1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירות של התפרצות למקום מגורים לשם ביצוע עבירה, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז (להלן - "החוק"), היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק והחזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק.
2. מכתב האישום עולה, כי ביום 7.11.07 התפרץ הנאשם לביתו של ניסים אלחדף (להלן - "המתלונן") ברמת-גן וגנב מתוכו רכוש רב. לאחר מעשה, נעצר הנאשם כשהוא מחזיק ברכוש הגנוב ובסכין.
3. עוד בראשית ההליך, הביע הנאשם את רצונו שלא להיות מיוצג. חרף רצונו התרשמתי, כי אינו מסוגל לייצג את עצמו ועל-כן הוריתי למנות לו סניגור מהסניגוריה הציבורית. עם זאת, הנאשם סירב לשתף פעולה עם הסניגור הממונה ובסופו של יום, הוא ייצג את עצמו.
פרשת התביעה
4.
ניסים אלחדיף
(להלן- "המתלונן") - מתגורר ברחוב הראשונים 9 ברמת-גן. ב-7.11.07 התקשרו אליו מהמשטרה ושאלו האם הוא מחזיק בביתו נרתיקי אקדח וכן טלפון שמספרו 0522736652. הוא השיב בחיוב והתבקש לסור מיידית לביתו, שכן זה נפרץ. כשהגיע לביתו וניסה לפתוח את הדלת הקדמית גילה שהיא תקועה עם סוגר הביטחון מבפנים ושמע את כלבו, שהיה בתוך הבית, מיילל. הוא ערך סריקה סביב הבית ובצדו האחורי הבחין שהסורגים נעקרו ממקומם ותריס ההזזה היה שבור בחלקו העליון. אל הבית הצליח להיכנס רק לאחר שבן השכנה נכנס דרך הסורגים ופתח לו את הדלת מבפנים. בתוך הבית הבחין, כי שני מזנונים נפרצו והפריטים היו בחלקם חסרים ובחלקם פזורים בחוץ. גם בחדר השינה דברים היו זרוקים מחוץ לארונות. טכנאי מז"פ הגיע לביתו על-מנת לקחת ט.א ולאחר מכן המתלונן ניגש לתחנת המשטרה למסור את הודעתו. במשטרה הציגו בפניו חלק מהפריטים והוא זיהה אותם כשלו. חלק מהדברים שנגנבו הוא קיבל בחזרה וחלקם נשארו בידי המשטרה.
המתלונן פירט את הרכוש שנגנב מביתו: טלפון נייד מסוג נוקיה, שעון ראדו, שני שעוני קסיו, שעון סרטינה מקורי, 8 חפיסות סיגריות מחו"ל, שעון אומגה מכסף, אולר, משקפת, מכשיר GPS, תכשיטים של אשתו, מצלמה ובקבוק שתייה חריפה. המתלונן אישר, כי המוצגים המצולמים המופיעים ב-
ת/1 נגנבו מביתו.
5.
רס"ר שי קוצר
- גבה את הודעת הנאשם
(ת/2). הודעתו נגבתה מרצונו הטוב והחופשי. הנאשם בחר שלא להשיב על חלק מהשאלות.
6.
רס"ר שלמה דיין
- טכנאי מז"פ במרחב דן. הגיע לביתו של המתלונן ופגש בו. המתלונן הצביע על אי סדר בבית, על הסורג שנעקר במרפסת ועל התריס השבור. בסמוך לתריס שנפרץ מצא צלוחית חרס קטנה שבבסיסה נמצאה טביעת אצבע שהעתיק
(ת/3). העד הדגיש, כי מדובר בקומת קרקע, הסורג עטף את המרפסת כולה והצלוחית נמצאה למרגלות הסורג. המתלונן אמר לו שהצלוחית שייכת לאשתו והיא נלקחה מתוך הבית. הוא לא ערך השוואת ט.א ולמעשה אינו יודע את זהות הפורץ.
7. בהמשך לעדותו של רס"ר דיין, הוגשה
חוות-דעת של מז"פ (ת/6)
ממנה עולה, כי טביעות האצבע שנמצאו על הצלוחית בסמוך לסורג, הן של הנאשם.
8.
