החבלה בה; שהאלימות ננקטה סמוך לאחר הגניבה (אפילו תוך כדי ביצוע הגניבה) ושהאלימות נועדה למנוע התנגדות לגניבה.
אמרתי "הנאשמים אינם מכחישים" היינו לשון רבים. תאור הנסיבות שלמעלה מראה כי יחזקאל לא ביצע בפועל פעולה אלימה. בכל זאת יש לראותו כשותף מבצע מלא לאלמליח. זה מפני שיחזקאל הודה באחריות לעבירה של "תקיפה לשם גניבה" והרי התקיפה בוצעה בידי אלמליח. שמע מינה שיחזקאל מכיר באחריותו כמבצע על פי הוראת סעיף 34א לחוק העונשין שעניינה באחריות של מבצעים בצוותא לעבירה שביצע אחד המבצעים שהיא בנסיבות העניין עבירה ש"
אדם מן הישוב
יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה".
הנה כי כן הנאשמים, הלכה למעשה, הודו בהתנהגות שמגבשת את כל מרכיבי עבירת השוד. לא זו בלבד אלא שהתנהגותם מגבשת גם את העבירה של שוד בנסיבות מחמירות נוכח זה שהשוד בוצע "בחבורה".
אף על פי כן, הנאשמים טוענים רק לאחריות לעבירה של תקיפה לשם גניבה שזה לשון החוק המגדיר אותה.
העושה אחת מאלה דינו מאסר 3 שנים:
(1) תוקף חברו
כדי
לבצע פשע.
(2) תוקף חברו
כדי
לגנוב דבר.
(3) תוקף חברו
כדי
להתנגד למעצר... [סעיף 381(א) לחוק העונשין (ההדגשה לא במקור)].
לכאורה גם עבירה זו (החלופה של תקיפה לשם גניבה) מושתתת על ארבעת יסודות עבירת השוד: (1) אלימות; (2) לשם גניבה; (3) קשר סיבתי בין האלימות לגניבה; (4) סמיכות זמן שאינה נזכרת בהוראת החוק במפורש אך היא מובלעת בה.
כיוון שכך וכיוון שיש הבדל רב בעונש המקסימאלי שהחוק נוקב בו לצד עבירת התקיפה לשם גניבה (3 שנות מאסר) לבין העונש המקסימאלי שהחוק נוקב בו בעבירת השוד (14 שנים בשוד "רגיל", ו-20 שנה בשוד בנסיבות מחמירות), מסתמא ההבחנה בין העבירה הראשונה לשנייה נעוצה בעוצמת האלימות. כאשר מדובר באלימות מועטה נוהגת המדינה להאשים בעבירה של תקיפה לשם גניבה ואילו באלימות ממשית וחזקה נוהגת המדינה להאשים בעבירת שוד. אין הבחנה ברורה כזאת בפסיקה אך אפשר להצביע על פסקי דין ברמות שונות שככל הנראה התבססו על ההבחנה האמורה. כך למשל נאמר בפסק דין של בית המשפט העליון: