כתב האישום נשוא הכרעת דין זו עוסק בעבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים, בניגוד לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד - 1984 (להלן: "
חוק שמירת הניקיון") ושל ניהול עסק ללא רישיון, בניגוד לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968 (להלן:
"חוק רישוי עסקים") וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה - 1995 (להלן:
"צו רישוי עסקים").
כתב האישום ותשובת הנאשמים
על פי כתב האישום, הנאשמת מס' 1 (להלן: "
הנאשמת") היא חברה העוסקת, בין היתר, בפינוי פסולת ומנהלת ומפעילה עסק של עבודות עפר והובלת פסולת בניין, עסק המתנהל גם בדרום הארץ. הנאשם 2 (להלן:
"הנאשם") הוא מנהל רשום ומנהל בפועל של הנאשמת, הוא נושא משרה בתאגיד, החייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות הפוגעות באיכות הסביבה - כך על פי כתב האישום.
נטען, כי בתאריכים 13.1.05 ו- 16.1.05, בשעות היום, בשטח פתוח ברשות הרבים, במושב תלמים, בנ.צ. 1206/1084, נמצאו פסולת נייר, דבקים, פלסטיק, ברזל, פחים, צינורות וקרשים (להלן:
"פסולת הבניין"). נטען, כי פסולת הבניין הונחה, הושארה ונזרקה במקום, לאחר שהובאה ממפעל מעטפות "אמקה" שפעל בשדרות, מפעל שנסגר והפסולת פונתה ממנו למקום האמור. נטען, כי פסולת הבניין נשפכה ברשות הרבים על ידי הנאשמים.
לעניין רישוי העסק, נטען שעסק של פינוי הובלת פסולת בניין הינו עסק טעון רישוי, עסק אשר הנאשמים מנהלים אותו ללא רישיון עסק כדין.
הנאשם 1 השיב בשם הנאשמים לכתב האישום ומסר שהנאשמת 1 היא חברה פעילה, אך לא זו החברה אשר השליכה את הפסולת, שכן החברה הזאת עוסקת בפינוי פסולת עפר. הנאשם הודה כי הוא המנהל הרשום והמנהל בפועל של הנאשמת.
הנאשם לא הכחיש שנמצאה פסולת במקום שצוין בסעיף 2 לכתב האישום וטען שעד ליום מתן המענה, שופכים שם פסולת וכי זהו אתר פסולת של כל הישוב, שיש בו בור אשפה ענק. לעניין הטענה כי הנאשמים הם אלה ששפכו את הפסולת, מסר הנאשם כי הוא איננו זה ששפך את הפסולת וכי אולי זה אחד הנהגים שלו ששפך שם פסולת וכי הוא מודה בזה. הנאשם הוסיף ואמר שכל הישוב שופך שם פסולת.
לעניין רישיון העסק, הודה הנאשם כי אין לו רישיון לפינוי פסולת בניין ומסר שיש לו רישיון לעבודות עפר.
אשר לטענה כי המדובר הוא ברשות הרבים, כפר הנאשם ומסר שאין זה ברשות הרבים אלא במשבצת של המושב וכי עד לאותו היום ממלאים שם את הבור.
ראיות התביעה
מטעם התביעה נשמעו מספר עדים והוגשו מסמכים וראיות. תמצית הדברים תובא להלן:
העד חגי בלכנר
עד זה שימש מפקח במשטרה הירוקה, ביחידת הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה. העד מסר בעדותו כי בישוב תלמים יש מספר פינות או אתרים שבהם מושלכת פסולת וכי הוא ערך סיור עם מזכיר המושב וגילה את הפסולת. העד העיד, שהוא ראה את המפגע וחיפש פרטים מזהים למקור המפגע וצילם תמונות. לדברי העד, בתוך הפסולת הוא מצא מספר מעטפות, אחת של "גלובס" והשניה של עיריית תל-אביב. הוא אסף את המעטפות וכבר בשטח בירר עם שני הגופים האמורים מי מדפיס להם את המעטפות, ונמסר לו שחברה בשם "אמקה" היא המדפיסה. בהמשך מסר העד בלכנר, כי מספר ימים לאחר מכן הוא ערך סיור עם קולגה שלו ועם נציג של חברת "אמקה" וזה האחרון מסר לו שיש לחברה שני מפעלים במקום, אחד מהם בשדרות אשר עבר למקום אחר וכי המבנה שבו שכן המפעל בשדרות, הוחזר לבעליו, חברת "מבני תעשיה".
