פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
8192-04
29/11/2007
|
בפני השופט:
רחל ברקאי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
בוחבוט יוסי
עו"ד יובל ליבדרו
|
| הכרעת דין |
- כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (
להלן: "חוק העונשין").
כתב האישום מיחס לנאשם כי ביום 30/7/04 בשעה 03:10 או בסמוך לכך באשקלון, נשא עימו נשק מסוג רימון הלם 20 סדרה 97-1 סימן 2 וזאת בלא רשות על דין לנשיאתו.
- בתשובתו לכתב האישום, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, הנאשם טען שהיסוד העובדתי של הגדרת הנשק לא מתקיים במקרה דנן וכי "רימון ההלם" אינו עונה על הגדרת המונח "נשק". עוד טען כי גם בהנחה שמדובר בחפץ העונה על הגדרת "נשק", על פי חוק העונשין, לא החזיק הוא ברשותו בחפץ.
בסיכומי טענותיו חזר בו מטענתו כי רימון ההלם אינו עונה על הגדרה של "נשק" - והכול לנוכח פסק הדין של בית המשפט העליון אשר ניתן בע"פ 7124/06
דרורי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם - ניתן ביום 9.5.07).
-
רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת:
אין מחלוקת כי ביום 30/7/04, בסמוך לשעה 03:00, בלב המרכז המסחרי בשכונת "אפרידר" בעיר אשקלון, התנהל מרדף של שוטרי ימ"ר דרום אחר הנאשם כשבסופו נתפס הנאשם על ידי השוטרים ונעצר.
המדינה ביקשה להוכיח, באמצעות עדיה, כי בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל לידיה, לפיו אמור הנאשם להשליך רימון אל עבר בית קפה "שמש" במרכז אפרידר, הוצב מארב במקום של שוטרי ימ"ר דרום וכי כאשר הגיע הנאשם למקום והבחין בשוטרים, אשר היו מזוהים כשוטרים, באמצעות כובעי בילוש, החל הוא במנוסה מן המקום כשבדרך השליך הוא דבר מה אל עבר גג מבנה שבמקום, אשר התברר בדיעבד כי הינו רימון הלם, אשר היה בתוך כובע גרב שחור, ובהמשך השליך זוג ככפות לבנות אל עבר השיחים שהיו במקום.
הנאשם, כאמור, לא הכחיש שהיה במקום בזמן האירוע וכן לא הכחיש את בריחתו מן השוטרים. בפיו נמצא הסבר לבריחה לפיו לא זיהה כי מדובר בשוטרים וגם לאחר שקראו לו "עצור משטרה" לא האמין כי אכן מדובר בשוטרים. לדבריו, מאז נרצח אביו על ידי אדם אשר היה לבוש בגדי שוטר אין הוא נותן אמון למראה עיניו ומאחר וחשש שמבקשים לפגוע בו, בהתאם למידע שקיבל מיחידת הבילוש באשקלון, החל במנוסה ורק כאשר הבחין בבלש יניב פינחס, אותו הוא מכיר, עצר ולא התנגד למעצר.
הנאשם הכחיש כי אחז דבר מה בידיו, כי השליך את אותו דבר מה אל עבר הגג שנמצא במקום וכי אותו דבר מה הוא רימון הלם, אשר נמצא מאוחר יותר על גג המבנה, כמיוחס לו. כן הכחיש כי השליך את הכפפות. הנאשם הסביר כי הגיע למקום מאחר וביקש לקנות לו דברי מתיקה בדוכן הקיוסק שבמקום, כי אחז בו הרעב, וכי נוכחותו במקום הייתה תמימה לחלוטין.
ב"כ הנאשם ביקש להטיל דופי במהימנות גרסת השוטרים ואף ביקש ליחס להם קנוניה להפליל את הנאשם בכל מחיר.
ב"כ הנאשם השיג אחר התנהלות המשטרה, אשר השמידה את רימון ההלם שנתפס, עובר לתחילת משפטו, באופן אשר פגע בזכותו לבדוק את הראיה וכן השיג אחר קיומה של שרשרת מוצג הרימון.
כן עמד על העובדה כי לא נמצאו ראיות מדעיות אובייקטיביות - לא ט.א. על הרימון ולא ממצאי בדיקת ד.נ.א בכובע הגרב שהחיל את רימון ההלם- אשר יש בהם כדי לקשור את הנאשם לרימון שנמצא.
-
השאלה השנויה במחלוקת
:
שאלה אחת שנויה במחלוקת, המעוררת שאלות משנה, והיא - האם החזיק הנאשם ברימון הלם בידיו, במועד האירוע, אותו השליך לעבר גג סוכנות ה"סובארו" במהלך המרדף אחריו?
שאלה זו תבחן בשני שלבים- האם זרק הנאשם חפץ אל עבר גג המבנה?
או האם ניתן לשייך את רימון ההלם, אשר נמצא על הגג , לנאשם?
האם הוכח כי החפץ אשר נמצא על הגג הינו רימון הלם ?
-
ראיות התביעה:
5.1
עדות דב בנימין