הכרעת דין בתיק ת"פ 1149/08

1.       כנגד הנאשם הוגשו 9 כתבי אישום בגין עבירות שונות של העסקת עובדים - שאינם אזרחי או תושבי ישראל וזאת בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - החוק).

2.       בשני כתבי אישום (פ 1723/08 ו- פ 1806/08) הודה הנאשם, ובהתאם הורשע בהם בהעסקת עובדים (פ 1723/08 - 3 עובדים, פ 1806/08 - 2 עובדים) שלא בהתאם לסעיף 2 לחוק (החלטה מיום 14.11.11). לגבי יתר כתבי האישום נוהלו הוכחות. תשובת הנאשם לאישומים הוגשה והצדדים הגישו חלק ניכר מהראיות בהסכמה, מה שאיפשר את ייעול ההליך.

3.       טרם שאציג את הכרעת הדין לגבי כל כתב אישום בנפרד, אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מהאישומים הבאים:

פ 1149/08 - זיכוי מלא מכתב האישום;

פ 2196/09 - לגבי עובדים א' ו- ב' בלבד;

פ 2690/09 - זיכוי מלא מכתב האישום;

פ 2783/09 - לגבי עובד מס' 2 בלבד;

פ 25767-10-10 - לגבי עובד מס' 2 בלבד;

לגבי יתר האישומים החלטתי להרשיעו. להלן תוצג ההכרעה בהתייחס לכתבי האישום השונים, כפי סדר בירורם בהליך:

תיק פ 2783/09 - רחוב מוקסי רחובות

4.       ביום 12.5.08 בסמוך לשעה 11:30 נערכה ביקורת יזומה של מפקחי התמ"ת - ה"ה שורשי, פורת ושמש, בבית פרטי שבבניה  ברחוב מוקסי שבעיר רחובות (להלן באישום זה - הבית הפרטי). במקום נראו שני עובדים.

5.       כעולה מתאור המקרה (מוקסי/1) ומרשימת העובדים (מוקסי/2): האחד הזדהה עם ת.ז. (עובד מס' 1) ואין חולק כי הוא אינו תושב או אזרח ישראל, אלא תושב השטחים. השני (עובד מס' 2), לא היה בעל תעודה מזהה "אך רשם את פרטיו על הנייר המצורף לתיק כמו כן העובד צולם ופרטיו תואמו מול רע"ן מבצעים אברהם וורקביץ ולדבריו הוא אחיו של העובד הראשון". פרטי העובד שנמסרו מתייחסים לעובד שגם הוא תושב השטחים ואינו אזרח או תושב ישראל.

6.       יאמר כבר בשלב זה כי מתקבלת טענת הנאשם לפיה התביעה לא הוכיחה את 'שרשרת הזיהוי' לגבי עובד מס' 2 - משלא הובאו ראיות לגבי תהליך הזיהוי, זאת על אף שהנאשם בתשובתו טען כי העובד לא זוהה ולכן יש למוחקו מכתב האישום. ב'תאור המקרה' כל שצויין הוא שהפרטים "תואמו" מול רע"ן מבצעים, אין כל הסבר לגבי אופן ה'תיאום' . מכאן שלא ברור האם היה, ולו כחלק משגרת העבודה, תהליך של זיהוי העובד מול התמונה במרשם, באופן שיש בו כדי לשלול אם האפשרות שהאדם שמסר את פרטי העובד מספר 2 היה אדם אחר. אין בעובדה שפרטיו של עובד מס' 2 הם של האדם שנתפס עובד אצל הנאשם במקרה אחר, כדי להוכיח מכל לכל ספק סביר את נכונות הזיהוי במקרה של מוקסי 59.

אשר על כן, הנאשם מזוכה מהאישום בנוגע לעובד מס' 2.

7.       משנותרנו עם העובד הראשון בלבד, מתעוררת השאלה בדבר זהות מעסיקו. אין חולק כי בבית הפרטי הועסקו שני קבלני משנה - האחד, קבלן טיח, והשני קבלן ריצוף. כעולה מן הראיות, בעת הביקורת עסק עובד מס' 1 בתיקוני טיח. כמו כן, לדברי אחד מבעלי הבית הפרטי שהגיע למקום בעת הביקורת (להלן באישום זה - הבעלים) - הקבלן שביצע את עבודות שנמצאו היה קבלן הטיח.

השאלה הראשונה היא האם העובד עבד עבור קבלן הטיח או עבור קבלן הריצוף. לאור סוג העבודה שנצפתה ודברי הבעלים שהנאשם ויתר על העדתו עולה כי העובד עבד אצל קבלן הטיח.

8.       אין חולק כי קבלן הטיח אשר התקשר עם הבעלים לביצוע עבודות הטיח הוא הנאשם. מכאן, שקמה החזקה כי הנאשם הוא המעביד של עובד מס' 1. אלא שלטענת הנאשם הוא עצמו התקשר עם קבלן משנה בשם צארצור לשם ביצוע עבודות הטיח. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ראיה או בדל ראיה מסייעת. הנאשם לא הביא את קבלן המשנה הנטען, לא 'המחאה או שתיים', שלטענתו יש לו, על העברת כסף. אמנם נטען כי החוזה ביחד עם תיק המסמכים שלו נגנב מהרכב, אך אין בעיה בימינו להשיג העתקי המחאות, שלא להזכיר מסמכים מהנהלת החשבונות. הנאשם גם המציא את החשבוניות על רכישת המכונה להכנת הטיח. בהעדר כל בדל ראיה בענין זה, חרף הצהרת הנאשם כי ביכולתו היה להביא ראיות כאמור - איני מקבל את גרסתו. וכבר נפסק כי :

"סיכומם של דברים, פסיקתנו הבהירה באופן עקבי, כי לא נדרש שבית המשפט יפעל על סמך ודאות גמורה ... בית משפט זה כבר הטעים מספר [371] פעמים, כי נאשם שהובא נגדו חומר הוכחות מספיק כדי הרשעה, לא די לו, לשם הפרכת הראיות, כי יספר סיפור בעלמא או כי יעלה גירסה סתם, אשר לכאורה אינה מתיישבת עם קיומם של יסודות האישום. מול חומר ראיות לכאורה על הנאשם להציג קו הגנה ממשי, ריאלי, המתקבל על הדעת, אשר אינו פרי הדמיון בלבד. אם בית המשפט הדן בדבר אינו מאמין בנכונות סיפורו של הנאשם ואינו מגלה בחומר הראיות יסוד ושורש לגירסה אשר הוא מעלה, אין הוא חייב להעדיף את הגירסה נטולת השורשים של הנאשם על הגירסה הבנויה על יסודות איתנים שלא נתערערה מכוח הספק, רק משום ש'יתכן' ו'אפשרי הדבר' שהגירסה של הנאשם, התלויה על בלימה, נכונה היא .......

......... אל לו לבית המשפט לחוש להתרחשות מאורע רחוק ויוצא דופן המתיישב, אם אמנם אירע, עם חפותו של הנאשם, בעוד שהעדויות שבית המשפט האמין בהן מוליכות למסקנה סבירה הרבה יותר שהנאשם אינו חף."