בנסיבות העניין החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו.
-
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין") ועבירה של תקלה ציבורית, עבירה לפי סעיף 198 לחוק העונשין.
2. עובדות כתב האישום מלמדות על סכסוך מיותר אשר פרץ בין שני אזרחים על רקע חילופי דברים סביב חניה, סכסוך אשר הוביל לאלימות מיותרת. כך מלמדות העובדות בכתב האישום כי ביום 13.7.05 החנה הנאשם את רכבו, רכב טרנזיט מסוג מיצובישי, ברחוב בו הוא מתגורר, רחוב הכותל המערבי בבאר שבע, בסמוך לגן ילדים, באופן אשר הפריע למעבר חופשי של כלי רכב. כן נטען כי באותו יום, בסמוך לשעה 16:00, הגיע אליהו צאצאשוילי (להלן: "
המתלונן") ברכבו, יחד עם אשתו ובתם בת ה-10, לאסוף את נכדתו, בת ה-3, מגן הילדים ולאחר שהוציאה מהגן והכניס אותה לרכב גילה כי אין הוא יכול להמשיך בנסיעה בשל פקק תנועה אשר נוצר במקום, בין השאר בשל האופן בו החנה הנאשם את רכבו, כמו גם אחרים.
המתלונן המתין דקות ארוכות, אולם הכביש לא התפנה. או אז, יצא מרכבו והתקדם למקום שבו חסמו רכבים את הכביש. שם גילה כי תושבי הרחוב סירבו לפנות את כלי הרכב במחאה על כך שאנשים שמגיעים לגן הילדים מחנים את כלי הרכב ברחוב באופן המפריע לתושבי הרחוב.
כאשר זיהה המתלונן את הנאשם כבעלים של הרכב החוסם, פנה אליו וביקש ממנו שיזיז את רכבו על מנת לפנות את הכביש, אולם הנאשם סרב וטען שהוא חונה כחוק. בתגובה, דחף הנאשם את המתלונן לאחור ואף הכה בו בחוזקה באגרופים בפניו, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, עד שהמתלונן נפל לאחור על הכביש, שיניו נשברו והוא איבד את הכרתו.
בהתאם נטען כי כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן חתכים בפיו, מספר שיניו נשברו ונגרמו לו פצעים רבים וחבלות בידיו, בצווארו וברגליו. המתלונן נלקח לבית החולים, שם נתפרו חתכים בפיו ולאחר טיפול שוחרר.
על בסיס עובדות אלו ביקשה המאשימה לקבוע כי הנאשם תקף את המתלונן התמים, אשר ביקש מהנאשם להזיז את רכבו ואילו הנאשם לא רק שסרב אלא הוסיף ותקף את הנאשם במכת אגרוף, אשר גרמה לו לחבלה של ממש ואשר כתוצאה ממנה איבד את שיווי משקלו, נפל ארצה ואף איבד את ההכרה למספר שניות.
עוד ביקשה לראות באופן חנייתו ובסירובו של הנאשם לפנות את רכבו כמי שעשה מעשה שהיה עלול להביא לתקלה ציבורית.
3.
תשובת הנאשם לכתב האישום
:
במענה לכתב האישום כפר הנאשם בעובדה כי חסם את הכביש וכי פצע את המתלונן וגרם לו לחבלה חמורה. הנאשם הודה כי נכח בזירת האירוע וכי הייתה תגרה בינו לבין המתלונן, מבלי לדעת מי החל בתגרה וטען כי בעקבות התגרה שניהם נפצעו.
הנאשם טען לסיכון כפול, לגבי עבירה של תקלה ציבורית בטענה כי נשפט בגין העבירה של חניית רכב במקום אסור, בשל נסיבות העובדתיות של אישום זה וכי אין להעמידו לדין פעם נוספת בגין אותו מעשה.
ביום 1/2/06 הודיע הנאשם, באמצעות באת כוחו, על תיקון המענה וטען כי הותקף על ידי המתלונן, אשר הכה בו בפניו ואחז בו בחוזקה מבלי שנתן לו כל אפשרות לסגת וכי בתגובה לכך הכה בו כדי להדוף אותו מעל פניו. בהתאם טען, כי המכה אותה נתן למתלונן נכנסת לגדר "הגנה עצמית" בהתאם להוראות סעיף
34 י לחוק העונשין.
ביתר פירוט, טען כי כאשר הוזעק למקום כדי להזיז את רכבו הותקף הוא על ידי המתלונן, אותו אין הוא מכיר, אשר היה סר וזועף ואשר הכה בו בפניו ודחף אותו עד כי לא הייתה לו כל ברירה אלא להתגונן ולהדוף אותו מעליו. לטענתו הושיט יד פתוחה אל עבר פניו של המתלונן ודחף אותו, כדי לאפשר לעצמו לסגת מפני התקפותיו. הנאשם הכחיש כי נתן למתלונן מכת אגרוף וכי התכוון לגרום לו לחבלה בכוונה מחמירה. עוד טען כי המתלונן איבד את שיווי משקלו ונפל לא כתוצאה מעוצמת המכה כי אם בשל התקף סכרת, מחלה ממנה סובל המתלונן, אשר גרם לו לאובדן הכרה.
בהתאם טען כי החבלות אשר נגרמו למתלונן הינן חבלות כתוצאה מן הנפילה, אשר לטענתו אינה קשורה ואינה נובעת ממכת הדחיפה.
עוד טען הנאשם בסיכומי טענותיו להגנה מן הצדק, במשמע כי ראוי לזכותו מן האשמה בשל כך שהמאשימה נהגה עימו התנהגות נפסדת ופסולה עת התעלמה מטענותיו, במהלך חקירתו, כי הותקף על ידי המתלונן ובהתאם לא מצאה לנכון לחקור את המתלונן תחת אזהרה ולעמת אותו עם טענתו זו. כן טען כנגד התנהלות נפסדת של הרשות החוקרת עת נמנעה לחקור את השכנים, עדי הראיה ואף כאשר פנתה אחת השכנות, הגב' מטארי, אשר הייתה עדה לאירוע, לתחנת המשטרה, מיוזמתה, למסור עדותה לא נענתה.
ב"כ הנאשם ביקשה להצביע על מגמתיות בחקירה ואפליית הנאשם באופן המקים פגיעה קשה בזכויות הנאשם, עד כי קיימת הצדקה לזכותו. עוד טענה כי לנוכח מעמדו של המתלונן, כקצין בכיר בשב"ס המקיים קשרי עבודה הדוקים עם פרקליטות מחוז דרום, בהיותו חבר בוועדת שחרורים בשב"ס וכמי שמופיע בדיונים בבית המשפט המחוזי לצידה של המאשימה בעתירות אסירים, מן הראוי היה כי כתב האישום לא היה מוגש במחוז דרום.
לציין כי בסיכומי טענותיו לא חזר הנאשם על טענתו כי נשפט כבר על העובדות אשר מגבשות כאן את העבירה של תקלה ציבורית ויש לראותו כמי שויתר על טענה זו. יחד עם זאת, חזר וטען כי לא גרם לכל תקלה ציבורית ולא חסם את הדרך ולא התנגד להזיז את רכבו כאשר התבקש לעשות כן.
מכאן - לבחינת העובדות כפי שעולה מעדויות העדים.
4.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
: