1. לנאשם מיוחסות עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961 ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל- 1970.
2. על פי עובדות כתב האישום הגיעו ביום שישי, 1.12.2006, בשעת לילה, קצין המודיעין במשטרת באר שבע, מפקח רפי בוהארון, והבלש ניר שמואל לתל שבע, ברכב משטרתי מוסווה בו נהג הקצין, במטרה לאתר רכב מסוג פיאט אונו שנעשה בו שימוש על פי החשד, לביצוע עבירות התפרצות במספר מקרים.
בשעה 00:30 לערך, אור ליום 2.12.2006, הבחינו השוטרים ברכב מסוג פיאט, מ.ר 2040105, בו נהג הנאשם, המצוי בבעלותו של סלמן אלקשחר, תושב תל שבע (אישור רשות הרישוי
(ת/ 7), הנוסע לכיוון שכונות 4-5 בתל שבע, והורו לנהגו לעצור. הנאשם עצר את הרכב בצד הדרך, והרכב המשטרתי עצר במקביל אליו, משמאלו, כשהשוטרים מזדהים כאנשי משטרה. על פי עדותו של בואהרון זיהה באותו שלב את הנאשם, המוכר לו מפעילות משטרתית קודמת, והבחין כי ברכב מצוי נוסע נוסף. הקצין החליט לברר את מעשיו של הנאשם, וניסה למנוע את המשך נסיעתו של הפיאט. הוא הסיט את רכבו לצד ימין כדי להגיע לפני חזית רכב הפיאט, ולחסום אפשרות תנועתו, ואולם נהג הפיאט נמלט בנסיעה מהירה ופרועה לפנים, כאשר הרכב המשטרתי נוסע במקביל אליו, משמאל, במרחק של כמטר וחצי מרכב הפיאט. לאחר כ- 50- 100 מ', בעת פניה לתוך עיקול דרך, ניסה נהג הפיאט לנגח את הרכב המשטרתי, תוך הסטת רכבו שמאלה לעבר צידו הימני של הרכב המשטרתי. הרכב המשטרתי בלם, כדי להימנע מפגיעה, תוך סטיה שמאלה לשולי הדרך השמאליים.
המרדף נמשך בתוך שכונות תל שבע, כאשר הרכב המשטרתי דולק בעקבות הרכב הנמלט שהמשיך בנסיעה מהירה, ביחס לתנאי השטח, תוך עליה פרועה על פסי האטה רבים המותקנים בכבישים. על פי תיאורו של בואהרון, ביצע הרכב הנמלט פניה חדה שמאלה לכיוון שכונות 7-11, תוך כניסה לנתיב הנסיעה הנגדי, ואילץ נהגו של רכב שהגיע מולו לבצע בלימת חירום כדי להימנע מפגיעה. הרכב המשטרתי הצליח להגיע במקביל לרכב הנמלט, שנסע בנתיב השמאלי, ואז הסיט נהג הפיאט את הרכב ימינה, לעבר הרכב המשטרתי, ואילץ את הקצין לבלום ולהסיט את רכבו כדי להימנע מפגיעה. בהמשך הנסיעה, בשכונה 11, אילץ את נהגו של רכב שיצא משביל צדדי, משמאל, לעבר הכביש בו התנהל המרדף (להלן:
הרכב היוצא), לבלום רכבו בלימת חירום כדי להימנע מפגיעה בפיאט, שהמשיך בנסיעה וירד לעבר שטח קרקעי, שלא איפשר המשך נסיעה של הרכב המשטרתי, שם הצליח להימלט מידי השוטרים.
3. למחרת, ביום ה-
3.12.2006, הגיע צוות שוטרים, בהכוונתו של מפקח בוהארון, לביתו של הנאשם בתל שבע במטרה לעצרו בחשד למעורבות בהתפרצות לכלי רכב. על פי עדותו של הבלש משה שנקור, בעת שהגיעו למקום, שמע מאחורי הבית- המקום המדויק אינו ידוע לעד - קולות של "נסיעת רכב בחריקות כאלה". במרחק של 100 מ' מהבית נתגלה רכב הפיאט המתואר לעיל, ונגרר לתחנת המשטרה. העד מסר כי מפקח בוהארון ציין כי הרכב קשור במעשי ההתפרצויות (ע' 14).
4. הנאשם נעצר ביום
11.12.006. המפקח בוהארון היה שותף למעצרו של הנאשם, והוביל את השוטרים שהשתתפו במעצר לביתו של הנאשם.
