מהות כתב האישום וגדרי המחלוקת
1.
לנאשמים מיוחסות - ב
אישום הראשון שבכתב האישום שבתיק זה - העבירות הבאות:
קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"
החוק")
התפרצות לבניין מגורים בכוונה לבצע פשע, לפי סעיף 406 (ב) לחוק; ו
שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402 (ב) לחוק.
כן, ובנוסף (ועדיין
באישום הראשון) מיוחסת ל
נאשם 2 - ולו בלבד - עבירת
השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק; וכן מיוחסת לו (
באישום השני) גם עבירת
איומים, לפי סעיף 192 לחוק.
2. על פי הנטען
באישום הראשון שבכתב האישום, קשרו
הנאשמים, באחד הימים שלפני 26.1.05 - עם אדם נוסף, בשם
סרגיי דמיאנוב (להלן:"
סרגיי") - קשר לתקוף את
ימין גבאי (להלן:
"המתלונן") ולשדוד ממנו כסף, ביודעם שהמתלונן חלפן כספים; ולצורך זה, עקבו הנאשמים וסרגיי, סמוך ולפני יום 26.1.05, אחר המתלונן וגילו את מקום מגוריו שבאילת. ואכן, מספר ימים לפני יום 26.1.05, הגיעו הנאשמים וסרגיי לדירתו של המתלונן ופרצו את סורגי אחד החלונות. הנאשמים ביקשו מסרגיי להיכנס דרך החלון לדירה, אלא שאז התעורר המתלונן משנתו, ועקב כך, נמלטו השלושה מהמקום.
ביום 26.1.05 בשעה 20:30 לערך, הגיעו הנאשמים וסרגיי לבניין המגורים של המתלונן שעה שהמתלונן נעדר מביתו; ולבקשת הנאשמים, נכנס סרגיי לדירה דרך אותה פירצה שיצרו קודם לכן בסורגים, במטרה להמתין למתלונן עד שיגיע לביתו, ואז יפתח סרגיי את הדלת לנאשמים - כך תכננו השלושה - אך משסרגיי לא מצא מקום מחבוא מתאים בדירה, יצא הוא הימנה דרך החלון.
עקב כך, החליטו הנאשמים וסרגיי להמתין בכניסת הבניין עד לבואו של המתלונן, כשהנאשם 1 וסרגיי המתינו בצד אחד של הכניסה; ואילו הנאשם 2 בצידה השני. יתר על כן, השלושה הוציאו את מנורת התאורה שבכניסה לבנין ממקומה, כדי להסתייע בתנאי החשיכה לכשהמתלונן יגיע. ואכן, מיד עם כניסתו של המתלונן, סמוך לאחר השעה 20:30, לכניסת הבניין, התנפל עליו
הנאשם 2.
הנאשם 1 ו
סרגיי הצטרפו אל הנאשם 2, והשלושה דחפו והפילו את המתלונן ארצה על גבו; ובמצב זה הוציא סרגיי מכיסיו של המתלונן כסף בסך של כ - 1,500 ש"ח, מסמכים, שיקים ותעודת זהות. כן הוסיף
הנאשם 1 וחטף מידיו של המתלונן פאוץ', שהכיל מטבעות כסף מסוגים שונים, ומיד אחר זאת נמלטו השלושה מהמקום.
הנאשם 2 ו
סרגיי ברחו לכיוון בית ספר, ושם שרפו את כל המסמכים של המתלונן; ולאחר שהשלושה שבו ונפגשו מאוחר יותר, חילקו את הכסף ביניהם, שווה בשווה.
עקב תקיפת המתלונן, במהלך השוד, כאמור, סבל המתלונן מכאבים בחזהו.
כן, וביום 31.1.05,
כשהנאשם 2 נחקר בתחנת המשטרה באילת על ידי השוטר ואליד אבו רביעה - כך על פי
האישום השני - איים
הנאשם 2 על עד התביעה
סרגיי, באומרו לשוטר הנ"ל, כי כשישתחרר הוא ישלח אנשים אשר "יטפלו" בסרגיי.
3. במענה לכתב האישום, כפר
הנאשם
1 בכל המיוחס לו וטען טענת אליבי, לפיה היה בעת אירוע השוד במרכז המסחרי בשכונת "איזידור" באילת.
