הכרעת דין
הנאשם, נמני יוסף, הינו קבלן בניין רשום. בתאריך 22.12.96, נחתם בינו לבין שמואל אללוף (להלן: המתלונן), לרבות אשת המתלונן ואחרים, הסכם קומבינציה (ת/2), על פיו, יבנה הנאשם בניין על שטח אדמה השייך למתלונן ולאחרים, כאשר הבניין יכלול קומת קרקע מסחרית (להלן: הקומה המסחרית) שתהיה בבעלות המתלונן וכן שבע דירות מגורים, שתעבורנה לבעלות הנאשם (להלן: יחידות המגורים).
מתוך עדותו של המתלונן - עליה חזר בשנית, כדוגמת עדי תביעה נוספים בתיק זה, משנתקבלה בקשת הסניגור להשמעתם בשנית - משאלו העידו תחילה, מבלי שהנאשם היה מיוצג בתחילת הדיון - עולה, כי פרץ סכסוך בינו לבין הנאשם בכל הנוגע לחבויות כספיות כלפי עיריית יהוד, הנובעות מהבניה.
בהמשך הדברים וכפי שעולה מעדותו בכללותה, פנה המתלונן לעיריית יהוד וביקש לקבל "טופס 4" (להלן: הטופס), שמשמעותו אישור מאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה, להספקת חשמל ומים למבנה. מתוך עדות המתלונן בביהמ"ש, עולה כי אשתו פנתה לעיריית יהוד, שם נמסר לה הטופס (ת/3) הנושא את התאריך 13.10.99, כשהטופס יועד לצרכי הקומה המסחרית בלבד.
עפ"י הנטען בכתב האישום, זייף הנאשם, בעצמו או באמצעות אחר, את הטופס, כך שייחזה להראות כאילו הספקת החשמל מתבקשת גם עבור יחידות המגורים בבניין וטופס מזויף זה (ת/4), הוגש ע"י הנאשם למשרדי חברת החשמל, לשם הגיע, בנסיון לקבל במרמה הספקת חשמל, גם עבור יחידות המגורים.
על כן, מיוחסות לנאשם עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף ונסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיפים 418, 420 וסעיף 415 + 25, לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הנאשם מכחיש את המיוחס לו, כאשר גרסתו בביהמ"ש הינה, כי אחד מקבלני החשמל שהועסק בזמנו על ידיו, במהלך הבניה, שנפטר, פנה על דעת עצמו, ללא ידיעת הנאשם ובידיו הטופס שזויף (ת/4), לחברת החשמל וביקש לבצע את חיבור החשמל גם לקומת המגורים ולאחר שנודע הדבר לנאשם, פנה אליו בטרוניה, על יוזמתו זו, שלא היתה לרוחו וכלל לא היתה נחוצה, זאת מאחר והמצאת הטופס עבור קומת הדירות אין בה ולא כלום, כי בעת קבלת הטופס, כלל לא ניתן היה לחבר חשמל לדירות אלו, שבאותה עת טרם הושלמה בנייתן.
בישיבת ההקראה מסר הנאשם בהקשר זה של נטילת ומסירת הטופס כדלקמן: "גמרתי עם מר אללוף ועשיתי איתו חוזה. לא הסתכסכתי איתו, אלא הוא איתי. הוא לא ביקש טופס 4, אלא אני ביקשתי ממנו בשמו. הטופס היה מיועד אך ורק לקומה למעלה. הוא לקח את הטופס מהעירייה. פיצלו את ההיתר, ידעתי את זה וזה סיפורי אלף לילה ולילה. הוא רצה להרשיע אותו על לא עוול בכפי. לא אני מסרתי את הטופס, אלא החשמלאי מסר לחברת החשמל. הוא נתן את הטופס וחתם עליו" (עמוד 3, שורות 5-10).
גרסה שונה לעניין התגלגלות הטופס לידיו, מסר הנאשם בחקירתו במשטרה ולפיה, לאחר שפרץ סכסוך בינו לבין המתלונן, שנסב לעניין דרישה שהציג בפניו המתלונן לפצותו בגין אי השלמת המדרכות והשבילים סביב החנויות, פנה המתלונן לעיריית יהוד: "וקיבל טופס 4 שהוא הוציא עבור המרכז המסחרי שלו
ואת הטופס 4 הזה נתתי לחברת החשמל.
אני רוצה לציין שהחשמלאי שהתקין את החשמל לאללוף, הוא חשמלאי שעובד איתי ושמו הרצל ג'נח, אבל הרצל ג'נח
לא לקח הטופס ממני ולא עשה איתו מאומה
פרט לכך שהוא הצטרף אליי לחברת החשמל
בעת שנתתי את הטופס
לחברת החשמל, על מנת שיחברו את המבנה המסחרי לחשמל. את טופס ה- 4 אני לא זייפתי. לא עשיתי בו שום שינוי. מישהו שרצה לעזור לי, הוא זה שחשב שבכך הוא עוזר לי עקב כך שראה את המצב הקשה שלי ולכן שינה וזייף, אבל אני לא יכול לומר לך מי זה אותו אדם ואני לעולם לא אמסור את השם שלו" (ת/2, עמוד 2, שורות 23-9 - ההדגשה שלי - מ.פ). באשר לגורם שמסר לו את הטופס הוסיף וטען הנאשם בביהמ"ש: "אני ממש לא זוכר אם ממנו קיבלתי או מוועדה" (עמ' 24, שורה 22 וכן ראה עמ' 22 שורה 17) (ממנו - הכוונה למתלונן - הערה שלי - מ.פ).
בעדותו בביהמ"ש ביכר הנאשם להתכחש לכך שהוא זה שמסר במו ידיו לחברת החשמל את הטופס המזויף (ת/4). כן טען כי את מעשה הזיוף בטופס שנמסר לחברת החשמל (ראה גם ת/11) האמור, גילה אך למחרת מסירתו שם (עמ' 28 שורות 12-11 וכן עמ' 25, שורה 25).
משנדרש הנאשם להסבר בעדותו בביהמ"ש, על שום מה אמר דברים מפורשים בחקירתו במשטרה, מתוכם עולה בעליל כי מסר במו ידיו את הטופס המזויף לחברת החשמל וכן נדרש להבהיר בנוגע לנכתב בטופס האמור במשרדי העירייה כי הטופס: "נמסר בידי יוסף נמני", לאמור, לידי הנאשם, נאחז בהקשר זה, בהסברים מהסברים שונים, לפיהם ייתכן שהטופס נמסר ישירות מהמתלונן לחשמלאי וכי ייתכן אף שהמתלונן מסר לו את הטופס והנאשם מסרו לחשמלאי (עמ' 22, שורות 15-20), אלא משנדרש הנאשם ליישב גרסאות אלו עם אמירתו המפורשת בחקירתו במשטרה, לפיה הטופס הגיע לידיו במשרדי העירייה - כאשר עולה מהרישום על הטופס כי אכן עותק ממנו נמסר לנאשם במשרדי העירייה ונמסר על ידיו לאחר מכן למשרדי חברת החשמל, חזר וטען לזכרונו הלקוי בסוגיה זו (עמ' 24 שורות 13 ואילך), הגם שאישר לעניין ת/3 כי: "יכול להיות שקיבלתי את הטופס בעירייה" (עמ' 24 שורה 16).
נמצא כי הנאשם ביקש להתנער מאמירות קודמות בחקירתו במשטרה, שעומדות אך לחובתו ומסבכות אותו, אם בנוגע לאופן הגעת הטופס לידיו ואם לעניין מסירתו לאחר מכן במשרדי חברת החשמל, כאשר אמירותיו הקודמות בהקשר זה בחקירתו במשטרה, זכו לתפנית כבר בישיבת ההקראה (עמ' 3) משעמד על משמעותם המפלילה של דבריו בחקירתו במשטרה, לחובתו, שאז נתלה בטענות של שכחה, שאינן מעוררות אמון.
יתרה מזו, גרסתו הראשונית של הנאשם במשטרה, בדבר מסירת הטופס, על ידיו, במשרדי חברת החשמל מקבלת חיזוק של ממש בעדותה של עת/4, סברינה משיח, עובדת חברת החשמל, שמסרה כי עפ"י רישומיה, היה זה הנאשם שמסר לה את הטופס המזויף (ת/11).