5. טענת הנאשם הינה כי לא נהג ברכב, וכי זיהויו מוטעה. בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי אינו חולק על דרכה המסוכנת של הנסיעה, במהלך המרדף - שלנאשם לא היה חלק בו, כנטען על ידי ההגנה- למעט לעניין הסיכון שנגרם לרכב היוצא, בו כפרה ההגנה. הסניגור טען כי לרכבים שנעו על פני הכביש - הרכב המשטרתי והרכב הנמלט - הייתה זכות קדימה בעת הנסיעה על הכביש, והרכב היוצא, שהגיע משביל צדדי, היה אמור ממילא, לעצור כדי לתת לשני כלי הרכב לחלוף על פניו, בטרם ישתלב בנסיעה על הכביש, ומכאן שלא נגרם לרכב היוצא כל סיכון על ידי הרכב הנמלט.
עדויות השוטרים
6
. מפקח בואהרון העיד כי זיהה את הנאשם, המוכר לו מפעילות משטרתית קודמת, ושמו היה ידוע לו זה מכבר; הוא הגיע לביתו כשנה לפני האירוע, הבחין בו מספר פעמים בתל שבע, ומכיר את שני אחיו, שהיו דרושים לחקירות שונות (ע' 11, 12, 13). עם זיהוי רכב הפיאט עמד הרכב המשטרתי במקביל לפיאט, והעד הזדהה בפני יושבי רכב הפיאט כשוטר, וביקש מהנאשם למסור לו את שמו; הנאשם הזדהה בשם "יוסף", שהעד ידע, נוכח ההיכרות המוקדמת, כי הינו כוזב. הוא החליט לבצע חסימה של הרכב, ולצאת מהרכב המשטרתי כדי לבצע בדיקה ברכב הפיאט, ואז נמלט הרכב מהמקום, כמתואר לעיל. העד מציין כי זיהה את הנאשם בוודאות של "100 אחוז" לאחר שהנאשם הפנה את מלוא מבטו אליו. במקום הייתה אומנם, תאורה חלקית בלבד שמקורה בתאורת רחוב ובאורות הבתים מסביב, ואולם זו הספיקה לצורך זיהוי הנאשם, וכי המרחק בינו לבין הנאשם - ממושב הנהג ברכב המשטרתי - לא עלה על מטר וחצי, וחלונות הרכב היו פתוחים (ע' 8 לפר'). בחקירה הנגדית הבהיר כי ביקש מהנאשם להזדהות למרות שהכירו, שכן תחילה הבחין רק בפרופיל פניו, ולאחר ששאלו לשמו, "
סובב את הפנים ואמר יוסף....ואז הבנתי שלא מדובר ביוסף אלא בעומר אבו עסא" (ע' 13). עוד ציין בהקשר זה, כי הוא נוהג לדרוש ממי שחשוד בעבריינות, להזדהות בפניו, גם אם קיימת היכרות קודמת.
- הבלש ניר שמואל שישב ברכב המשטרתי לצידו של בוהארון, העיד כי הקצין הבהב באורות הרכב לנהג הפיאט לעצור, וזה עצר את הרכב בצד הדרך. במקום הייתה תאורת רחוב אולם לא "צפופה וחזקה" (ע' 17). הרכב המשטרתי עמד במקביל לרכב הפיאט, והקצין אמר לנהג הרכב, "משטרה, איך קוראים לך?". הנהג הזדהה בשם "יוסף", ובוהארון אמר לעד, על אתר, כי השם שנמסר אינו נכון, ומדובר בנאשם, "עומר אבו עסא", שלא היה מוכר לעד אותה עת. הקצין החל לצאת מהרכב, ואז נמלט נהג הפיאט
בנסיעה מהירה מהמקום, ובעקבות כך התפתח המרדף המתואר, ועל גג הרכב המשטרתי הונח פנס כחול מהבהב והופעלה מערכת כריזה, ואולם הנהג לא שעה להוראה לעצור. הנסיעה התנהלה במהירות גבוהה, והפיאט הצליח להימלט בנסיעה לתוך שטח קרקעי, ולאחר שהרכב המשטרתי נחבט עקב פסי ההאטה הגבוהים על פני הכביש, ונאלץ לעצור. (ע' 16,17)
ביום
11.12.2006, תשעה ימים לאחר מכן, נכנס העד למשרד הבילוש בתחנה, ואז הבחין באדם, בן מיעוטים, שהיה עצור, היושב במשרד, שפניו היו מוכרות לעד -
