הכרעת דין בתיק פ 8215/06

1. ביום 21.7.2006, בשעה 23:15, נהג הנאשם ברכב מסוג הונדה  בצבע לבן, מ.ר 9869608, ברחוב שאול המלך בבאר שבע, ופנה ימינה לרחוב אבא אחימאיר. ברכבו של הנאשם נמצאו הנוסעים, חנינוב מרינה (להלן: מרינה), וארתור בברגני (להלן: ארתור).

על פי הנטען בכתב האישום המיוחס לנאשם, השוטר רודיון גרומוב, שנהג בניידת בה נמצא גם מתנדב, עד התביעה, שמואל גני אור, הבחין כי הנאשם מבצע את הפניה מרחוב שאול המלך לרח' אחימאיר, בפתאומיות, תוך מעבר מהנתיב השני מימין, וגורם בשל כך לרכב שנסע בנתיב הימני הקיצוני שלידו, לבלום בלימת חירום, ולסטות למדרכה, על מנת למנוע תאונה עם רכבו של הנאשם. השוטר הורה לנאשם לעצור, בהפעלת מערכת כריזה ופנסים כחולים, ואולם הנאשם הגביר מהירותו, נסע לעבר דרך שמשון, בהמשכו של רחוב אחימאיר, תוך חצית צומת הרחובות אחימאיר- מצדה (להלן: צומת מצדה), באור אדום, וגרם לכלי רכב שנסעו בדרך מצדה, החוצה את רח' אחימאיר, לבלום בלימת חירום כדי למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם. הנאשם נמלט מהניידת שדלקה אחריו,  והמשיך בנסיעה מהירה ברחוב שמשון, תוך נסיעת עקלתון בין נתיבי התנועה, ועקיפת רכבים מימין, באופן שגרם להם לבלום בלימת חירום, ולסטות מנתיב נסיעתם כדי למנוע התנגשות. הנאשם פנה שמאלה לרחוב מינץ, וכמעט פגע בהולך רגל אשר חצה כביש במעבר חציה. הולך הרגל עצר וקפץ מהכביש על מנת לא להידרס. הנאשם נכנס לחניה ברחוב מינץ, ושם עצר את הרכב, ולאחר מכן נעצר על ידי השוטר.

2. על יסוד עובדות אלה מיוחסת לנאשם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

3. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, וטען כי השוטר גרומוב, שיש לו היכרות מוקדמת איתו, התאנה לו במכוון בהגשת התלונה נגדו.

עדויות התביעה

4. העובדות המפורטות בכתב האישום מתבססות על דוח פעולה, ת/1, ותרשים, ת/2 (להלן: התרשים), שערך עד התביעה, השוטר גרומוב. בת/1, צויין, בנוסף לתיאור פרטי האירוע,  כי הנאשם טען בפני השוטר כי חצה את צומת מצדה "ברמזור צהוב מהבהב", והשוטר מציין כי  לא מופיע כלל אור מעין זה ברמזור.

5. על פי דוח שערך המתנדב גני אור, ת/5, קיימת אפשרות רק לרכב אחד, לפנות ימינה מרחוב שאול המלך לרחוב אחימאיר, והנאשם ניסה לפנות ימינה יחד עם רכב נוסף שביצע הפניה, וזה עצר כדי למנוע תאונה. רכבו של הנאשם נסע בנסיעה מהירה ברחוב אחימאיר, חצה את הרמזור בצומת מצדה  ב"אור אדום מלא", וגרם לכלי רכב שנסעו ברחוב מצדה לעצור ולסטות מנתיבם. הניידת דלקה אחרי רכבו של הנאשם תוך  הפעלת מערכת כריזה, ואורות כחולים. הרכב נסע בזיג זג, תוך עקיפת כלי רכב מצד ימין ומצד שמאל, באופן שכלי הרכב בלמו וסטו מנתיבם כדי לא להתנגש עם רכבו של הנאשם, ואיפשרו לו לעבור. הרכב פנה שמאלה לרחוב מינץ, והנהג כיבה את אורות הרכב, ושם נעצר על ידי השוטרים.

6. השוטר גרומוב העיד כי  הבחין ברכבו של הנאשם, שאין לו כל היכרות מוקדמת עמו, 50-150   מ' לפני צומת שאול המלך. מדובר בצומת מואר, והוא הבחין היטב ברכבו של הנאשם. הניידת בה נהג הייתה בצבעי כחול - לבן, עם אורות כחולים, והוא הפעיל גם סירנה בעת שנסע בעקבות רכבו של הנאשם (ע' 3,4). כאשר הבחין הנאשם בניידת בצומת שאול המלך, "שבר מהרמזור ימינה", תוך פניה מהנתיב האמצעי, המאפשר נסיעה לפנים, אל הנתיב הימני, המתיר פניה ימינה בלבד, ואילץ רכב אחר בפניה (רכב מס' 5 בתרשים), לסטות ימינה לעבר המדרכה, ולבלום, כדי למנוע התנגשות. בחקירתו הנגדית לא שלל אפשרות כי רוחב הפניה איפשר מעבר של שני כלי רכב, ואולם ציין בעניין זה כי " הבעיה לא הייתה ששני הרכבים נכנסו יחד לנתיב. אם רכב פונה ימינה וההונדה חותך אותו, אז רכב 5 סוטה עוד יותר ימינה ובולם" (ע' 6).

