1. הנאשם, תושב קבטיה, אינו בעל היתר שהייה בישראל. בתאריך 19.3.2005 סמוך לשעה 09:00, נהג בטנדר פיג'ו, באיזור צומת חורה ליד כביש 31, עד שנעצר על ידי שוטרים בנסיבות שיפורטו להלן, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, כשעימו ברכב שני אנשים נוספים, תושבי כפרו. יצויין כי בחקירה הוברר כי מספרי השילדה והמנוע של הטנדר - המוגדר כ"
גרוטאה" - לא ניתנים לזיהוי (עדות רס"ר ביזאווי, עמ' 8 לפרו'). מהטנדר הוסרו, לצורך הנסיעה בכבישי ישראל, לוחיות הזיהוי המקוריות של הרשות הפלשתינית, בעת שהנאשם נהג בו. לטענת הנאשם, הוא נכנס לישראל לצורכי איסוף ברזל ומכירתו.
על יסוד האמור לעיל הודה הנאשם בחלק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש, נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970 ושהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952. התביעה מייחסת לנאשם גם עבירה של נהיגה ברכב שרישיונו פקע לפני למעלה משישה חודשים, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961, אלא שעניינו של סעיף 10 איסור לנהוג ללא רישיון נהיגה, ואין הוא עוסק ברישיון רכב, בו דן סעיף 4 לפקודת התעבורה , ואין להבין פשרו של אישום זה. התביעה לא ביקשה להעמיד עניין זה על מקומו בסיכומיה, והנאשם יזוכה מאישום זה, וכן מאישום נוסף, של החזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, שהתביעה הסתלקה ממנו בסיכומיה, ולא ברור מדוע יוחס לנאשם מלכתחילה.
2. בנוסף, מייחסת התביעה לנאשם עבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים לפי סעיף 12 א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952, הנוגעת לשני נוסעי הטנדר. הנאשם מציין, אומנם, באמרה, ת/7, שנגבתה ממנו ביום 19.3.2006, על ידי החוקר רס"מ שמואל גרסיה כי ברכב שהו איימן בחית' ואחיו, מחמוד בחית', ולשאלת החוקר האם היו להם אישורי כניסה לישראל, השיב, "
לא היה להם שום אישור". ואולם התביעה לא הסתפקה ובצדק, במענה כללי וסתמי זה, והגישה תעודת עובד ציבור, ת/3, שהוצאה לפי הנטען, על ידי המינהל האזרחי ביהודה ובשומרון, לפיה לא ניתן היתר יציאה ל"
מוחמד בחיצאת ולהיימן בחיצאת", בעלי מספרי הזיהוי הנקובים במסמך.
דא עקא, שת/3 נטול כל ערך ראייתי. התעודה אינה חתומה, ולא מצויין בה שמו של עורכה, והתביעה לא טרחה להעמיד גם עניין זה על תיקונו. אין מקום לפיכך, לקבוע, על פי ת/3, כל ממצא בעניין. למעלה מהצורך, אציין, כי בהיעדר התאמה מלאה בין שמות הנוסעים בת/3 לבין אלה המפורטים בת/7, ולאחר שהתביעה לא הביאה כל ראיה לגבי זיהוי נוסעים אלה מיד עם מעצרם על ידי המשטרה, ואלה לא העידו בעניינו של הנאשם, לא היה ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת, את זהותם של שני הנוסעים. הנאשם יזוכה איפוא, גם מעבירה זו.
