הכרעת דין בתיק פ 9637/04

הנאשם מואשם בהחזקת מקום להימורים והגרלות, עבירה על סעיף 228 לחוק העונשין. לפי העובדות הנטענות, הוא שכר מועדון ברחוב אבא הילל 299 בר"ג  וניהל בו, בתקופה שבין מרץ 2003 לספטמבר אותה שנה, משחקים אסורים מסוג "בינגו".

הנאשם כופר במיוחס לו. לטענתו הינו איש עסקים שהשקיע מכספו במועדון לאחר הקמתו אך לא נמנה בין יוזמיו ולא ניהל אותו. ועוד טוען הוא, כי נענה להצעה העסקית של בעל המקום, דב הרמן והשקיע במועדון כחצי מיליון ש"ח, בסברו כי מדובר בעסק חוקי הפועל כדין וזאת על סמך אישורים שהוצגו בפניו.

אין חולק, והתביעה הצהירה על כך, כי נגד שותפיו של הנאשם לעסק, משה כהן ודב הרמן, לא הוגשו כתבי אישום.

הצדדים הסכימו על הגשת כל חומר הראיות. העדות היחידה שנשמעה היא של הנאשם. הסיכומים הוגשו בכתב.

את סקירת הראיות אפתח בפרוט גרסת הנאשם.

תמצית עדותו בבימ"ש:

א. הצטרף לעסק בשנת 2003, לאחר שהוצג לו רשיון עסק לשנת 2002 מטעם עריית ר"ג ואישור מפקד מחוז של המשטרה. הוא סבר כי אם ניתן רשיון לשנת 2002, אין מניעה שיחודש גם בשנת 2003. מניסיונו ידע שבקשה לחידוש רשיון עשויה להתעכב. זאת ועוד, במועדון נערכו ביקורים מטעם הגורמים האחראים לרישוי: עירייה ומכבי אש הליקויים שנמצאו באותם ביקורים- תוקנו.

ב. לדברי הנאשם, על פי נתונים שאסף, הבין שאין מניעה חוקית לניהול עסק שבו מתנהלים משחקי בינגו. בעת שנכנס לעסק, היו "בינגואים" בכל הארץ. בהמשך ניתנו צווי סגירה נגד מקומות דומים, בתי משפט ביטלו חלק מהצווים והמצב המשפטי נותר לא ברור למשך כמה חודשים. משום כך, גם אחרי הפשיטה הראשונה של המשטרה על המקום, סבר עדיין שלאור ההסכמה של כל הגורמים, הרשיון יחודש. והראיה, עו"ד מטעם המועדון המשיך לפעול לקבלת הרשיון.

הנאשם חוזר ומדגיש כי בעת שהשקיע במועדון, העסק היה חוקי. כשהוברר לו אחרי 3 חודשים שמועדון בינגו אינו חוקי, לא פרש ממנו משום שהשקיע סכום נכבד ורצה להוציא את השקעתו.

וכך אומר הנאשם בנקודה זו: "באותו זמן שנוצר מצב שלא ידעו אם זה חוקי או לא, העסק המשיך לעבוד עוד שבועיים שלושה, כשהעו"ד במקביל פועל לחוקיות העסק, ובאותו מעמד טענתי בפני השותפים, כי אני רוצה להציל כמה שאפשר מהכסף שלי, ואז כשהחלטנו סופית כי זה לא חוקי, כל הכסף שלי נשאר שם והפסדתי אותו והמקום הפסיק." (עמ' 12).

ג. בחקירתו הנגדית התבקש הנאשם להתייחס לת/9 - מכתב מהעירייה מיום 29.1.03המופנה למועדון, ותוכנו סירוב הבקשה לרשיון נוכח עמדת המשטרה שאין להעניק רשיון לעסק בו מתנהלים משחקי בינגו.

הנאשם טען שמעולם לא ראה את המכתב.

ד. ביום 17.9.03 מסר הנאשם הודעה במשטרה - ת/1, וזו תמציתה:

3 חודשים לפני מעצרו, דהיינו ביוני 03, פנו אליו הרמן וכהן והציעו לו להשקיע במועדון. הוא אמר להם שבינגו זה עסק שיש בו עבירה- ראה ת/1 ש' 11-12. בתגובה לכך, הציגו לו השניים "מסמך חתום ע"י משטרת מרחב דן שהם קיבלו רישיון להפעיל מועדון, הופעות משחקי חברה, בינגו, אלכוהול. ולאחר שבדקתי עם חבר...הגעתי להבנות שזה עסק כמו כל עסק - חוקי.", ת/1 ש' 12- 19. שבועיים לפני מועד החקירה, נודע לו מהרמן שיש בעיות עם כיבוי אש והוא עזר במימון התיקונים שנדרשו.

לאחר פשיטת המשטרה על המקום, שאל את הרמן מדוע המשטרה מגיעה למקום הפועל כחוק, והרמן ענה לו שהעניין בטיפול ע"י עו"ד וכנראה יש אי הבנה.

ראיות רלוונטיות- תביעה והגנה:

א.  בהסכמה הוגשו הודעותיהם של כהן והרמן - ת/2 ות/3 שזו תמציתן:

משה כהן טוען שגם חלקו בהפעלת המועדון הוא כמשקיע בלבד. לדבריו, לא התעניין לדעת באיזה משחקים משחקים שם. הדומיננטי בעסק היה הרמן והוא זה שהביא את הנאשם כמשקיע נוסף.

גרסת הרמן: את המועדון פתח בשנת 2000, שיפץ אותו והקים דיסקוטק ומועדון חברים. השקיע לא פחות מ-3 מיליון ש"ח. בשנת 2002 פנה למחלקת הרישוי בעירייה וביקש להוסיף לרישיון משחקי בינגו. כעבור מספר ימים בקשתו אושרה אך לא קיבל בפועל את הרשיון עקב בעיות תברואה שהצריכו טיפול.