הכרעת דין בתיק פ 964/01

1.         נגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 30.9.01 המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, תקיפה לשם שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 403(א) סיפא לחוק הנ"ל, תקיפה חבלנית בצוותא, עבירה לפי סעיף 380 ו-382(א) לחוק הנ"ל ורצח, עבירה לפי סעיף 300 (א)(3) ו-300(א)(4) לחוק הנ"ל.

עפ"י כתב האישום, המנוח, פנחס טבק, יליד 1925 (להלן:"המנוח") התגורר יחד עם המנוחה חנה גולדברג ילידת 1921 (להלן:"המנוחה") בדרך מצדה 51/10 בבאר שבע. המנוח היה חלפן כספים והחזיק בדירתו סכומי כסף גדולים בשקלים חדשים ובמטבע זר.

הנאשם בחודש אוקטובר או נובמבר 98' קשר קשר עם שלושה אחרים מקסים קילטון (להלן:"קילטון") סטניסלב שטוחין (להלן:"שטוחין") ופבל צלקוביץ (להלן:"צלקוביץ"), לבצע שוד בדירת המנוח. הנאשם ביום 13.11.98 נסע עם שלושת  האחרים מת"א לבאר-שבע והחליפו דולרים אצל המנוח על מנת ללמוד את זירת העבירה.

הנאשם יחד עם שלושת האחרים נסעו שוב לבאר-שבע ביום 15.11.98. צלקוביץ נשאר מחוץ לדירה לתצפת. הנאשם יחד עם האחרים נכנסו לדירה והחליפו דולרים בשקלים, לאחר החלפת הכסף התנפלו על המנוחים, היכו אותם, קשרו אותם בצוארם, דקרו וחתכו אותם בסכינים וגרמו למותם כדי למנוע התנגדותם לגניבת הכספים.

כאשר הנאשם והאחרים עוד היו בדירה, הגיעה למקום ד"ר אגי קראוס להביא תרופה למנוחה, משזו צילצלה בפעמון הדירה, הנאשם והאחרים תקפו אותה במכות אגרוף בפניה, שגרמו לה חבלה של ממש וברחו מהדירה מבלי לקחת דבר.

2.         ביום 10.12.98 הוגש כתב אישום כנגד גנדי חנוכייב שייחס לו רצח המנוחים. בסופו של דבר זוכה נאשם זה בהסכמת התביעה  מעבירות הרצח והוגש כתב אישום כנגד שטוחין וצלקוביץ.

משפטו של צלקוביץ הסתיים  בעיסקת טיעון ושטוחין הורשע ונגזר דינו.

כאשר נעצרו צלקוביץ ושטוחין ומסרו הודעותיהם הנאשם וקילטון לא היו בארץ.

צלקוביץ ושטוחין מסרו הודעות בהן הפלילו את הנאשם וקילטון. הנאשם נעצר בפולין והוסגר לארץ וקילטון לא הובא לדין עד היום.

3.         עדויותיהם של צלקוביץ ושטוחין, השותפים לעבירה, הן שמפלילות את הנאשם ולכן שניהם הוזמנו כעדי תביעה. שניהם עלו לדוכן העדים, צלקוביץ שתק כל עדותו ואילו שטוחין כשהוצגה בפניו קלטת השחזור שנערך על ידו ונשאל למה הכוונה "בפעם קודמת" משיב שהיתה עוד פעם שבאו לבית המנוח עוד לפני הרצח, יום או יומיים. מאשר שביום הרצח, הגיע עם הנאשם, צלקוביץ וקילטון ברכבו לבית המנוח (עמ' 4, ישיבה מיום 26.6.02). זה כל שאמר, סירב לענות לשאלות נוספות הן של התביעה והן של ההגנה. שטוחין וצלקוביץ הם העדים היחידים הקושרים את הנאשם לביצוע העבירות וכדי להרשיע הנאשם על ביהמ"ש להחליט על קבילות עדויותיהם שהוגשו לפי סעיף 10א. לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971, תוך התייחסות למהימנותן ומשקלן.

העד השותק:

4.         סעיף 10א. לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 קובע לאמור:

"(א)     אמרה בכתב  שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו אלה:

(1) מתן האמרה הוכח במשפט.

(2) נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו.

(3) העדות שונה, לדעת בית המשפט מן האמרה בפרט מהותי או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען שאינו זוכר את תכנה".

(ב)בית המשפט רשאי לקבל אמרה, כאמור, בסעיף קטן(א) אף אם נותן האמרה איננו עד, בין משום שהוא מסרב להעיד או איננו מסוגל להעיד, ובין שלא ניתן להביאו לביהמ"ש משום שאינו בחיים או לא ניתן למצאו ובלבד שבית המשפט שוכנע שמנסיבות הענין עולה, כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האמרה מליתן את העדות".

סבור ב"כ הנאשם שעדויותיהם של צלקוביץ ושטוחין במשטרה אינן קבילות מכיוון שלעניננו חל סעיף 10א(ב) ומשלא הונחה בפני ביהמ"ש כל תשתית ראייתית בדבר מניע פסול שהניא את שטוחין וצלקוביץ לשתוק על דוכן העדים, אין עדויותיהם קבילות  וזאת תוך הפניה לדעת הרוב מפי כב' השופט ג.בך ב-ע.פ. 648/87 סבן נ. מדינת ישראל, פד"י מב(3) עמ' 669.

נראה לי שלענין זה נתפס ב"כ הנאשם לכלל טעות. אכן בעבר היתה מחלוקת בין הפוסקים לענין מעמדו של העד השותק, האם חל עליו סעיף 10א(א) או סעיף 10א(ב). מחלוקת זו הוכרעה בסופו של דבר בדנ"פ 4390/91 מ"י נ. חג' יחיא פ"ד מז(3) עמ' 661.