נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (להלן- הפקודה), נהיגה רשלנית- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודה, סטיה מנתיב- עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), וגרימת תאונת דרכים נזק וחבלה- עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות.
לפי עובדות כתב האישום, ביום 30.5.09 בסמוך לשעה 17:00, נהג הנאשם ברכבו בכביש 4 מצפון לדרום, בסמוך לק"מ 81, כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת אלכוהול, כך שבדגימת דם שנלקחה ממנו נמצא ריכוז של 68mg% אלכוהול.
עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם נהג את רכבו ברשלנות, סטה מנתיב נסיעתו ימינה והדרדר עם רכבו לתעלה בצד הדרך ובכך גרם לתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נחבלו בגופם הנאשם, בנו ואשתו (לה נגרמו חתך במצח וחתך מעל הגבה הימנית) וכן ניזוק רכבו.
הנאשם הודה בנהיגה, בקרות התאונה ובתוצאותיה, אך כפר באחריות לתאונה ובהיותו שיכור, וכן בשרשרת המוצג (דם).
ראיות התביעה
עדות העד אברהם בן שמואל
בחקירתו הראשית העיד העד כי ביום האירוע הוא נסע מכיוון דרום לצפון, כאשר בדרך, בין אשקלון לאשדוד, ראה מולו רכב אשר "זגזג" על הכביש, שמאלה-ימינה וההיפך, הסתובב ונפל לתוך התעלה. לדבריו, הוא עצר את רכבו והגיע אל הרכב, הנאשם יצא מהרכב ואמר לו
"זה בסדר, זה בסדר לא צריך שום דבר, הכל בסדר", בצד השני ראה העד שהדלת חצי פתוחה והאשה שחצי גופה בחוץ, עם ילד ביד, הוא עזר לה לצאת מהרכב, ומאחר שראה דם על פניה, הוא רץ לרכבו, הביא מגבות ומים וניסה לעצור לה את הדימום.
לדבריו, כאשר הוא בא לדבר עם הנאשם, הוא הרגיש
"הדף של אלכוהול" והוסיף כי על פי הכרותו עם התנהגות של שיכורים מהעבר, הנאשם היה שיכור.
עוד ציין העד, כי בהמשך עצר רכב בצד הדרך ובו קצין משטרה, והוא אמר לקצין שהנאשם מדיף ריח חריף של אלכוהול ושייגש להרגיע אותו, ולאחר שהקצין "תפס פיקוד", עזב את המקום.
לטענת העד, הכביש היה פתוח ונקי ממכשולים והראות היתה נקיה, ומרגע שראה את רכב הנאשם ועד לקרות התאונה, לא ראה רכב נוסף בסביבה.
בחקירתו הנגדית ציין העד, כי אינו זוכר את תאריך התאונה, אלא שאירעה לפני כשנתיים, ולא שלל את האפשרות כי מסר עדות במשטרה רק כחודש וחצי לאחר התאונה.
בתשובה לשאלה האם ראה את רכב הנאשם רק לאחר שאיבד שליטה וסטה, השיב העד כי הוא זוכר שראה רכב לבן מולו, ולאחר פרק זמן של שניות או עשירית השניה ראה שהרכב סטה, אך אינו זוכר כמה פעמים סטה, והוסיף כי הרכב "זגזג" ותוך שניות עף לתוך התעלה.
העד הדגיש כי לפני כן ראה את הרכב נוסע ישר בנתיב הימני, וכי הוא היה מופתע מכך שלפתע התחיל ל"זגזג", מאחר ולא היתה כל סיבה לכך ולא היה שום מכשול.
בהמשך ציין העד, כי ראה את רכב הנאשם נוסע ישר, מאחר והסתכל קדימה ו
"על כל העולם" ומטבע הדברים הסתכל על הרכב שבא מולו, אך תשומת ליבו הוסבה אל הרכב רק לאחר שסטה בפתאומיות.
לגבי טענת הסנגור כי מדובר בשעה שבה התנועה לשני הכיוונים עמוסה בסוף השבוע, השיב העד
"כשאני נסעתי שם, הכביש היה נקי, לא הייתה תנועה. מאחוריי יכול להיות שהיו רכבים. לא הסתכלתי. כאשר קורה אירוע כזה אתה מסתכל קדימה ולא אחורה. אני יודע שכשאני ראיתי אותו, היה לבד על הכביש. לא הייתה עוד תנועה". לשאלה מתי עבר הרכב האחרון בכיוון רכב הנאשם לפני שהחל לסטות, השיב העד
"מרגע שראיתי אותו, שום רכב לא הגיע. כמה אחורה היה, יכול להיות חמש שניות, עשר שניות. אין סוף זמן".
להערכתו, הוא ראה את הרכב מתחיל לסטות כשהיה במרחק של כ- 150 מ' ממנו, ולמיטב זכרונו היתה ביניהם גדר הפרדה. לדבריו, לאחר שעצר את הרכב בצד ימין, והלך לעבר רכב הנאשם, הוא חזר בערך 40-70 מ' אחורה לכיוון דרום.
העד אישר שהעריך בעדותו במשטרה שהזגזוג של הרכב נמשך על פני כ- 20 מ', אך אין לו כלים להעריך אם זה נכון. עוד אישר כי בחקירתו במשטרה החוקר שאל אותו אם רכב נוסף גרם לרכב הנאשם לאבד שליטה, אך לא היה שם רכב נוסף.
לדבריו, הוא עזב את המקום רק לאחר שהגיע קצין המשטרה, שהוא לא זוכר את שמו ולא לקח את פרטיו, אך נדמה לו שהוא היה עם רכב לבן ובלי מדים.
עדות הבוחן חיליק פלד