מר בלכנר העיד, כי ביום 17.1.05, הוא ערך סיור עם שוטר במפעל בשדרות והוא ראה שנקברה שם פסולת שלא על פי החוק, הוא שוחח עם אדם בשם אמנון שלי, נציג חברת "מבני תעשיה", שמסר לו שהוא יוציא מיד "צו הפסקת עבודה" לחברה שמבצעת את העבודות במפעל הישן. ביום 20.1.05, התקשר אל העד בלכנר אמנון שלי וביקש ממנו שיכוון אותו למיקום הפסולת והתחייב שאם היא לא תפונה מן המקום על ידי מי שהשליך אותה שם, חברת "מבני תעשיה" תיקח זאת על עצמה.
בהמשך, העיד העד בלכנר, שהוא גבה עדות מאמנון שלי, במסגרתה נמסרו לו הסכם עבודה והזמנת עבודה עם אדם בשם פרץ מרדכי.
אשר לאתר שבו נמצאה הפסולת, מסר העד, שזהו שטח פתוח לחלוטין, ללא תשתיות, ללא גדר וללא שער וכל אחד יכול להגיע למקום. עוד העיד העד בלכנר, שהוא גבה הודעה ממרדכי פרץ, במסגרתה עלה השם של חברת "בני ניסים בניין ותשתיות" שמרדכי פרץ העביר לה את העבודה ממפעל אמקה הישן. מר בלכנר הוציא את פרטי החברה מרשם החברות ומצא שמנהל החברה הוא הנאשם, הוא ערך שיחה עם הנאשם וביקש אותו להגיע למתן עדות אך הנאשם לא הגיע, מר בלכנר הגיע אליו הביתה והשאיר הודעה, התקשר אליו פעמים נוספות אך לא היה מענה. מר בלכנר דיבר עם בני משפחה נוספים ומשהדבר לא עזר, הוצא כנגד הנאשם צו מעצר. בסופו של דבר, נוצר קשר עם הנאשם ובלכנר גבה ממנו עדות ביום 15.7.05. עוד מסר העד, כי הוא חקר את אליעזר סגרון, מזכיר המושב, וזאת בשל טענה של יהודה עסיס שהוא קיבל מן המזכיר אישור להשליך את הפסולת במקום. מר סגרון מסר לבלכנר כי לא היו דברים מעולם.
בחקירתו הנגדית נשאל מר בלכנר לגבי נסיבות איתור הפסולת. הוא נשאל האם ידוע לו כי המדובר הוא בבור שמהווה סכנה ציבורית והוא השיב שהוא אינו הגורם המוסמך לומר זאת, אך הוא מצא שבמקום מושלכת פסולת רבה. מר בלכנר אישר בחקירה נגדית, כי מרדכי פרץ הוא זה שהפנה אותו לנאשם. לעניין זהות החברה נשאל מר בלכנר, כיצד הוא הגיע למסקנה שמדובר הוא בנאשמת דווקא, כאשר מרדכי פרץ הפנה אותו לבני ניסים. העד בלכנר לא ידע לתת תשובה ברורה בעניין זה. עוד נשאל העד בחקירתו הנגדית, האם לאחר שיחה שלו עם הנאשם, פונתה הפסולת והוא השיב בחיוב וכי הדבר חשוב לטיעונים לעונש, אך הוא אמר כי יש שם זיהום סביבה וגם אם נוקתה הפסולת מבחינה ויזואלית, יש חשש שנגרם זיהום בלתי הפיך.
בחקירה חוזרת נשאל העד בלכנר שוב לגבי זהות החברות והוא הפנה להודעה נוספת שגבה מן הנאשם ביום 16.5.06 ולדברי הנאשם, לפיהם חברת "בני ניסים בע"מ" אינה פעילה וכי חברת "בני ניסים בניין ותשתיות" פעילה ודרכה הייתה אמורה העבודה להתבצע וכי באותה חברה הוא רשום כמנהל וכי לאור זאת, הוא הוציא את הפרטים של חברת בני ניסים בע"מ ושם הנאשם אינו מופיע, וכאשר הוא הוציא מרשם החברות את הפרטים של הנאשמת, שמו של הנאשם הופיע.
מטעם המאשימה הוגשו המוצגים
ת/1 עד ת/29, שעיקרם כדלקמן: