הכרעת דין בתיק פ 7076/01

• פתח דבר
• 1.         הואשם מר ליאור סברו (להלן: "הנאשם" או "סברו"), כי ביום 20.8.01 בסמוך לשעה 14:00 בקניון אביה בבאר שבע תקף שלא כדין את ה"ה אוהד קטורזה (להלן: "קטורזה") וגיא עמק צור (להלן: "עמק צור"), אשר שימשו כגובים מטעם עיריית באר שבע, שעה שמילאו את תפקידם כחוק ובשל מילוי תפקידם, כאשר היכה את קטרוזה באגרופיו ובמקל ואת עמק צור דחף בחוזקה. לפי כתב האישום נשוא תיק זה, באותו המעמד איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בה"ה קטורזה ועמק צור באומרו, שיהרגם, וזאת בכוונה להפחידם. עוד הואשם סברו בתקיפת השוטר יובל אלמליח (להלן: "השוטר") בעת שמילא את תפקידו כחוק, בכך ששרטו בידו הימנית ודחפו. כמו כן, נטען, שהנאשם גרם נזק במזיד, כששבר את משקפיו של השוטר . לבסוף, נטען כי באותו המעמד איים סברו בפגיעה שלא כדין בגופו של השוטר, כשאמר לו "אזיין אותך" בכוונה להפחידו. כל זאת בניגוד לסעיפים 381 (ב), 192, 452 ו - 273 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.       לאחר שמיעת חמשת העדים מהם התרשמתי, החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום בתיק זה.

ההכרעה העובדתית

3.         במשפט זה מתפקידנו להכריע על פי אמת המידה במשפט הפלילי בין שתי גרסאות עובדתיות קוטביות, זו של הקטגוריה, המגולמת בכתב האישום, וזו של ההגנה. ראוי כבר עתה להזכיר כי כבכל משפט פלילי נטל ההוכחה רובץ לפתחה של התביעה ונטל זה כבד עד מאוד. הרי, על התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

            השוני בין גרסת התביעה לגרסת ההגנה מתמקד בשאלה מי תקף את מי. לדידי המאשימה, הנאשם תקף את גובי החוב (כביכול של בעל העסק, בו עבד הנאשם כעובד שכיר - ג'ט"ל) ואת השוטר, ואילו לדידי הנאשם, הוא אשר הותקף על ידי גובי החוב.

ההכרעה המשפטית (החלופית)

