הכרעת דין בתיק ת"ד 12155-07

על פי כתב האישום הואשם הנאשם בנהיגה בחוסר זהירות ובאי מסירת פרטים בתאונת דרכים בה נגרמו נזקי רכוש.

בכתב האישום נטען כי ביום 16.10.06 הייתה משאית מ.ר. 1378400 בבעלות הנאשם, עובדה שאין עליה חולק. בתאריך האמור, שעה 14:20 לערך, נהג הנאשם במשאית בתל אביב ברחוב בלפור והגיע  לצומת עם רחוב אלנבי ועצר בנתיב הימני עקב אור אדום שדלק בכיוון נסיעתו. אותה שעה נהג ישי מעודה (להלן-הנהג המעורב) ברכב שעצר בנתיב  משמאל למשאית. לפי הנטען הנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שכאשר התחלף האור בכיוון נסיעתו לירוק, פנה ימינה תוך שהוא פוגע עם החלק האחורי השמאלי של המשאית ברכב המעורב. עוד נטען כי הנאשם עזב את מקום התאונה מבלי למסור פרטים לנהג המעורב. 

מטעם התביעה העידו בפניי הנהג המעורב וחברו לעבודה שישב לצידו במועד האירוע ,שי בוחניק (להלן- שי).

מטעם ההגנה העידו בפניי הנאשם ומי שנטען כי עבד אצלו כנהג משאית במועד האירוע, דורון בנימין

(להלן- דורון).

עדותו של הנהג המעורב התמקדה באופן אירוע התאונה. הוא לא ידע לתאר את המשאית הפוגעת מלבד העובדה שהייתה משאית פתוחה. לטענתו, לאחרהפגיעה המשאית האטה לזמן קצר לפני שהמשיכה בנסיעה. הוא עמד בנתיב השמאלי ולכן לא יכול היה לפנות ימינה על מנת לרדוף אחרי המשאית, ולכן ביקש משי שיצא מהרכב וירשום את מספר הרישוי של המשאית.

שי העיד, כי לאחר הפגיעה הוא רץ מיוזמתו אחרי המשאית שהאטה לזמן קצר ואז המשיכה בנסיעה. את מספר הרישוי של המשאית רשם כשהוא במרחק של 5-10 מטרים מהמשאית. הוא הוסיף: "אני זוכר שהיא הייתה משאית ארוכה, והארגז שלה בצבע אפור... אני לא כל כך בטוח מהו צבע הקבינה של המשאית , אבל אני חושב שהיה לבן".

אין חולק כי המשאית המצויה בבעלות הנאשם היא משאית ארוכה, פתוחה כשהארגז מגודר בצדדים על ידי "סולמות" בצבע אפור, והקבינה של המשאית הינה בצבע לבן.

עם זאת, הנאשם טען כי מה שמאפיין את המשאית הינו מנוף גדול בצבע צהוב אשר מסתיר מאחור את הקבינה. לטענתו העובדה שאיש מעדי התביעה לא ציין את דבר קיומו של המנוף מעלה ספק בנוגע לנכונות הזיהוי.

עוד טענה ההגנה כי את עדות הנהג המעורב יש לפרש כך שמספר הרישוי של המשאית נרשם בעת ששי היה במרחק של פחות ממאה מטרים, כך שזיהוי מספר הרישוי של המשאית לא נעשה ממרחק קצר.

לטענת ההגנה, במועד האירוע הייתה בבעלות הנאשם רק משאית אחת והוא העסיק נהג משאית אחד.

במועד הרלוונטי הועסק דורון בתפקיד נהג המשאית, ודורון אישר כי הוא היה הנהג היחיד שנהג במשאית בתקופה בה הועסק על ידי הנאשם. 

ההגנה טענה כי לפי תעודת משלוח ביצע דורון באותו יום הובלה לבנימינה. באתר בבנימינה התגלה  תקר  במשאית, ודורון פוטר על אתר. בשעות אחר הצהריים החזיר הנאשם עצמו את המשאית מבנימינה, לאחר שדורון עזב את האתר.

עוד טענה ההגנה כי לפי הטכוגרף המשאית הייתה בנסיעה במהירות של 80-90 קמ"ש עד לשעה 14:05, ולאחר מכן בעצירה עד לשעה 14:40. מהירות זו, כך נטען, מעידה על נסיעה בין עירונית, ולכן אינה מתיישבת עם הטענה כי המשאית הייתה במועד האירוע בעיר תל אביב.

דורון אישר בעדותו כי ביום האחרון לעבודתו אצל הנאשם ביצע נסיעה לבנימינה, וגרם נזק למשאית. הוא אישר כי פוטר על אתר, ולכן עזב  את המשאית בבנימינה.

 עם זאת, דורון לא אישר כי פוטר ביום 16.10.06. לגרסתו, עבד אצל הנאשם 11 ימים בלבד, ואינו זוכר את התאריכים המדויקים. הוא סרב לאשר כי תעודת המשלוח לבנימינה נערכה על ידו או כי הוא חתום על הטכוגרף.

בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי בעת שדורון נהג במשאית ביום 17.10.06 נגרם לה תקר ולכן דורון פוטר. בעדותו שינה הנאשם את גרסתו וטען כי האירוע היה ביום 16.10.06, דבר המעלה ספק לגבי אמינותו.

הנאשם החזיק ברשותו במועד עדותו את הטכוגרף המתייחס ליום האירוע, אך כאמור דורון לא אישר כי הוא זה שמילא את הטכוגרף. ניתן היה להתרשם כי דורון אינו מעונין לשתף פעולה עם הנאשם.

כאמור, התביעה  נשענת על עדות יחידה בנוגע לזיהוי המשאית, היות והנהג המעורב לא תרם פרטים מהותיים בהקשר זה. במקרה כאמור נדרש בית המשפט להזהיר עצמו בטרם ירשיע על סמך עדות זו.