הנאשם פנה ימינה לרחוב אחימאיר, והגיע בנסיעה מהירה, עד צומת מצדה, אותו חצה באור אדום. בעקבות כך, נאלץ נהגו  של כלי רכב שהגיע לצומת מדרך מצדה, והיה בתוך הצומת, לבלום את רכבו. רכב נוסף התקרב אף הוא לצומת, ואולם העד אינו בטוח כי אולץ לבלום את הרכב. (כלי רכב מס' 3 ו- 4 בתרשים); לאחר מכן  בדרך שמשון, שהינו חד סטרי, בכיוון נסיעה זה, הבחין כי הנאשם "חותך שמאלה" בין רכב שחנה מימין, כמעט בקצה דרך שמשון  (רכב מס' 1 בתרשים), לבין רכב שנע בנתיב השמאלי (רכב מס' 2 בתרשים), וגרם לרכב זה לסטות שמאלה לעבר אי התנועה המפריד בין נתיבי דרך שמשון( ע' 9).  לדבריו לא חנו בדרך שמשון, מימין, משאיות ואוטובוסים, ופרט לרכב מס 1 לא חנו כלי רכב אחרים. עוד ציין כי  אורך  הכביש במקום, הוא כ- 150-200 מ'. העד אישר כי הגם שרשום בדוח ת/1, כי מדובר היה בעקיפת "רכבים", לא ספר את מספר הרכבים שנעקפו,  שכן שמר על קשר עין עם הרכב הנמלט, ולפיכך ציין רק רכב אחד שנעקף. עם זאת טען כי להערכתו הנאשם עקף "בוודאות" מימין, שני כלי רכב באותו קטע דרך (4, 9).

העד טען  בחקירתו כי אינו ידע  מדוע לא ציין גני אור בת/5, את הסיכון שנגרם להולך הרגל שחצה את הכביש, ומעריך כי היה עסוק בדבר אחר, וכי שדה הראיה שלו היה פחות טוב משלו.  עם זאת אישר כי בביקור נוסף שערך ברחוב מינץ, לאחר האירוע, הבחין כי לא קיים במקום מעבר חציה, כפי שצויין בדוח ובתרשים שערך. להערכתו מקור טעותו נבע מקפיצת הולך הרגל על הרקע הלבן של רכבו של הנאשם, ולפיכך התבלבל, וסבר בטעות, כי רקע לבן זה הינו מעבר החצייה (ע' 3). לדבריו הבחין בהולך הרגל - שאינו יודע את תיאורו - בעת שרכבו של הנאשם כבר היה בפניה לרחוב מינץ, והולך הרגל היה במרכז הכביש, במרחק של 2-3 מ' מהפניה. אותה עת הייתה הניידת מאחורי רכב מס' 2, במרחק של 20 מ' לפני הפניה לרחוב מינץ (ע' 11). 

7. השוטר המתנדב גני אור, העיד כי הבחין ברכבו של הנאשם לפני הפניה ימינה, בצומת שאול המלך. בדוח שערך רשם כי יש פניה לרכב אחד ימינה, ואולם אין הוא יודע מהו רוחב הכביש במקום. הוא סבר כי קיימת פניה רק לרכב אחד, שכן "הרכב הראשון נצמד לצד הדרך", ועניין זה משך את תשומת לבם של השוטרים (ע' 14). הם נסעו אחרי הנאשם באורות כחולים ובמערכת כריזה מופעלת, תחילה הגדיל הנאשם את המרחק בינו לבין הניידת, אולם הניידת החלה לצמצם מרחק לרכבו של הנאשם שהגיע ל- 50-60 מ'. העד הבחין כי הרכב חצה את צומת מצדה באור אדום מלא, והרכב (המסומן 3) שהגיע משמאל, "סטה מהמקום ועצר כדי לאפשר לרכב של הנאשם לעבור" (ע' 16). בהמשך בדרך שמשון,  חנה רכב (המסומן על ידו באות "א", ב- ת/2), בצד ימין. רכבו של הנאשם "חתך רכב אחד ועבר לשמאל" (הרכב מס' 2 בתרשים) כדי להיכנס לרחוב מינץ, ולהתרשמות העד, לאחר הכניסה לרחוב מינץ, כיבה את אורות הרכב, והחנה את הרכב בין שתי מכוניות חונות, כדי שהשוטרים לא יבחינו בהימצאו במקום. לדברי העד לא הבחין בכל הולך רגל ברחוב מינץ, למרות שלא שלל אפשרות כי אכן היה הולך רגל במקום, והוא לא הבחין בו, כיוון שהתמקד ברכב הנמלט שלפניו (ע' 15, 16).    

