הכרעת דין בתיק קפ 114/01

1.    הנאשם בקובלנה זו מכהן כמנכ"ל של האגודה לתרבות הדיור (להלן: " האגודה"). הוא מואשם על ידי הקובלת, מי ששמשה כחשבת שכר של האגודה במשך 20 השנים שקדמו לפיטוריה, בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע" או " החוק").

בקובלנה נטען כי בישיבה של וועדת מינהל וכוח אדם של האגודה (להלן: " הוועדה"), ייחס הנאשם לקובלת את המעשים שלהלן וכי בעשותו כן פרסם עליה לשון הרע בכוונה להשפילה, לבזותה ולפגוע במשרתה:

נטילת חוזה העבודה האישי של הקובלת מתוך תיקה האישי והעלמתו;

זקיפת דרגת פרישה שלא מגיעה לה;

קבלת כספים בניגוד להסכם העבודה עמה ושלא כדין.

הוועדה שבפניה נשא הנאשם את הדברים המיוחסים לו, היא וועדת משנה של הוועד המנהל של האגודה, והישיבה שבה מדובר כונסה ב-2.1.2001 כשאחד משני הנושאים על סדר יומה הוא המשך העסקתה של הקובלת כעובדת האגודה. תוכן הדברים שהנאשם אמר ביחס לקובלת, הובא לידיעתה עוד קודם שהגיע לרשותה הפרוטוקול ק/1 מישיבת הועדה, אך הקובלנה נסמכת על הדברים מפי הנאשם, כפי שתועדו בפרוטוקול.

את הפרוטוקול רשם מזכיר האגודה שהואשם גם הוא בקובלנה זו אך זוכה משהתקבלה טענתו כי  אין עליו להשיב לאשמה.

הנאשם אשר טען: "אין להשיב לאשמה" מן הטעם שלא הוכח היסוד הנפשי של "כוונה לפגוע" הדרוש לעבירה, חויב להשיב.

עתה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

2.    ברקע לקובלנה זו עומדות העובדות הבאות.

הקובלת החלה לעבוד באגודה ביולי 1964. תחילה, במעמד של עובד ארעי, לאחר מכן במסגרת חוזה העסקה מיוחד, ומאפריל 1996 הייתה לעובדת קבועה באגודה (מוצגים ק/5 ו-ק/11).

הקובלת היא ילידת 1938 ובשנת 1995, בהיותה כבת 57, קבלה דרגה נוספת אשר מכונה בפי אנשי האגודה "דרגת פרישה". נראה שעל פי העמדה הנקוטה על ידי הנהלת האגודה כיום, מעובד שמקבל "דרגת פרישה" מצופה שיפרוש כעבור 5 שנים מקבלתה, ומכל מקום שלא יקבל את תוספת השכר שמקנה אותה דרגה, יותר מ-5 שנים לפני פרישתו לגמלאות. 5 השנים חלפו בתום שנת 1999, והקובלת המשיכה לקבל את תוספת השכר בגין אותה דרגה גם בשנת 2000.

ב- 1997 החל הנאשם לכהן כמנכ"ל האגודה ולטענת הקובלת, כבר מעת כניסתו לתפקיד זה חיפש דרכים לפטרה. הקובלת זוקפת את הדבר לרצונו של הנאשם להצעיר את צוות העובדים של האגודה.

כפי שניתן ללמוד ממכתבו של וועד עובדי האגודה מינואר 1998, הטענה בבסיסה אינה קלוטה מהאוויר.

במכתב זה אשר מוען למנכ"ל האגודה - הוא הנאשם, מביע הוועד התנגדות תקיפה להעברת הקובלת מתפקידה כחשבת שכר, לתפקיד של " פקידת שיפוצים ועזרה בתיוקים וצילומים". עותק מהמכתב הנ"ל (ק/17), נשלח על ידי הוועד למזכירת האיגוד המקצועי, הסתדרות הפקידים, והוגש באמצעות מזכירת האיגוד המקצועי.

באוגוסט 2000, הודיעה הקובלת למנכ"ל האגודה, כי בדעתה להמשיך לעבוד באגודה עד גיל 65 (נ/11).

בנובמבר 2000 זומנה הקובלת לשימוע אצל מנכ"ל האגודה. במכתב הזימון (ק/7), מציין מזכיר האגודה שבאוגוסט 1999 קבלה וועדת מינהל וכוח אדם החלטה על העברתה מתפקידה כחשבת שכר בשל תפקוד לקוי; כי בבדיקה שנעשתה באגודה התברר שנזקפה לזכותה דרגת פרישה, וכי היא ממשיכה בתפקידה גם לאחר 5 שנים מקבלת הדרגה. לאור זאת, מוזמנת הקובלת לשימוע " בטרם תתקבל החלטה לגבייך". 

על הזימון הזה הגיבה הקובלת במכתב מ-23.11.00 (נ/17) שבו הודיעה כי אין בכוונתה להתייצב " לכל הליך שימוע נסתר אשר לא ברורה לי מהותו", ודרשה הבהרות הן לעניין המקור החוקי להליך השימוע והן ביחס להאשמות שעליהן היא נדרשת להגיב.

ההבהרות המבוקשות שוגרו לקובלת במכתב מיום 11.12.2000 (ק/9). בין היתר מובהר לקובלת באותו מכתב שבינה לבין האגודה "קיים הסכם עבודה אישי והסכם זה גובר על כל הסכם אחר", ושוב היא מוזמנת לשימוע  - הפעם בפני וועדת מינהל וכוח אדם למועד שבו התקיימה ישיבת הוועדה.