ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
1244-09
12/05/2013
|
בפני השופט:
חגית מאק-קלמנוביץ ס. נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
דוד שמטוב
|
| הכרעת דין |
העובדות
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום (מתוקן בשלישית) המייחס לו שלושה אישומים: באישום הראשון הוא מואשם בכך שביום 3.2.08 בסמוך לשעה 13:30, ברחוב כפר עציון בירושלים, פנה אל הגב' גל פולין המתגוררת בשכנות אליו (להלן: המתלוננת) ואיים עליה במילים "אני אשרוף אתכם בגיהנום... אוציא אתכם אחד אחד בארונות קבורה גופות, תצאו מפה 8 גופות...". על פי הנטען, במעשים אלה הפר הנאשם צו שיפוטי שניתן נגדו ע"י כב' השופט א. רומנוב ביום 5.11.07, אשר אסר עליו ליצור קשר עם מי מבני משפחת פולין (להלן: המתלוננים) במשך 180 יום. על כך הוא מואשם בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק) והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק. באישום השני מואשם הנאשם בכך שביום 28.9.07 איים על המתלוננת כשאמר לה "עד סוף השבוע לא יישאר לך ילד אחד חי... בידיים האלה אני אחסל אותם".
2. האישום השלישי נוסף לכתב האישום לאחר שהתיק נקבע להוכחות. בימים שקדמו לדיון שלח הנאשם למתלוננת, שהיא עדת התביעה העיקרית בתיק, הודעות טקסט טלפוניות, חלקן בשעות הלילה המאוחרות. בין היתר כתב הנאשם למתלוננת:
העדה המרכזית כולם מחכים רק לך, אל תשכחי להגיע ביום חמישי לבית המשפט, תכיני רשימה מפורטת של כל מה שגנבתי לך, אני אעזור לך"...
"... יש שפע של הקלטות אם תרצי נוכל להשמיע לקהל באולם".
"...אף אחד לא מינה אותך להיות זה שסופר לאנשים את ימי שנות חייהם".
"את גיבורה גדולה איפה שאת מזהה חופשה, הזהרתי אותך בעבר שאני לא חלש ולא מסכן גדול וכדי שתפנימי את זה".
"...את משחקת באש".
3. על מעשים אלו הואשם הנאשם בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק, הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק והטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ב-1982.
טענת הגנה מן הצדק
4. ב"כ הנאשם טען כי יש לזכות את הנאשם בטענה של הגנה מן הצדק. לטענתו האירועים נשוא כתב האישום הם חלק מסכסוך שכנים ממושך בין הנאשם לבין המתלוננים. הנאשם הגיש תלונות רבות נגד המתלוננים, אולם לטענת הסניגור התלונות לא הגיעו מעולם לכדי כתב אישום, בניגוד לתלונותיהם של המתלוננים. אציין כי ב"כ הנאשם הבהיר כי טענת ההגנה מן הצדק אינה מתייחסת לאישום השלישי אלא לשני האישומים הראשונים בלבד.
על מנת לדון בעובדות באופן קונקרטי, איפשרתי לב"כ הנאשם להגיש דוגמאות לתלונות שהוגשו ולהליכים שהתנהלו בנוגע אליהן. למאשימה ניתנה אפשרות להשיב למקרים שהוצגו.
5. עיון בחומר שהוצג על ידי ב"כ הנאשם מעלה כי חלק ניכר מהתלונות לא הוגשו על ידי הנאשם עצמו אלא על ידי אמו. התלונות עוסקות, רובן ככולן, בנושאים שעניינם "סכסוכי שכנים" קלאסיים, כגון השגת גבול, ויכוח בעניין חניה, וכיוצ"ב. בחלק מהמקרים הוזמנו המתלוננים לחקירה. במקרה אחד הוגשה תלונה בעבירה של איומים של המתלוננת כלפי אמו של המשיב. המתלוננת נחקרה באזהרה, אולם מסרה הסבר סביר בנוגע לתוכן הדברים. אף לא אחת מבין הדוגמאות שהוצגו עוסקת בעבירות הדומות לעבירות נשוא כתב האישום שבפני, הכולל עבירות איומים שבהם הושמעו איומים מפורשים ובוטים ברצח ובשלילת חייהם של המתלוננים ובני משפחתם, פשוטו כמשמעו.
6. במצב רצוי היה על המשטרה להתערב ולשקול נקיטת הליכים גם כאשר מדובר בסכסוכים פעוטי ערך או שיש להם צד אזרחי, כגון ויכוחים בנוגע לבעלות על שטח, חניה וכדומה. אולם במציאות הקיימת משטרת ישראל אינה מתפנה לעסוק בנושאים אלו, ותלונות שעיקרן סכסוכי שכנים אינן מגיעות בדרך כלל להליכים בליליים. שונים הדברים כאשר מדובר בהשמעת איומים מפורשים בפגיעה וברצח, הנחשבים כמעשים פליליים לכל דבר.
7. יתר על כן: מעדויות המתלוננים עולה כי גם הם הגיעו תלונות במשטרה חדשות לבקרים. מרבית התלונות הללו אף הן לא טופלו, אולם המשטרה בחרה להגיש כתבי אישום מקום שמדובר בעבירות איומים חמורות, או בניסיון להשפיע על עדות בבית המשפט.
8. בנסיבות אלו אני סבורה שאין מדובר באפליה בין שווים, ואני דוחה את טענת ההגנה מן הצדק.
ראיות התביעה
9. עדת התביעה העיקרית היתה המתלוננת, הגב' גל פולין, שכנתו של הנאשם.
בעדותה תיארה את הרקע לסכסוך. על פי דבריה המתלוננים רכשו את דירתם מכונס נכסים, לאחר שהנאשם ומשפחתו נקלעו לחובות ונאלצו למכור את הדירה. המוכרים לא היו שבעי רצון מהמכירה ומהסכום שהתקבל, שלא הספיק לכיסוי חובותיהם, ומכאן תחילתה של עויינות וסכסוך עם הדיירים החדשים (עמ' 11).