3. אין חולק כי בעת שהנאשם שהה ליד צומת חורה, סמוך לכביש 31, הבחין בו שוטר במדים, עד התביעה, עדי ויצמן, שישב בניידת משטרה כחול-לבן, ליד נהגה של הניידת, מנשרוב שלום, שהתביעה בחרה שלא להעידו מסיבות שלא התחוורו במהלך הדיון. השוטר ויצמן שם לב להיעדרן של לוחיות הזיהוי של הטנדר, והניידת החלה לנסוע בעקבות הטנדר. על פי כתב האישום הניידת נסעה עם אור כחול מהבהב, והשוטרים הורו לנאשם לעצור. הנאשם התעלם מהשוטרים, האיץ מהירותו, ירד מהכביש והחל לנסוע בשולי הדרך במהירות, על אף שבצומת של כביש 31 ודרך הכניסה לשבט אל סייד, עמדה קבוצת ילדים שהמתינה להסעה, שרק בשל כך שהצליחו לקפוץ לצדדים, לא נפגעו מהטנדר "
השועט". הנאשם פנה ימינה, בדרך המובילה לאל - סייד, אין חולקין כי מדובר בדרך כורכר כבוש, המהווה ציר הכניסה העיקרי לשבט - עקף רכב שנסע לאיטו בכיוון נסיעתו, והשלים את העקיפה בחדות, על אף העובדה שממול הגיעה משאית, ובאופן שאילץ את נהגיהם של הרכב הנעקף והמשאית, שסטתה לצד ימין, לבלום בלימת פתע, ובכך למנוע התנגשות. כל אותה עת דלקה הניידת בעקבות הנאשם, ובשלב מסויים אף נסעה במקביל לרכבו, עד שהצליחה לעקפו ולחסמו, ואז נעצר הנאשם. בכל מהלך המרדף לא שעה הנאשם להוראת השוטרים לעצור.
4. התביעה מייחסת לנאשם נוכח האמור, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, הנוגעת לכך ש"
ניסה שלא כדין לפגוע בהולכי רגל בנשק פוגעני (רכב)
, בכוונה להימלט מהמעצר... או במטרה לגרום
לחבלה חמורה..." סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, תשל"ז -1977, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז -1977, והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961.
5. השוטר ויצמן (עמ' 13 לפרו'), העיד כי לאחר שהרכב יצא מחורה, והשתלב בתנועה על כביש 31, הוא החל לנסוע בעקבות הטנדר, מרחק של - 10 מטרים, הפעיל בניידת "
אורות כחולים" ואותת עם אורות הדרך כדי שיעמוד בצד. נהג הטנדר לא שעה להוראתו, הגביר מהירותו ירד לצד ימין של הדרך, והחל לנסוע על השוליים הימניים במהירות גבוהה יחסית. לאחר נסיעה של כמה מאות מטרים, הנהג פנה ימינה לכיוון אל - סייד. השוטר ויצמן מעיד כי:
"בצומת יש תחנת איסוף של ילדים, ואותו זמן נכחה קבוצת ילדים, הרכב לא האט, פנה ימינה בצורה חדה, מה שגרם לילדים לקפוץ לצדדים, אם הם לא היו קופצים, הייתה סבירות גבוהה שאיזה ילד יידרס שם." ובחקירתו הנגדית:
"אני ראיתי קבוצה של ילדים שעמדה בצומת.... הילדים קפצו, הם זזו הצידה ופינו את הדרך, הייתי בנסיעה מהירה, אני לא יכול להעריך את המרחק. ברגע שעברתי הם כבר היו בצדדים, מספיק שהילד עומד צמוד לשטח, ברגע שמזהים אותו ומפנים את הדרך, כשאני מגיע השטח כבר פנוי" (עמ' 15 לפרו'). בדרך הכורכר, המובילה לשבט, שאינה מאפשרת מעבר רכבים זה בצד זה, במהירות גבוהה, עקף הטנדר רכב שנסע לפניו במהירות גבוהה, וחזר לנתיב נסיעתו באופן שאילץ את הרכב הנעקף לבלום בלימת חירום, ולעמוד, כדי למנוע התנגשות (עמ' 13 לפרו'). בהמשך הנסיעה,
"אחרי מרחק מסויים, הייתה לפנינו משאית שהגיעה מהכיוון הנגדי, המשאית זיהתה שהרכב נוסע במהירות לקראתה, היא עצרה, ונצמדה לימין על מנת לפנות את הדרך..." (עמ' 13- 14 לפרו'), ובעמ' 16 לפרו':
"אני אומר שאחרי שהוא עקף באה משאית ממול".
