הכרעת דין בתיק פ 9739/04

הנאשמת מואשמת בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, הסגת גבול, תקיפה ואיומים וכל זאת בעת שהגיעה ביום 07.03.2004 לבית מרקחת של קופת חולים בסניף נווה ים בהרצליה.

הנאשמת הציגה לרוקחת, הגב' לורנס לוי,  (להלן: "לוי" או "רוקחת"), את המרשם ת/4 חתום על ידי דר' שבתאי, רופא הקופה. אין חולק כי במרשם לא נרשמו פרטי הנאשמת והיא הוסיפה אותם בכתב ידה בבית המרקחת, לאחר שהרוקחת סירבה לתת לה את התרופות.

גב' לוי אישרה שאכן סירבה לתת לנאשמת את התרופות וזאת מאחר וחסרו הפרטים של הנאשמת, וכן משום חוסר הבהירות של המרשם ; "...במסמך הזה שלוש תרופות שאחת מהן כלל לא מוכרת לי, זאת הראשונה מצד שמאל. לגבי התרופה השניה המינון  היומי לא רשום, ולגבי התרופה השלישית לא הצלחתי לפענח את שמה. גם לא היה תאריך על  מרשם" (עמ' 5 ש' 17-21).

דר' שבתאי שהובא כעד הגנה, אישר שבאותו יום נתן לנאשמת המטופלת אצלו זמן רב, את המרשם לקראת נסיעתה להודו. הוא הסביר את אי מילוי הפרטים בעומס עבודה ובכך שנתן את המרשם כשעמד לצאת מהמרפאה. לדבריו, נהוג לבקש מהפציינט למלא את פרטיו בעצמו. הוא אינו שולל שהמרשם עורר ספקות  אצל הרוקחת לגבי התרופות והמינון, (ראה עדותו עמ' 35).

הנאשמת טוענת כי טלפנה לדר' שבתאי על מנת שיתן הוראות לרוקחת וכי השניים דיברו והרוקחת התרצתה לתת לה את התרופות על פי המרשם, עד שחזרה בה עקב הערות מצד הנאשמת על התנהגותה של גב' לוי.

הרוקחת אישרה קיומה של שיחה עם הרופא ואף זה טוען כי הסביר לה את הרשום במרשם והיה ברור לו שהוא יכובד.

גב' לוי טוענת שלאחר השיחה עם הרופא, התלבטה אם לתת לנאשמת את התרופות.

אין חולק שבסופו של דבר התרופות לא ניתנו לנאשמת ומכאן ואילך התדרדרו הדברים כמפורט בכתב האישום.

הנאשמת אינה מכחישה שכעסה, הרימה קולה ועברה לצד השני של הדלפק בבית המרקחת.  אולם לטענת ההגנה, ההסבר שבפי הנאשמת להתנהגותה, נוטל את עוקץ הפליליות ממעשיה, ויתרה מכך, היא רואה עצמה נפגעת ומותקפת פיזית, כפי שיפורט להלן.

להלן תמצית עדויות התביעה:

עדותה של הרוקחת:

מלבד דבריה לעניין המרשם אמרה את הדברים הבאים: אחרי שסירבה  לתת לנאשמת את התרופות החזירה לידיה את המרשם, שלא היה לדעתה אלא "פתק", אך בהמשך כשהנאשמת עמדה על דעתה לקבל את התרופות ואמרה שתפנה לרוקח האזורי, לקחה שוב את המרשם על מנת לצלמו כדי שתהיה לה הוכחה שהמרשם היה לקוי (ראה דבריה עמ' 7 ש' 4-6 ועמ' 10 ש' 13).

הנאשמת היתה עצבנית, זרקה את מה שהיה על הדלפק - אלונים של תרופות, עטים ותרופות, היא דיברה בצעקות ובעצבנות ואמרה שאם היא לא תקבל את התרופות אף אחד בבית המרקחת  לא יקבל תרופה. אנשים ניסו להרגיעה אך ללא הועיל. בזמן שהעדה ניסתה לצלם את המרשם של הנאשמת, עברה זו את הדלפק ויורם לינמן, שבתקיפתו מואשמת הנאשמת, צעק לרוקחת להיזהר מפניה. היא הרגישה מאוימת ופחדה מפני הנאשמת.

כשהנאשמת היתה בתוך החלק הפנימי של בית המרקחת, פתחה לוי את הדלת ללינמן וזה חיבק אותה על מנת למנוע מהנאשמת לגעת בה והוציא את הנאשמת החוצה. 

היא אינה זוכרת את השתלשלות הדברים מרגע זה, כיוון שהיתה מפוחדת, פרצה בבכי ולא יכלה להירגע שעה ארוכה.  לינמן הסיע אותה למשטרה להגיש תלונה וכל הדרך בכתה. לדבריה, זו פעם ראשונה שהיא נתקלת בהתנהגות שכזאת.

ההגנה הגישה את הודעת העדה במשטרה,  נ/2, שם אמרה שבשיחת הטלפון עם הרופא הוא אישר לה לתת לנאשמת את התרופות ואמר שיתן לרוקחת מרשם אחר  באותו יום אחר הצהריים. היא אמרה לנאשמת שהמרשם לא בסדר אך התכוונה לתת לה את התרופות אולם כשהנאשמת השיבה לה בעצבנות ובטענות, החליטה לא לתת לה.  ועוד אמרה כי לינמן נכנס פנימה ותפס  בנאשמת כדי שלא תתקוף אותה ואנשים שהיו בבית המרקחת הוציאו משם את הנאשמת.

עדותו של יורם לינמן:

העד הוא מתנדב במשטרה בתחנת גלילות. אין כל קשר בין תפקידו במשטרה לבין  הארוע הנדון.