• 4.         לצד טענתו העובדתית של הנאשם, שהוא לא תקף את עדי התביעה, קיימת טענתו החלופית, שהיא משפטית: אם ישתכנע בית המשפט, שהנאשם הוא אשר תקף את הגובים, כי אז מתבקש בית המשפט לקבוע, שאותם הגובים פעלו שלא כדין ושכניסתם לעסק ופועלם לביצוע העיקול היו בגדר הסגת גבול במקרקעין ובמטלטלין. נטען באופן חלופי, כאמור,שאם ייקבע שהנאשם תקף את הגובים, שהוא עשה כן מתוך סעד עצמי בהתאם לזכותו על פי סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 ולהגנה על רכושו של זולתו, קרי מעסיקו, בהתאם לסעיף 34 י' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (אם כי את הסעיף הרבתי לא ציין הסניגור המלומד מפורשות בסיכומיו). ובאשר לאיומים, באופן חלופי טען הסניגור המלומד, שאם ייקבע, שהנאשם איים על הגובים ו/או על השוטר, בפרספקטיבה הנכונה המדובר בזוטי דברים. לפי הטענה (החלופית, כאמור), בהתאם לסעיף 34 י"ז לחוק העונשין הנ"ל, "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".נטען, חלופית, שאם תוך פועלם של הגובים בניגוד לדין ותוך הגנתו הפיזית על זכויותיו, הנאשם איים, כנטען בכתב האישום, בנסיבות העניין אלימותו המילולית של הנאשם מול אלימותם של עדי התביעה היא קלת ערך.
• במאמר מוסגר אפרט מעט את הפעולות הבלתי חוקיות של הגובים, לטענת הנאשם. בראש ובראשונה נטען, כי העיקול, אשר בוצע, הוא כנגד פלאפל הגשר בע"מ, ואילו העסק, בו בוצע העיקול, הוא "פלאפל אסולין". בנוסף, נטען, כי הגביה על פי פקודת המסים (גביה) צריכה להתבצע בהרשאת פקיד גביה, אשר שר האוצר מינהו בהודעה ברשומות, מה שמוטל על התביעה להוכיח ולא הוכח. כמו כן, נטען, שכתב הדרישה, אשר חייב להימסר לחייב על פי סעיף 4 לפקודת מסים (גביה) חמישה עשר יום לפני תפיסת המטלטלין, לא הומצא לחייב כדין. מטעמים אלו ואחרים נטען, שפועלם של הגובים היה שלא כדין.
• אמינות גרסת התביעה
• 5.א.      נשוב עתה לסוגיה העובדתית, אם הנאשם תקף את עדי התביעה. בהערכתנו את משקל עדותם של עדי התביעה, מצאנו סתירות ופרכות משמעותיות ביחס לשישה נושאים, לכל הפחות. אלו עלו מתוך העדויות מטעם התביעה בנוגע לשאלה, כמה זמן המתינו הגובים בנסיון להשיג טלפונית את מר יואב אסולין, הבעלים של "פלאפל אסולין", בטרם הגובים, קטורזה ועמק צור, החלו לבצע את העיקול. הסתירות והפרכות נוגעות גם לתאור הכניסה של הגובים לתוך חנות הפלאפל. בנוסף, הסתירות עולות מעדויות עדי התביעה בנוגע לשאלה, אם קטורזה הגיב למכות, אשר קיבל, לגירסת התביעה, אם לאו. כמו כן, קיימות סתירות בעדויות מטעם התביעה בנוגע לתקיפה הנטענת על ידי הנאשם באמצעות מקל. כן, קיימת סתירה בין העדויות מטעם התביעה על אודות שבירת המשקפיים. לבסוף, קיימת סתירה בעדויות התביעה בנוגע לתקיפת השוטר.
• ב.         בטרם נפרט את הסתירות בנוגע לזמן ההמתנה עד לביצוע תפיסת המטלטלין, ראוי לציין, כי לשיטת הנאשם, הגובים לא גילו סבלנות, בין היתר, כשביקש להתקשר לבעל העסק בטרם יבוצע העיקול. לפי הנאשם, אילו נאזרו הגובים במעט סבלנות, כל הפרשיה הנידונה היתה נמנעת (עמ' 25 שורות 11 - 12 לפרטיכל). קטורזה, אשר שימש כגובה הראשי (ראה: עמ' 17 שורה 1 וגם שורות 14 - 15 לפרטיכל), העיד שהתקשר בניסיון ליצור קשר עם בעל העסק והמתין כמה דקות (לצורך הנסיון הזה - ג'ט"ל) בטרם החלו בביצוע העיקול (עמ' 9 שורות 28 - 29 לפרטיכל ועמ' 10 שורה 2 לפרטיכל). לעומתו העיד השוטר, שחיכו יותר מ - 10 דקות ואם אינו טועה, חיכו 20 דקות עד חצי שעה עד אשר ביצעו את העיקול (עמ' 7 שורות 15 - 16 לפרטיכל). הפער בין גרסתו של קטורזה, שהמתינו כמה דקות טרם ביצעו את העיקול, לבין גרסתו של השוטר, שהמתינו 20 דקות עד חצי שעה, הוא משמעותי.