בשלב מסויים, הצליחה הניידת להגיע במקביל לטנדר. השוטר ויצמן הוציא את היד מהחלון הפתוח וסימן לנהג לעצור, תוך שמירת קשר עין עם הנהג. הנהג לא ציית והגביר את המהירות, וסופו של דבר, שהניידת הצליחה לעקוף את הטנדר ולחסום דרכו. בשלב זה, בוצע מעצר הנהג, תוך שימוש בכוח, לאחר שדחף ידיו של השוטר ויצמן, שניסה לתפוס תחילה את הנהג בידיו כדי שלא יברח, והוזעקו ניידות נוספות לאחר שלמקום הגיע בנסיעה מאחור, בעקבות הטנדר, רכב נוסף שבו זוהו שוהים בלתי חוקיים. יצויין כי השוטר ויצמן זיהה את הנאשם באולם בית המשפט, כמי שנהג בטנדר, וציין כי שמר קשר עין עם הטנדר בכל מהלך המרדף. עוד ציין, כי אינו יכול להעריך את מהירות הנסיעה של כלי הרכב, במהלך המרדף.
6. בעניינה של הדרך המובילה לאל-סייד, הוגש מזכר - ת/4, שנערך על ידי החוקרת מירי טל שיר, כי מדובר בדרך "
היחידה והראשית המובילה לשבט... המונה כמה אלפי תושבים. דרך הכורכר משמשת מאות כלי רכב ביום, ומהווה דרך ראשית וחסרת תחליף באיזור, מדובר בדרך כורכר כבושה שנסללה במיוחד בכדי לשמש ציר הגישה לישוב..."
7. הנאשם מסר שתי אמרות בחקירתו, ביום 19.3.2005. באמרה ראשונה, ת/3, שנגבתה על ידי החוקרת, בתחנת עיירות, ציין כי נכנס לישראל
"כי אני רוצה לחיות, צריך כסף לאכול", בהמשך נשאל:
למה ברחת מהשוטרים? ותשובתו: המשטרה היה מצפצף אחרי, ונסע אחרי 20 או 30 מטר, אני הסתכלתי אחורה, וראיתי משטרה וברחתי וירדתי ימינה לאלסייד. ש: למה ברחת? ת: בגלל שאין לי מספרים על האוטו כי האוטו מהשטחים, ובגלל שאין אישור כניסה לישראל..."
הנאשם מכחיש בחקירתו כי סיכן את הילדים או כלי רכב אחרים, ומציין כי היו שני כלי רכב שנסעו לפניו, "
שאחד הלך ימינה ואחד שמאלה", ואין הוא יודע את הסיבה לכך: "
לא יודע, אני ברחתי מהמשטרה". ובעקבות כך נשאל על ידי החוקרת כך:
"אתה נסעת בצורה פרועה, והמכוניות ניסו להימלט ממך, כדי לא לעשות תאונה איתך, אתה מסכים איתי? והוא ענה:
"כן".
החוקרת ציינה כי הנאשם שלט היטב בעברית, וכי ההודעה מכילה את תשובותיו בניסוחיו. "
כשאני מעיינת בהודעה, אני רואה שזה היה ממש במילים שלו"(עמ' 9 לפרו').
באמרה נוספת, ת/7, שנגבתה על ידי רס"מ שמואל גרסיה, בתחנת ערד, מסר הנאשם כי "
תוך כדי נסיעה שמעתי מישהו צופר מאחוריי, ואז בכניסה לבית א- סייד כשהסתכלתי שוב במראה, ראיתי שזאת משטרה, שצופרת לי וחשבתי שרוצים שארד מהכביש ימינה, פניתי ימינה לדרך כורכר, והמשכתי בנסיעה על הדרך, כשאני נוסע מהר יותר, ולפניי נסעו עוד שני טנדרים, בדיוק כמו שלי... אחרי כעשר מטר עצרתי, שאלו אותי שני שוטרים למה ברחת? עניתי שחשבתי שהם רצו שאני ירד מהכביש..." ובהמשך
, "...אני מודה שנסעתי ללא רישיון וללא אישורים להיות בישראל וגם אני יודע שאסור לנסוע ברכב ללא לוחיות זיהוי, ובכל זאת עשיתי זאת, כי לא רציתי שיזהו אותי שוטרים, וכשראיתי את השוטרים אחריי ניסיתי לברוח מהם, אבל כשראיתי שאני לא אצליח, בסוף עצרתי."
