כתב אישום
הנאשם הואשם בתקיפתו של מר שלמה סולי ז"ל, יליד 1942, שהלך לעולמו לפני שהספיק להעיד בביהמ"ש (להלן המתלונן או סולי). נטען כי הנאשם חבט בו במקל ביד, ברגל, בראש ובחלקי גוף נוספים והמשיך להכותו גם אחרי שהתמוטט, נפל ודימם.
למתלונן נגרמו חבלות ושטפי דם במקומות שונים בגופו ואף נזקק לתפירת פצעיו. בהסכמה הוגשו תעודה רפואית של המתלונן ת/2, צילומי החבלות - ת/1, הודעתו במשטרה ת/6, תרשומת הקשורה להודעה- ת/7 ותעודת פטירה ת/8.
העבירה המיוחסת לנאשם, פציעה בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 334+ 335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן החוק).
כתב האישום מפרט את הרקע לתקיפה שהוא חשדו של הנאשם שהמתלונן הטריד מינית את בתו בת הארבע.
אין חולק כי המתלונן פגש בילדה ברחוב בעת שחזרה מגן הילדים מלווה בשכנה הגב' שולה ישעיהו ונשק לה על המצח או הלחי.
תגובת הנאשם לאישום: כופר במיוחס לו וטוען כי ראה את המתלונן מושך ומנשק את בתו, דרש ממנו הסבר והמתלונן אמר לו שלא אנס את הילדה ואף הציג עצמו כאביה. לטענת הנאשם, תוך כדי חילופי הדברים ביניהם, המתלונן דחף אותו ונתן לו מכה והוא דחף אותו בחזרה. הנאשם מכחיש שהיה ברשותו מקל בעת ההיתקלות עם סולי.
ייאמר כבר עתה כי אין כל בסיס לטענות הנאשם כי למתלונן היה מוניטין מפוקפק מסוג כלשהו. לפי הצהרת התביעה, המתלונן היה אדם חסר הרשעות.
לאור טענות הנאשם, בתו נחקרה ע"י חוקרת ילדים, להגנה אופשר לצפות בקלטת החקירה, אך היא לא ראתה לנכון להעיד את חוקרת הילדים ו/או להגיש את הקלטת. יש אפוא להתעלם מכל טענה שהמתלונן ביצע בילדה בפועל מעשה מגונה.
פרשת התביעה
האירוע המדובר התרחש ברחוב בשכונת מגוריהם של המעורבים והיו עדים לו או לחלקו מספר שכנים; עדי תביעה והגנה כפי שיפורט בהמשך.
א. עדותו של שמחה ניאזוב (להלן שמחה) -
המתלונן התגורר בבניין שממול העד. העד הכיר את המנוח, מכיר את הנאשם ויחסיו עם שניהם היו טובים. שמחה אמר בעדותו שראה את סולי שרוע על הארץ, פצוע והושיט לו עזרה וכן אישר שהנאשם היה במקום, אך טען שלא ראה אותו מכה את המתלונן. הוא הוכרז כעד עויין, נחקר בחקירה נגדית והוגשה הודעתו במשטרה ת/9. העד אישר את האמור בהודעתו, למעט אותן אמירות לפיהן ראה את הנאשם מכה את סולי במקל עץ והתערב כדי להפריד ביניהם.
לפי גרסתו במשטרה, היה עד לתקרית מתחילתה: עמד בחברת סולי בעת שהשכנה שולה עברה לידם עם שתי בנות קטנות. סולי התבדח אתם, לקח בצחוק תיק של אחת הילדות וכשהחזיר לה אותו נתן לה נשיקה במצח "כמו ברכה בשביל הילדים וזהו" (ת/9 ש' 7), ושולה והבנות המשיכו בדרכן. לדברי שמחה, גם הוא הלך לביתו וכעבור זמן קצר ראה את הנאשם מגיע רכוב על טוסטוס ושמע אותו שואל את סולי למה נישק את בתו. סולי השיב לו שעשה את זה בצחוק כמו אבא או סבא. הנאשם התרחק מהמקום ושמחה נכנס לביתו. וכך מתאר העד בת/9 את אשר ארע בהמשך: "הבחור הגיע עוד פעם לשלמה ואני רק שמעתי את הטוסטוס מגיע אני לא יצאתי החוצה ופתאום אני שומע צעקות אהה... אווו... ואני יצאתי החוצה וראיתי את האבא של הילדה נותן מכה בזה סולי אני אמרתי לשכן מספיק מספיק ואני באתי להפריד אותו והוא היה עצבני ועוד פעם נתן מכה בראש וזהו" (שם ש' 11- 13).
לשאלות החוקר, הוסיף ואמר שהנאשם הכה את המתלונן עם מקל עץ ביד, ברגל ובראש. כמו כן אמר שלא ראה את המכות מהתחלה ויצא מהבית כששמע את סולי צועק ואז ראה את מה שתיאר לעיל.
בעדותו בביהמ"ש טען כאמור שלא ראה את המכות. לדבריו אחרי שהמתלונן נתן נשיקה לילדה, הוא נכנס לביתו וכעבור כמה דקות: "שמעתי רעש גדול, צועקים, אני יצאתי החוצה ...ראיתי שהוא...סולי היה ברצפה, מחזיק את הראש. הוא אמר "שמחה, תעזור לי". (עמ' 5 לפרוטוקול שמספורו מתחיל מחדש בישיבה מיום 21.2.07 ש' 20- 22). הוא לקח אותו לביתו, נתן לו לשתות מים וניקה לו את הפצע בראש. המתלונן לא הרגיש בטוב, הודה לו והלך.
העד מוסיף שגם הנאשם היה בקרבת מקום, אך לא החזיק מקל.
את הסתירה בין עדותו לאמרתו במשטרה מסביר העד כדלקמן: בחלוף מספר ימים מהאירוע, פנה אליו סולי וביקשו ללכת עמו למשטרה להגיש תלונה נגד הנאשם. בדרכם, ביקש משמחה להגיד במשטרה "כי השכן, הנאשם נתן לו מכה עם עץ ברגל ובגב ובראש " (עמ' 6 ש' 2- 3), והוא הסכים ומסר לשוטרים את הגרסה ששם בפיו סולי, דהיינו, שראה את הנאשם מכה אותו למרות שלא ראה זאת.
ב.
עד ראיה נוסף לאירוע הוא דוד כהן מסחייב:
העד הוא קרוב משפחה של שמחה וכנראה מתגורר גם כן בקרבת מקום. לדבריו, היה עד לכל שהתרחש. דוד סיפר על עצמו שהוא סובל ממחלת נפש ומטופל תרופתית. אישר שהיה מאושפז בעבר עקב בעיותיו. לגבי יכולתו לזכור ולשחזר פרטים אמר: "לא יכול להיות שאני רואה דברים שבפועל שלא היו. לפעמים אני זוכר דברים ולפעמים לא" עמ' 24 ש' 19- 20).