הנאשם הואשם על פי כתב האישום בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בניגוד לסעיף 7 (א) (ג) רישא לפקודת הסמים, בכך שביום 25.1.06 בשעה 05:20 לערך, במפגש הרחובות אלנבי ופינסקר בת"א, החזיק ברשותו 42 כדורי אקסטזי שהינם סם מסוכן מסוג M.D.M.A.
במענה לכתב האישום הודה הנאשם כי החזיק את הסם המסוכן נשוא כתב האישום, אך לטענתו, הסם הוחזק לשימושו העצמי בלבד.
נסיבות תפיסת הסם אינן שנויות במחלוקת והן מפורטות בדוחות הפעולה של השוטרים רמוז מרדכי וליהי לוי וכן של השוטר יובל שביט שהוזעק למקום האירוע ככוח תגבורת (ראה
ת/1, ת/2
ו-ת/4 בהתאמה).
מראיות התביעה עולה, כי בעקבות מידע מודיעיני, הגיע צוות משטרתי לצומת הרחובות אלנבי ופינסקר בת"א על מנת לבצע חיפוש במונית של הנאשם (מספר 4827525), אשר חנתה מקום. בעת שהשוטרים הגיעו למקום, ישבו בתוך המונית 3 אנשים אחרים, שתי נשים וגבר, ואילו הנאשם עמד בקרבת מקום, מחוץ למונית.
הנאשם גילה התנגדות לעריכת החיפוש וניהל מאבק ממושך עם השוטר רמוז מרדכי, דבר שחייב הזעקת תגבורת משטרתית למקום. בסופו של דבר, נתפסה בכיסו הקדמי הימני של הנאשם קופסת פח שהכילה 41 כדורי אקסטזי משני סוגים שונים וכן כדור אקסטזי אחד שהוחזק בנפרד מחוץ לקופסה. בנוסף נתפסו בכיסיו של המתלונן שטרות כסף בסכום של כ - 4,500 ש"ח.
מטעם ההגנה נשמעה עדותו היחידה של הנאשם.
אליבא דברי הנאשם, כחודש לפני האירוע המתואר בכתב האישום, הוא התוודע אל סם האקסטזי בנסיבות חברתיות ומאז החל להשתמש בו באופן קבוע כמזור להתפרצויות הזעם שתוקפות אותו בעקבות תאונת דרכים שאירעה בשנת 1994, במסגרת שירות מילואים (ראה מסמכים של משרד הביטחון- נ/1).
לדברי הנאשם, הוא נוכח לדעת כי סם האקסטזי מסייע לו להתגבר על תסמונת הפוסט טראומה ממנה הוא סובל בעקבות אותה תאונת דרכים, תסמונת המתאפיינת בהזיות, התקפי זעם ואלימות. לדבריו, תרופות פסיכיאטרית שקיבל בעבר לא סייעו לו וגרמו לתופעות לוואי, שלא ככדורי האקסטזי שהתגלו כיעילות מאוד עבורו. מאז, לדבריו, הוא החל לצרוך אקסטזי בקביעות בכמות של כ- 3 כדורים לשבוע.
לדברי הנאשם, כשבוע לפני המועד בו נתפס הסם ברשותו הוא רכש כמות של 50 כדורים בסכום של 1000 ש"ח, וזאת מטעמים כלכליים, שכן בדרך זו העלות היחסית לכל כדור הייתה נמוכה יותר והגיעה לכדי 20 ש"ח לכדור במקום 60-80 ש"ח לכדור בקניית כדור בודד.
הנאשם הוסיף וציין, כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הוא חי בנפרד מבני משפחתו, ובהעדר דירה למגורים הוא התגורר למעשה במונית שבה גם החזיק את כל חפציו. עוד הוסיף, כי באותה תקופה מצבו הכלכלי היה בכי רע, הוא לא עבד בשל מצבו הבריאותי והתקיים מקצבת נכות של משרד הביטחון בסך 2,500 ש"ח וכן מסכומי כסף לא גבוהים שהגיעו לכדי 100-50 ש"ח ביום, בזכות העובדה שהעסיק נהג שכיר שהפעיל את המונית בשעות הבוקר. מסכומים אלה היה עליו, לדבריו, לשלם מזונות לאשתו, וכן לשלם עבור המספר של המונית והביטוח עליה.
דיון ומסקנות
המחוקק לא ראה לכלול את הסם M.D.M.A בתוספת השנייה לפקודת הסמים המסוכנים נוסח חדש) תשל"ג-1973 ומשכך-לא מתקיימת לגביו החזקה הקבועה בסעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים.
במצב דברים זה, הנטל רובץ על התביעה להוכיח, כי הנאשם החזיק בסמים המסוכנים שנתפסו ברשותו שלא לצריכתו העצמית, כפי שיוחס לו בכתב האישום, והיא אינה יכולה להיזקק ל"חזקת הכמות", תוך העברת הנטל על שכם הנאשם לסתור את החזקה.
בהקשר זה נקבע בפסיקה (ראה ת"פ 243/01 מחוזי חיפה
מדינת ישראל נגד בן עמי שלום, וכן ת"פ מחוזי (נצ) 1233/01
מדינת ישראל נגד קראגה) כי בית המשפט יוכל להסיק מסקנות ולבסס את הכרעתו על מכלול הנסיבות שהונחו בפניו, לרבות נסיבות תפיסת הסם, כמות הסם והסברי הנאשם.
ייאמר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה, המסקנה המתבקשת היא, כי התביעה הוכיחה את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, ויש לדחות את טענתו כי החזיק בסם לצריכתו העצמית בלבד.
ראשית, על פניו, החזקת כמות של 42 כדורים, שהם שווי ערך ל- 42 מנות סם, מהווה אינדיקציה לכאורה לכך שמדובר בכמות מסחרית.
ככל שהדבר מתייחס לנסיבות תפיסת הסם, הרי שאלה מחזקות את עמדת התביעה ואינן עולות בקנה אחד עם גרסת הנאשם:
זירת האירוע הייתה רחוב אלנבי בתל-אביב, בשעה 05:00 בבוקר, בסמוך למועדון לילה. הנאשם נמצא עומד מחוץ למונית כאשר כל כדורי הסם נמצאים בכיס מכנסיו. לכאורה, אם נכונים דברי הנאשם כי באותם ימים הוא התגורר ולן במוניתו, בהעדר כתובת מגורים קבועה, מדוע לא השאיר את הכדורים במוניתו, בדומה לשאר חפציו ? בהנחה שהנאשם לא נזקק ליותר מכדור אחד בזמן נתון, מדוע סיכן עצמו והחזיק את כל כמות הכדורים על גופו כשהוא נמצא ברחוב, ליד מועדון ריקודים?
ברשות הנאשם נמצא אותה עת סכום כסף גדול במזומן, למרות שאליבא דברי הנאשם, הוא עבד באותה תקופה רק בצורה מצומצמת ומוגבלת והתקיים בעיקר מקצבת נכות שמטבעה מוכנסת לבנק.