בחקירתו ציין החוקר כי הנאשם שלט בעברית, ואף את המילים
"הסגיר את עצמו" המופיעות בעדות ציין בעצמו (עמ' 21 לפרו').
8. הנאשם אישר בעדותו כי לאחר היציאה מחורה, פנה שמאלה לכביש, "
והמשכתי 100-150 מ' על יד הגדר הראשית, בגלל שאין מספרים על הרכב, רכב מהשטחים..." לאחר שפנה ימינה בדרך הכורכר, לכיוון השבט, "
היה רכב שמצפצף אחרי, חשבתי בדואי, הסתכלתי על הרכב וראיתי שוטר, אני לקחתי ימינה חשבתי רוצה לעקוף אותי...10-20 מ' עקף אותי ואמר לי תעצור, ועצרתי" (עמ' 22 לפרו'). הנאשם טען כי לפניו נסעו שני טנדרים דומים לשלו, שנמלטו מהמקום, והוא סבר שהניידת דולקת בעקבותיהם. הוא מאשר כי חשש משוטרים בשל כך שנסע ללא אישורים, עם זאת טען כי לא נמלט מהמשטרה, לא היה ער להימצאותה של הניידת במקום, וכשראה ששתי המכוניות בורחות, "
הסתכלתי בראי וראיתי אחרי משטרה" (עמ' 25 לפרו'). בנוסף טען כי השוטר לא נסע במקביל אליו והורה לו לעצור, ומיד שהבין שהתכוונו שיעצור, עצר. בהמשך ציין עוד, כי לא הבחין בתחילה, ברכב המשטרתי, כי המראה השמאלית של הטנדר הייתה שבורה (עמ' 27 לפרו'). עוד טען כי השוטר מנסה להעליל עליו בשל בריחת הרכבים לפניו.
הנאשם טען כי לא היו כל ילדים בצומת, וכן, "
לא היה אף אחד בכביש, לא היו מכוניות ולא היה אף בן אדם, בכביש..." (עמ' 23 לפרו'), "
לא הייתה משאית ולא כלום, זה כביש כורכר, איפה שנסעתי" (עמ' 24 לפרו').
הנאשם מציין כי לא הבין את כל שנאמר לו על ידי החוקרת בחקירה, ואין הוא מבין משמען של המילים "
פרועה" ו - "
להימלט", המופיעות בשאלה בת/3. הוא הכחיש כי אמר לחוקר כי הגביר מהירות נסיעתו כשפנה לדרך הכורכר (עמ' 27 לפרו'). יצויין כי חקירתו של הנאשם בבית המשפט התנהלה, תחילה בעברית, ואולם לאחר מכן, נעזר בשירותי מתורגמן.
9. המאשימה טוענת כי אמרותיו של הנאשם המצביעות על מניעי ההימלטות, מחזקות את עדותו של השוטר ויצמן לגבי נסיבות ההימלטות המתוארות על ידו. העד ויצמן סותר את עדותו של הנאשם לעניין הרכבים הנמלטים, כביכול, לפני רכבו של הנאשם, ומדובר היה ברכב אחד שהגיע מאחור דווקא. עוד נטען כי אם סבורה הייתה ההגנה כי בעדותו של מנשרוב, יש תמיכה לגירסת הנאשם היה על ההגנה לזמנו לעדות, ולגבי דידה של התביעה די בעדותו של השוטר ויצמן לצורך קביעת ממצאים לחובת הנאשם.
10. ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן לייחס לנאשם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שכן אין דרך הכורכר מהווה "
נתיב" והוראת החוק עוסקת ב"
עורק תחבורה ראשי", ולא ב"
שביל פרטי", שתנועת הרכבים בו דלילה.