רס"ר זאב עודד
- חבלן משטרתי, היה ביום האירוע בסיור שגרתי ברחוב דב פרידמן ברמת-גן. הוא ישב בניידת, ואזרח שהיה במקום פנה אליו והצביע על אדם הניצב מאחורי הרכב ומחזיק ברשותו רכוש גנוב. האזרח תיאר את פרטי הלבוש של אותו אדם ואת השקית הלבנה שהחזיק והסביר, כי זה אמר לו שפרץ לדירה. העד ירד מהניידת וניגש לנאשם שעמד במרחק של 15-20 מ' ממנו. הוא שאל אותו באשר לתכולת השקית שבידו וזה השיב, כי הדברים שייכים לו. הוא זיהה את הנאשם על-פי פרטים שזה מסר לו בע"פ ובמקביל זימן ניידות נוספות לסיוע. כאשר ביקש מהנאשם לראות את תכולת השקית הבחין במכשיר ניווט חדש, ארוז באריזתו המקורית, בתיק פאוצ' שהכיל נרתיקי אקדחים ופונדק של מחסניות, בתכשיטים ובשעון ראדו. כאשר שאל את הנאשם מניין השיג את הפאוצ', על תכולתו, השיב, כי מצא אותו בפח אשפה סמוך. בשלב זה הגיעו הניידות, זיהו את הנאשם ואזקו אותו (ת/5). השקית עם הרכוש נלקחה עם הנאשם לניידת.
בשלב מאוחר יותר נמצא בתוך השקית מכסה של מכשיר טלפון נייד ועליו מספר. מחיוג למספר התברר, כי זה שייך לאדם המתגורר ברחוב הראשונים ברמת-גן, רחוב הסמוך למקום בו נעצר הנאשם (רחוב מקביל).
העד שוחח עם המתלונן, שהגיע בעקבות השיחה לדירתו ודיווח, כי זו אומנם נפרצה. המתלונן פירט ותיאר את הרכוש שנגנב, והבדיקה נעשתה במקביל, לפי תכולת השקית שהחזיק הנאשם. העד ערך במרחב רשימה של 24 פריטים שמצא בתוך השקית (ת/4).
לציין, כי העד ערך חיפוש על הנאשם ותפס בכיסיו חלק מהמוצגים וכן סכין. העד ציין, כי הנאשם לא התנגד ולא השתולל וטען, כאמור, כי הרכוש שייך לו.
פרשת ההגנה
9. הנאשם בחר שלא להעיד בבית-המשפט, בטענה ש"אין לי מה לדבר" (עמ' 10 לפרוטוקול).
במשטרה מסר הנאשם הודעה (ת/2) ובה הכחיש את המיוחס לו והשיב, בשיטתיות, כי את מה שיש לו להגיד יאמר בבית-המשפט.
אומנם, מעיון בהודעת הנאשם ניתן היה למצוא תשובות ענייניות, אך מדובר בתשובות ספורות וחלקיות בלבד. כך, סיפר הנאשם, כי מצא את הדברים שהיו בשקית והכחיש שאמר לשוטר כי הדברים שייכים לו. יחד עם זאת, כאשר נשאל היכן מצא את הדברים השיב - "מה שיש לי להגיד אני יגיד בביהמ"ש" (עמ' 2 שורה 45). כמו-כן, הנאשם אישר, כי אין לו לא אקדח ולא רישיון לאקדח וכאשר נשאל, מדוע, אם כך, נמצא אצלו ציוד נלווה לאקדח השיב - "אני לא יודע על מה אתה מדבר" (עמ' 3 שורה 71).
באשר לסכין, הנאשם הכחיש שזו נתפסה עליו (עמ' 2 שורה 38).
ממצאים ומסקנות
10. ראיות התביעה מדברות בעד עצמן. הרכוש הגנוב נתפס על הנאשם בסמוך למקום ביצוע העבירה ובסמוך למועד ביצועה, ועל-פי עקרון "החזקה התכופה" הנטל לסתור את החזקה עובר לנאשם, אך זה לא סיפק הסבר משכנע לכך. כמו-כן, המתלונן מנה בעדותו את פריטי הרכוש שנגנבו מביתו, פריטים התואמים את אלה שנתפסו בשקית שהחזיק הנאשם (ת/1, ת/4).
זאת ועוד, טביעות האצבע של הנאשם נמצאו על צלוחית חרס, שעליה העיד המתלונן, כי היא שייכת לאשתו והדעת נותנת, כי זו נפלה בזמן שהנאשם נמלט מהדירה. לציין, כי גם בנקודה זו לא סיפק הנאשם הסבר כלשהו.