"מצולם לי בראש" - כניסוחו של העד. העד התקרב אליו ונזכר כי מדובר בנהג הפיאט, הוא הנאשם. העד פנה לנאשם
"ניסיתי להזכיר לו אם הוא זוכר אותי, והוא איכשהו לא הגיב, ואמרתי לו זה אתה באותו יום שישי, אתה זוכר אותי? אתה נהגת בפיאט, הוא שתק, הוא לא ענה, ויותר מאוחר התברר לי שמדובר בעומר אבו עסה, אמרו לי שזה עומר, את הת.ז שלו אני לא זוכר בעל פה...שאני הגעתי למשרד אינני זוכר אם היה כבול, והיו בלשים במשרד שהשגיחו עליו...אני קודם כל דיברתי איתו, ואחרי שסיימתי לדבר איתו, שאלתי אותם איך קוראים לו וחיפשתי את הדוחות, אז הם אמרו לי את השם של הנאשם..." (ע' 17,18) עוד ציין העד בעניין זה:
"באותו יום שנעמדנו במקביל אליו, רכב ליד רכב, אני ישבתי בצד ליד הנהג, והייתי יותר קרוב לנהג הפיאט, ואז הייתי במרחק של מטר וחצי לערך, הרי הוא דיבר עם רפי והפנה את מבטו לכיוון הניידת שלנו, לכיוון רפי ואני שישבתי קרוב, הסתכלתי לו בפנים, וזה אינסטינקט, במשך תשע שנים שאני בלש, אני רגיל לכל אירוע שיש, קודם כל אני מסתכל על הפנים של הבנאדם, במידה ונצטרך אותו בעתיד, זאת לצורך זיהוי כדי לדעת במי מדובר. שראיתי אותו במשרד, זה אחרי שבוע וחצי, ותמיד בשלב הראשוני הבנאדם מוכר לך וזה יושב לך בראש, ואחרי כמה שניות "נפל לי האסימון" ונזכרתי שזה נהג הפיאט מתל שבע שנהג ברכב" (ע' 17).
העד הבהיר בחקירתו הנגדית כי לפי שנכנס למשרד הבילוש לא ידע כלל כי הנאשם נמצא במקום (ע' 19), והוא ברר את שמו של הנאשם במשרד, על אף שמפקח בוהארון ציין את שמו של הנאשם בפניו כבר בעת הזיהוי הראשוני, ליד רכב הפיאט, שכן,
"רציתי לוודא שאכן זה שמו של החשוד, אולי הייתי מתבלבל בשם משפחה מרוב שאנחנו כל היום עובדים, אז רציתי לוודא את השם הפרטי, וגם אותו לא הייתי בטוח שהייתי זוכר, ושווידאתי זה היה אכן החלטי, שזה הבחור שבו מדובר. באותו שלב לא זכרתי את השם שרפי אמר לי באותו ערב" (ע' 18)
.
העד אישר כי לא מצא לנכון לציין בדוח שערך ביום האירוע, 2.12.2006, כי הקצין אמר לו מייד כי מדובר בעומר אבו עסא, או כי הצליח להבחין בפניו של הנהג באותו מעמד,
"לא מצאתי מקום לכתוב... 'אני יכול לזהות אותו בעתיד' (ע' 19 )
8. בעניינו של הרכב היוצא העיד בוהארון כי הרכב החל לחרוג לתוך הכביש בו התנהל המרדף, בעת שרכב הפיאט נסע בנתיב הנסיעה השמאלי, כיוון נסיעתו, והרכב המשטרתי בנתיב הימני, והפיאט שנסע במהירות סיכן את הרכב היוצא, שנאלץ לבלום בלימת חירום [תרשים שערך העד,
ת/2,(0
x
4),ע' 10 לפר'].
הבלש ניר שמואל העיד בעניין זה כי הרכב היוצא "נאלץ לבלום וכמעט נגרמה תאונה".
(ע' 17).
גירסת הנאשם
9. הנאשם מסר בחקירתו שתי אמרות. באמרה,
ת/3 מיום 11.12.2006, בה נחקר לגבי מעשיו בלילה שבין 1-2 לדצמבר 2006, מסר כי שהה בבית, וכי אימו
"ראתה שלא יצאתי בכלל מהבית". הוא ציין כי אינו בעל רישיון נהיגה, והכחיש כי היה מעורב בנהיגת הרכב. הנאשם ציין כי סלמן אלקשחר, בעל הפיאט, הינו חברו, ואולם הוא לא נהג כלל ברכבו.