8. הודעתה של מרינה, ת/6, מיום 22.7.2007, הוגשה בהסכמה, במסגרת חקירתה הראשית. העדה ציינה כי הייתה חברתו של הנאשם מזה שלושה חדשים. הנאשם אסף אותה ואת ארתור, בן דודה, מביתה, כדי "לעשות סיבוב" ברכב, והיא הבחינה בניידת שנסעה אחריהם. העדה מציינת כי עד הרמזור נסע הנאשם לאט "...פתאום...החל לנסוע מהר, והניידת הדליקה את הצ'קלקות שלה, ואחר כך נכנסנו לאיזה חנייה, פאיז עצר והניידת עצרה אותנו...", ועוד באותו עניין :  פתאום נתן גז והתחיל לנסוע מהר. הוא ניסה להיכנס בין הרכבים,  אבל הם נסעו לאט, אז גם פאיז האט את המהירות שלו ונסע אחריהם...הפנים שלו היו בלחץ, הוא כמעט נכנס שם ברכבים, והא בא להיכנס ברכבים, אבל כשהוא ראה שאין לו מקום לעבור, הוא נתן להם לעבור, ואחר כך נכנס לחנייה ועצר את הרכב, כדי שהשוטרים יבדקו אותו". אין היא יודעת באיזו מהירות נסע, ואולם הנאשם "נתן גז חזק כשעברנו ברמזור, ונסע מהר מאד, ואני נבהלתי, ולא יכולתי אפילו לדבר מרוב בהלה, והחזקתי את שתי היידים שלי...במושב...ובידית, כי ממש פחדתי. זו מכונית עם גג נפתח, אם הוא יסע יותר מדי מהר, וייתן ברקס, אני הייתי עלולה לעוף או מהגג, או לעוף לשמשה". לדבריה "נכנסה ללחץ בדיוק כמוהו. מהמהירות שלו נכנסתי ללחץ",  היא לא רצתה לומר דבר, "כי לא רציתי להכניס אותו ללחץ יותר ממה שהוא היה". היא לא התבוננה לעבר הרמזור, ולכן אינה יודעת אם הנאשם עבר באור אדום, "אני הייתי מרוכזת בכביש שלא נעלה על איזה מישהו בטעות, או שנעלה על איזה רכב בטעות". חרף האמור טוענת העדה כי הנאשם לא סיכן איש בדרך נהיגתו, וכי העובדה ש"נבהלה קצת", לא מעידה על גרימת סיכון. הנאשם לא "חתך" רכבים, ולא גרם  לרכב כלשהו לבלום בלימת חרום. בנוסף לא ראתה כי סיכן בנהיגתו הולך רגל. לדבריה, חשבה שהנאשם האיץ מהירותו בגלל שלא היה לו רישיון רכב תקף וביטוח, וחשש מקבלת דוח.

בחקירתה הנגדית טענה מרינה כי הודעתה נגבתה "תחת לחץ" החוקרים, לאחר שאמרו לה כי "יצרפו אותה" לתיק חקירה אחר בו הייתה מעורבת (ע' 18). עם זאת לא טענה כי החוקרים הורו לה מה לומר בחקירה, ואישרה כי התשובות המופיעות בהודעתה נרשמו מפיה.

מרינה טענה בחקירתה, כי למיטב זיכרונה, לא היה כל רכב שפנה עם רכבו של הנאשם בצומת שאול המלך, ומכל מקום לא התרחש כל "אירוע מסוכן" בעת הפניה (ע' 19).  לדבריה חנו כלי רכב בדרך שמשון, בצד ימין, ואולם אינה זוכרת בכמה כלי רכב מדובר. היא לא הבחינה מה היה צבע האור ברמזור, ולא היו כל כלי רכב שבלמו בכניסה לצומת. העדה מתארת את דרך הכניסה לצומת מצדה, כך: "...כמה מטרים לפני הרמזור, פאיז נתן גז, אני לא יודעת אם זה בשביל להשיג את הרמזור, כי אני לא הסתכלתי על הרמזור, וברגע שחצינו, בגלל המהירות, הוא בלם במהירות כדי לא להיכנס ברכבים אחרים, שהם היו מקדימה, שכבר עברו את הרמזור...כוונתי לכך שבלם כדי לא להיכנס לרכבים שהיו בדרך שמשון...לא שמתי לב מאיפה הגיעו הרכבים, אני לא מתמקדת ברכבים. אני התמקדתי בעצמי בנסיעה הזו" (ע' 19 לפר').