עדותה של עדה זו, עולה בקנה אחד עם גרסתו של המתלונן, לפיה התקשר טלפונית לעת/4 וביקש ממנה להעביר אליה בפקס את הטופס שהתגלה כמזויף (ת/11) ושנמסר לה ע"י הקבלן - קרי, הנאשם ובעקבות כך הגיע אליה מכתבו של עת/3, מהנדס העירייה - אילן סלע, לפיו הטופס שנמסר לה ע"י הקבלן הינו זיוף שאינו תואם את המקור (ת/8). יוער עוד כי, מעדותו של עת/3, אילן סלע, מהנדס העיר יהוד, עולה כי טופס מקורי, בחתימת עד זה, אכן הונפק תוך שנמחקו בו, ע"י עת/3, המילים "מגורים ותעשיה" והוא נועד, איפוא, לאפשר הספקת חשמל לקומה המסחרית בלבד.
עדות זו של עת/3 ועת/4 לא השתנתה במסירת גרסתם בשנית, בעדותם בביהמ"ש (ראה גם עמ' 16, שורה 20).
גרסתם של עת/3 ועת/4, מעלה עדויות ללא פניות ולצידן מצוייה גרסת המתלונן, כפי שנמסרה בביהמ"ש, ממנה עולה כי גם לידיו נמסר הטופס, באמצעות אשתו, שפנתה לעירייה, שהתברר כמקורי (ת/3 או ת/5) ובעקבות שיחת טלפון לבנו של הנאשם, התעורר חשדו, משמסרה לו עת/4 - סברינה משיח - כי הנאשם הותיר בידיה טופס דומה לזה שבידיו וביקשה לשלוח אליו עותק ממנו בפקס (ת/4) וכך התגלה מעשה הזיוף, משהשווה בין הטופס שהיה בידיו ובין העותק שנמסר ע"י הנאשם לחברת החשמל. על עיקרי עדותו זו חזר המתלונן, בעדותו הנוספת בביהמ"ש (עמ' 17).
סניגורו של הנאשם, עו"ד אלטלף, תוקף את מהימנותו של המתלונן ומוסיף כי למתלונן היה אינטרס להכשיל את הנאשם, לאור הסכסוך שפרץ ביניהם, זאת כאשר בנוסף, המתלונן אישר כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב והדבר מעורר חשש לטענת הסניגור, לעניין יכולתו להבחין בזיופים להם טען.
נוכח הראיות בכללותן, כפי שפורטו לעיל והתומכות כולן בגרסת המתלונן, לא מצאתי מקום לשלול מגרסתו הכוללת של המתלונן בדבר רצף התפתחות הארועים שהובילו אותו לגילוי הזיוף, שאין חולקין לגביו כי אכן בוצע בטופס.
אכן, באחת מהודעותיו של המתלונן - ס/3 - נאמר כי קיבל את הטופס המקורי בעצמו (ס/3, שורה 10). אלא שהסניגור כלל לא חקר את המתלונן לעניין פשרה של אמירה זו - כאשר בעדותו בביהמ"ש הבהיר המתלונן כי קשייו בקריאה ובכתיבה לא מנעו ממנו להבדיל בין זיוף למקור (עמ' 18, שורות 6-7) ובהבדלים הגלויים הללו יכול לעמוד כל אדם בר דעת, כאשר המתלונן חזר והדגיש בעדותו כי אשתו שימשה כידו הארוכה ומתברר כי הוא עצמו היה מעורה ומעורב בכל ענייני הבנייה הנוגעים לו והוא הבחין בעצמו בשינויים שנעשו בטופס (עמ' 17, שורות 21-22).
הראיות שהובאו מצביעות ומובילות לכך, כי הנאשם קיבל לידיו את הטופס במשרדי עיריית יהוד, הטופס זויף לאחר מכן וטופס מזויף זה נמסר על ידיו וייתכן בנוכחותו של החשמלאי, כפי שמשתמע בחקירתו במשטרה, למשרדי חברת החשמל, לידי עת/4.