גם
הנאשם 2 כפר בכל המיוחס לו וטען אף הוא טענת אליבי, לפיה היה, גם הוא, בעת אירוע השוד במרכז המסחרי בשכונת "איזידור" באילת, וכי אף ראה שם את
הנאשם1; ובאשר לעבירת
האיומים (נשוא
האישום השני) טוען
הנאשם 2 כי הדברים לא נאמרו בדרך של איום.
4. יצויין, כי גם נגד
סרגיי הוגש (בפני מותב אחר של בימ"ש זה) כתב אישום (נפרד) בפרשה זו (בתיק פ' 8048/05) ואשר ייחס לו כל אותן עבירות המיוחסות לנאשמים באישום הראשון דנן (בנוסף לעבירת גניבה, שאינה קשורה לנאשמים ולאירועים דנן); ולאחר שהורשע, על פי הודאתו (במסגרת הסדר שהושג במהלך משפטו, ולפיו תוקן כתב האישום - תיקון לא מהותי; ראה כה"א המתוקן -
נ/1 ) ודינו נגזר - שימש עד מטעם התביעה בתיק דנן.
ואולם, בעדותו בביהמ"ש - ושלא כבאימרותיו במשטרה (אלו
שלאחר חקירתו הראשונה) ואשר בהן הפליל גם את הנאשמים וסיפר אודות חלקם באירוע השוד ואשר קדם לו - סירב סרגיי להשיב על השאלות המהותיות הנוגעות לנאשמים או לחזור על דבריו שבאימרותיו הנ"ל המפלילות את הנאשמים, ו
תוך שלא אישר, אך גם
לא שלל את תוכנם או את עצם אמירתם; ועל כן, הוכרז כעד עויין, וכל אימרותיו במשטרה הוגשו; ועל הגירסה שבהן המפלילה את הנאשמים, והמהווה נדבך יסודי ובסיסי במסכת הראיות, מבקשת המאשימה להשתית את הרשעת הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם (למעט, עבירת האיומים המיוסדת על ראיות אחרות).
5. המחלוקות בין הצדדים הינם הן במישור העובדתי והן - ובעיקר - במישור המשפטי, ואלו עיקריהן:
א.
במישור העובדתי ( או
עובדתי/ משפטי) - עותרת המאשימה לקבל ולאמץ את גירסתו של סרגיי בחקירתו והמפלילה את הנאשמים, ולהעדיפה על פני עדותו הסתמית בביהמ"ש ועל פני גירסתם של הנאשמים (על פי סעיף
10 א' לפקודת הראיות).
הסניגורים, מאידך, עותרים לדחיית גרסתו זו של סרגיי, בהיותה - כך נטען - בלתי אמינה, או כזו שאין להשתית עליה ממצאים.
ב.
ובמישור המשפטי - טוענים הסניגורים, כי מחומר החקירה עולה כי, למעשה, ונוכח "
טובות ההנאה" שהובטחו לסרגיי ע"י גורמי החקירה - כך נטען - הרי שהינו במעמד של
"עד מדינה"; ועל כן
- ובהיותו גם "
שותף לעבירה", ובהיות עדותו
עדות
יחידה נגד הנאשמים - הרי שעדותו טעונה "
סיוע"; ומאחר "שסיוע" כזה לא נמצא ולא הובא - הרי שיש לזכות את הנאשמים מהעבירות המויחסות להם באישום הראשון (שהם לב כתב האישום).
מנגד, טוענת המאשימה כי אין כל בסיס לטענה בדבר היות סרגיי "עד מדינה", ועל כן,
לא נדרש "סיוע" לגירסתו המפלילה ודי ב
"חיזוק מוגבר", בלבד, לגירסה זו - הן מכוח סעיף 10 א' לפקודת הראיות, והן (בנוסף) מכוח היות סרגיי "שותף לעבירה" - וכי בחומר הראיות מצוי די כדי לספק דרישה זו של "חיזוק מוגבר".
בשאלות אלו נדון בהכרעת דין זו; ולצורך זה, נפתח בסקירת הראיות שהובאו בפנינו, תוך התמקדות על הדברים העיקריים הנחוצים להכרעה בשאלות הנ"ל, ובכלל זה, בשאלות העובדתיות הדרושות להכרעה בשאלות שבמישור המשפטי, או המשפטי/עובדתי, כאמור.
עיקרי מסכת עדויות וראיות התביעה