1. סכסוך גירושין, בין הנאשם לבין אשתו דאז, הגב' ענת דרזי (להלן: "
המתלוננת"), הוביל להגשת כתב האישום שלפניי.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת פרודים זמ"ז, ובשלוש הזדמנויות, המנויות בכתב האישום, איים הנאשם על המתלוננת כשבאחת מהן אף תקף אותה, הכול כפי שיפורט להלן:
האירוע הראשון התרחש, על פי הנטען, בתאריך 20.11.09, בשעות הבוקר, כשבשיחת טלפון איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני אתנקם בך, אני אהרוס לך את החיים" וזאת במטרה להפחידה או להקניטה.
האירוע השני התרחש, יום למחרת, בתאריך 21.11.09, כשעל פי נטען, איים הנאשם פעם נוספת על המתלוננת, בשיחת טלפון, בכך שאמר לה: "עכשיו תשאירי את הדוכן איך שהוא, אם את לא משאירה את הדוכן כמו שהוא ואת לא יוצאת מהקניון הזה אני מגיע לשם, חבל על הזמן מה שיקרה לך, לא כדאי לך" וזאת במטרה להפחידה או להקניטה.
האירוע השלישי התרחש, אף הוא בתאריך 21.11.09, סמוך לשעה 20:00, במחסן ברחוב היוזמים 12 באור יהודה, שם, על פי המתואר בכתב האישום, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שתפס בידה וניער אותה, וכן איים עליה באומרו: "אני אתנקם בך, שלא תחשבי שאני לא אתנקם בך, אני אהרוס לך את החיים ואת תשבי בכלא. אם תלכי להתלונן במשטרה תיזהרי לך, אם תתלונני אני אהיה שלושה ארבעה ימים בכלא אבל אני אצא ואני אתנקם בך. את לא תישארי בחיים" וזאת במטרה להפחיד ו/או להקניט את המתלוננת.
על כל אלה ייחסה המאשימה לנאשם, בפרק הוראות החיקוק שבכתב האישום, עבירה של תקיפה סתם - בן זוג, על פי סעיף 379 ביחד עם סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"
חוק העונשין") ועבירת איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.
2. במענה לכתב האישום, צמצם הנאשם את יריעת המחלוקת, כשהודה כי במועדים הנטענים בכתב האישום, התקשר אל הנאשמת וכי נפגש עמה במקום ובמועד הנטען בעובדות כתב האישום, אך הכחיש שאיים או תקף אותה, כמתואר בכתב האישום, או בכלל.
3. אפתח ואציין שהמתלוננת סיפרה בעדותה, בבית המשפט, על אירועי יום אחד בלבד, שתחילתו, על פי גרסתה, בשיחת טלפון מאיימת שקיבלה מהנאשם, בעת שעבדה בדוכן בקניון, והמשכו במחסן באור יהודה לשם הגיע בעקבותיה, לאחר שעקב אחריה עם רכבו, שם איים עליה ותקף אותה, כמתואר בעובדות כתב האישום.
על שיחת הטלפון, ביום שקדם לאירועים שתוארו על ידה בעדותה, בה, נטען בעובדות כתב האישום, כי איים עליה, לא חזרה המתלוננת בעדותה, ומכאן שעובדה זו לא הוכחה ויש לזכותו מעבירת האיומים המיוחסת לו בגינה.
4. מאחר שביסודו מבוסס התיק על עדות מול עדות, אזי מעבר להתרשמות הכללית מעדותם של המתלוננת מזה ושל הנאשם מזה, לגבי מהימנות גרסתם, כפי שיובהר בהמשך, חיפשתי נקודות אחיזה ועיגון, בראיות הנוספות, שיהא בהם כדי לחזק ולתמוך או לפגוע ולהחליש בעדותו של האחד או של האחר.
5. המתלוננת בעדותה תיארה את מעורבותו של הנאשם בשני האירועים שהתרחשו בתאריך 21.11.09 וחזרה בעיקרו על התיאור שמסרה בתלונתה במשטרה, כפי שעולה מעיון בהודעתה, שהוגשה כראייה מטעם ההגנה.
לא מצאתי כי בין התיאור של תפיסת ידה וניעורה, כפי שנמסרה על ידה בהודעה, לבין התיאור, שמסרה בעדותה בבית המשפט, לפיה משך לה ביד, קיימת סתירה מהותית, אם בכלל.
ככלל התרשמתי, במהלך עדותה, שהמתלוננת חוותה את האירועים עליהם סיפרה, לא הגזימה, לא העצימה, לא הקצינה, ולא חרגה, בהתייחסותה למעשה התקיפה, מקווי התיחום שלו ומימדיו המינוריים. מנגד לא המעיטה ולא ניסתה לגמד את עובדת בגידתה בנאשם באותה תקופה ואת רצונה לסיים את קשר הנישואים ביניהם בהסדר גירושין מוסכם.
6. הנאשם, מנגד, הודה שנהג להתקשר אל המתלוננת, פעמים רבות, באותה תקופה, אך זאת, לטענתו, לבקשתה של המתלוננת שיהיה עמה בקשר לצורך הסדרת הסכם הגירושין ביניהם, וכפר, כאמור לעיל, שאיים עליה במהלך אותן שיחות.
לא למותר לציין שהמתלוננת כלל לא נחקרה על הטענה לפיה אישרה לנאשם להתקשר אליה, בכלל ומתי שיחפוץ, בפרט.
בהתייחסו לאירוע שנטען שאירע במחסן, הכחיש שעקב אחרי המתלוננת וטען, הן בהודעתו במשטרה וביתר פירוט בעדותו בבית המשפט, כי היה במחסן ללא כל קשר להימצאותה של המתלוננת במקום, וכדבריו "תמיד אני שם".
אולם, בעוד בהודעתו במשטרה סיפר שהגיע למקום כדי לראות את ילדיו, בידיעה שהם נמצאים שם בשעות אלה, ופורקים סחורה, סיפר בעדותו בבית המשפט כי הגיע לשם משום ש"זאת הייתה העבודה שלי ושל הילדים...בכל מוצ"ש אני שם". כך או כך, על פי תיאורו, במהלך שהותו במקום, לאחר שהגיע למחסן, ובעת שעמד ושוחח עם ילדיו ראה פתאום את המתלוננת שם, כשמראש לא ידע על בואה.
לאורך כל עדותו התקשה הנאשם להתמקד באירועים נשוא כתב האישום והרחיב בתיאור אירועים אחרים בהם, לטענתו, הוא או הילדים, הותקפו על ידי המתלוננת. מעשים אלה, המיוחסים למתלוננת, ושכנראה בגין אחד מהם אף הוגש נגדה כתב אישום, אינם יכולים להיות מוכרעים על ידי ואין בהם כדי לשקף את ההתרחשות העומדת בבסיס ההכרעה הנדרשת בתיק שלפניי.
עם זאת, באופן שבו בחר הנאשם לנהל את הגנתו, ניסיונו להתחמק מלהתמודד עם הנטען נגדו ובעיקר נוכח תוקפנותו המילולית כלפי המתלוננת, במהלך עדותה, עד שנאלצתי להורות על הוצאתו מאולם הדיונים, יש כדי לבסס את התרשמותי השלילית ממהימנות גרסתו.