9. בתאריך 23.7.2006, נלקח ארתור לחקירה על ידי השוטר גרומוב. בעת שהייתו בניידת אמר ארתור, כי הנאשם לא עבר ברמזור אדום, וכי חיפש מקום לעצור את הרכב "כדי שהמשטרה תבדוק אותו". השוטר גרומוב ערך בעניין זה דוח, ת/4, שהוגש בהסכמה. העד ארתור לא זומן לעדות על ידי הצדדים.

גירסת הנאשם

10. הנאשם נחקר ביום 22.7.2006, (שעה 00:43). באימרתו, ת/7, טען כי רצה להסיע את מרינה לחברותיה. הוא פנה ימינה ברחוב שאול המלך, בעת  שרכבו היה בנתיב הימני קיצוני, ואילו הרכב האחר, היה בנתיב שלשמאלו, "והרכב הזה רצה להיכנס ימינה לפני שאני אגיע לצומת. אני עצרתי כי הרכב הזה כמעט נכנס בי. ואחר כך התחלתי לנסוע וגם הרכב השני נסע כאילו פרינציפ. וזאת הייתה זכות קדימה שלי, ואז אני פניתי ימינה והגעתי לרמזור. השוטר בסקיצה רשום הפוך. אני הייתי הרכב שיותר בצד ימין...ולא כמו שהוא רשם שהייתי בנתיב השמאלי יותר..." כאשר הגיע לצומת מצדה, הרמזור "הבהב ירוק", הוא חצה את הצומת, פנה שמאלה, ועצר בחניה ואז הגיע שוטר למקום. לדבריו לא עקף רכבים מצד ימין בדרך שמשון, ולא ניתן היה לעקוף  במקום, שכן בצד ימין חנו "אוטובוסים ומשאיות". הנאשם טען כי לא היה הולך רגל ברחוב מינץ, וכי השוטר משקר בעניין זה, וכי גם בעבר התאנה לו מספר פעמים, כשהבחין ברכבו, ושאלו לפשר מעשיו באיזור. הוא הבחין לראשונה בניידת רק כאשר הגיע לחניה, ולא אמר לשוטר גרומוב שעבר באור צהוב מהבהב, אלא אמר שאחרי האור הירוק המהבהב מופיע אור צהוב, שמותר לעבור גם בו.

11. בעדותו טען הנאשם כי השוטר גרומוב פגש אותו בעבר בבאר שבע ובנתיבות והשמיע באוזניו "דברים שלא נעים לומר אותם בבית המשפט", ואף איים עליו "שיום אחד יתפוס אותו", וכי אינו מעוניין לראות אותו בבאר שבע, בשל "הבלגאן" שהוא גורם. להערכתו של הנאשם הדבר נובע מהתנכלות על רקע עדתי, שכן הנאשם, שהינו ממוצא בדואי, מתרועע עם בחורה ממוצא רוסי, והדבר לא מצא חן בעיני השוטר, שהינו  ממוצא רוסי אף הוא (ע' 21). עוד ציין כי העד גני אור שוחח עימו בתחנת המשטרה, ולפני הדיון בבית המשפט, ואמר לו כי העד גרומוב "מגזים" בתיאורו, וכי לא היה "מרדף רק עבירת תנועה". גני אור עצמו, לא נחקר על כך.

בעת הפניה לצומת שמשון היה בנתיב הפניה הימני, ומהנתיב השמאלי "ונכנס רכב... אולי היה תחרות ביני לבין הרכב הנוסף, אבל לא ממני, אלא ממנו, ואני המשכתי ימינה נסיעה רגילה...". עוד ציין בעניין זה כי האט את מהירות הרכב, כדי לאפשר לרכב לעבור( ע' 21). הוא חצה את צומת מצדה "בירוק מהבהב", ולא גרם כל הפרעה לכלי רכב שנכנסו לצומת. הנאשם הכחיש את דברי גרומוב, וטען כי לא אמר לשוטר כי היה אור צהוב "מהבהב". העד מאשר כי "נתן גז" בכניסה לצומת מצדה, כדי לעבור את הרמזור, ונגרם רעש של המנוע, אולם לא הייתה האצה מיוחדת של הרכב.  בדרך שמשון חנו כלי רכב מצד ימין- פרטיים, משאיות ואוטובוסים - וזכור לו כי עקף רכב שנע במסלול השמאלי, " שמתי וינקרים, ונכנסתי לצד שמאל אחרי שעקפתי את הרכב", הוא לא ציין זאת בחקירה כיוון שלא נשאל על כך. (ע' 22, 25).