• ג.          באשר לאופן הגעת הגובים לתוך חנות הפלאפל, לנושא הכללי הזה יש חשיבות נוכח טענתו של הנאשם, כי אחד הגובים נכנס לחנות בקפיצה מעל הסלטיה. הרי, תאור זה משתלב עם טענתו של הנאשם, כי הגובים היו חסרי סבלנות וכוחניים (עמ' 25 שורות 14 - 15 ועמ' 26 שורות 4 - 5 וגם שורה 13 לפרטיכל). לפי עדותו של השוטר, שני הגובים נכנסו לחנות מאחור בטרם הוא (השוטר) שמע צעקות ורץ לכיוון המהומה (עמ' 6 שורות 9 - 10 לפרטיכל).גם קטורזה העיד על פתיחת הדלת האחורית לחנות על ידי הנאשם, אשר החל תוקף אותו ואת המסייע לו (עמק צור - ג'ט"ל) (עמ' 8 שורה 10 לפרטיכל). עוד לפי קטורזה, בעת הצעקות והקללות הגיע השוטר למקום (עמ' 8 שורות 13 - 14 לפרטיכל). לעומת זאת, עמק צור נשאל, אם לפניו הגיע קטורזה לחלק האחורי של החנות והשיב מפורשות "שלושתנו (דהיינו, קטורזה, עמק צור עצמו והשוטר - ג'ט"ל) הגענו יחד" (עמ' 21 שורות 12 - 13 לפרטיכל).
• ד.         כזכור, קטורזה העיד, שהותקף על ידי הנאשם ולא הגיב. הסוגיה של שמירת קור רוחו חשובה, שהרי, לגירסת הנאשם ואביו, קטורזה שלף את אקדחו במהלך פעולת העיקול והחל לאיים בעודו אוחז באקדח (עמ' 25 שורה 23 עד עמ' 26 שורה 1 ועמ' 36 שורות 4 - 5 לפרטיכל). בעת התרשמותי מעדותו של קטורזה, אמנם, לא יכולתי לקבוע ממצא פוזיטיבי, שהוא שלף את אקדחו. ברם, בהתרשמותי מעדותו גם לא השתחררתי מן התחושה, שלא מן הנמנע, שקטורזה שלף אקדח. מכל מקום, קטורזה העיד מפורשות, שהנאשם תקפו באגרופים ושהוא לא הגיב ( עמ' 8 שורת 12 - 13 ועמ' 10 שורה 13 לפרטיכל). גם עמק צור העיד, שקטורזה הוכה ולא הגיב (עמ' 21 שורות 6 - 8 לפרטיכל).לעומת זאת, כשנשאל השוטר, אם קטורזה לא הגיב, הוא רמז, שקטורזה אכן הגיב למכות, שספג. בלשון השוטר: "...ראיתי את הנאשם נותן אגרופים לאוהד (קטורזה - ג'ט"ל) אם בן אדם מקבל אגרופים לא יעשה כלום ?" (עמ' 7 שורות 19 - 20 לפרטיכל).
• ה.         באשר לתקיפה באמצעות המקל (ת/1, אשר משום מה אינו מצוי עוד בחדר המוצגים של בית המשפט), העיד קטורזה, שהנאשם תקפו במקל (עמ' 8 שורה 11 לפרטיכל). זאת, למרות הכתוב בדו"ח  תפיסת המטלטלין (ת/3), הכתוב בכתב ידו (ראה: עמ' 7 שורות 23 - 24 לפרטיכל), לפיו אבי העובד במקום ניסה להכותם במקל. במסמך הזה (ת/3) כתב קטורזה את מעשיו של הנאשם, את תקיפתו את הגובים ואת השוטר, את איומיו להורגם ואת שבירת המשקפיים. אולם, במסמך הנ"ל אין מילה וחצי מילה על אודות התקיפה על ידי הנאשם באמצעות המקל.
• ו.          באשר לשבירת המשקפיים, בכתב האישום מתוארת (אך) שבירת משקפיו של השוטר על ידי הנאשם. יצויין, כי השוטר עצמו, אשר הפריד בין הנאשם לגובים, לא סבר, שהנאשם התכוון לשבור את משקפיו (עמ' 7 שורות 23 - 24 לפרטיכל). בבית המשפט העיד קטורזה,
• שהנאשם שבר את משקפיהם של השוטר ושל עמק צור (עמ' 8 שורות 14 - 15 לפרטיכל). זאת, למרות, שבדו"ח תפיסת המטלטלין (ת/3), הכתוב בכתב ידו (ראה: עמ' 18 שורה 22 לפרטיכל), רשם קטורזה, שנשברו משקפיו של השוטר ושלו עצמו.
• ז.          לבסוף, לעניין תקיפת השוטר, קטורזה העיד, כי הנאשם תקף גם את השוטר (עמ' 8 שורות 13 - 14 לפרטיכל). ואולם, השוטר, אשר העיד, שהפריד בין הנאשם לקטורזה, גם העיד, שלנאשם לא היתה כוונה לשרוט אותו או לשבור את משקפיו. כדברי השוטר, "אכן נשרטתי ונשברו לי המשקפיים. אני לא אומר שהנאשם עשה זאת לי, תוך כדי התערבות זה קרה" (עמ' 7 שורות 23 - 24 לפרטיכל).
• הקביעה העובדתית