1. הנאשם הועמד לדין בעבירות של תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 והפרעה לעובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 (1) לחוק הנ"ל.
2. מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם תקף באמצעות פטיש את מפקח מנהל מקרקעי ישראל, שלמה גרופר (להלן - "המתלונן"), שהגיע לפנותו ממבנה אליו פלש ברח' סלמה 6 בת"א (להלן - "מקום האירוע"). כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן חבלה באמה השמאלית.
פרשת התביעה
3.
רס"ר בני דיין
- שוטר קהילתי במרחב יפתח, הגיע בבוקר למקום האירוע והודיע לנאשם, כי הוצא נגדו צו פינוי. בשלב זה הודיע לו הנאשם על רצונו לפנות לבית-המשפט, על-מנת לעכב את ביצוע הצו ועזב את המקום.
מאוחר יותר הוא הוזעק למקום האירוע על-ידי המתלונן, שטען כי הותקף וביקש שיגיע במהירות. עם הגיעו למקום האירוע, הבחין במתלונן שהיה חבול בידו השמאלית ובנאשם, שהיה עצבני וצעק. המתלונן הצביע על הנאשם כעל זה שתקף אותו באמצעות פטיש שהיה במקום. הפטיש נתפס על-ידו בחצר, בסמוך למקום בו עמד הנאשם. מדובר בפטיש כבד במשקל 5 ק"ג עם ידית ארוכה (ת/1, ת/3).
4.
שלומי גרופר
(להלן - "המתלונן") - מפקח במנהל מקרקעי ישראל במחוז ת"א. הוא הגיע בבוקר למקום האירוע על-מנת לפנות את הנאשם. במקום נכחו משה, הקבלן שהיה אמור לבצע את פעולת אטימת המבנה, הפועלים שלו וכן שלושה מפקחים נוספים: טל זילברמן, יוסי כהן ומיקי פרנקו. השוטרים שהיו במקום הוציאו מהמבנה את הנאשם, שהודיע כי ברצונו לפנות לבית-המשפט. בשלב זה, הפועלים החלו בפינוי חפציו של הנאשם מהמקום ובאיטום המבנה, ולאחר כחצי שעה השוטרים עזבו את המקום. בסביבות השעה 11:30 הנאשם חזר למקום וכאשר ראה את פעולות האיטום, לקח פטיש "רציני" שהיה מונח בחצר, מול הכניסה למבנה, אחז בו בשתי ידיו והניפו לעברו, לכיוון הצלעות. בתגובה, הוא הדף את הפטיש באמצעות ידו השמאלית ונחבל באמה. מיד לאחר מכן הוא רץ לכיוון רכבו והנאשם בעקבותיו. לדבריו, הנאשם דיבר אתו - "אני לא זוכר בדיוק מה, אבל הוא כנראה התחיל לאיים עליי" (עמ' 4). המתלונן הדגיש, כי לא היה "בפוקוס" בגלל המכה ולכן לא זוכר את הדברים שאמר לו הנאשם. בשלב זה, הוא הזעיק את השוטרים שהיו במקום לפני כן. אלה הגיעו תוך פרק-זמן קצר ועצרו את הנאשם. באשר לחבלה העיד המתלונן, כי היתה לו נפיחות של מכה יבשה וכי פנה לקבלת טיפול רפואי בביה"ח וולפסון (ת/5).
המתלונן העיד, כי הנאשם פלש למבנה יום קודם לאירוע ופונה, ולמחרת פלש שוב. הוא לא הכיר את הנאשם קודם לאירוע הפלישה. בעבר, הוא שוחח עם הנאשם מספר פעמים וזה סיפר לו, כי אין לו איפה להתגורר לאחר ששוחרר מהכלא. הוא היה מעוניין לעזור לנאשם והציע לו שיפנה איתו ל"עמידר" בניסיון לפתור את בעיית הדיור שלו.
את התקיפה ראו טל זילברמן, משה והפועלים. שני המפקחים הנוספים שהיו במקום עזבו בטרם הגיע הנאשם.
5.
טל זילברמן
(להלן - "זילברמן")- מפקח במנהל מקרקעי ישראל, הגיע עם המתלונן לפנות את הנאשם. במקום נכחו מפקחים נוספים, הקבלן והפועלים. בשלב מסוים הנאשם עזב את המקום וחזר אליו מאוחר יותר, לאחר ששני המפקחים הנוספים והשוטרים עזבו את המקום. כאשר הנאשם חזר הוא לא אמר מילה ונכנס למבנה. מתוך המבנה נשמע רעש, הנאשם יצא מתוכו כשהוא אוחז בפטיש והניף אותו על המתלונן, תוך שהוא צועק על עניין שבירת הבלטות. המתלונן רץ כ-20 מ' הצדה והנאשם בעקבותיו, ללא הפטיש. הם המשיכו לדבר - "ראיתי את שלומי תופס את היד עם ידו השנייה ועשה סימן של כאב". הנאשם איים על המתלונן: "לך מפה, אני לא רוצה לראות אותך, אני תקפתי אנשים גם ליד שוטרים" והוא בתגובה הפריד ביניהם, על-מנת למנוע הישנות של סיטואציה אלימה. במקביל למתלונן, הוא הזעיק את השוטר בני שהיה במקום קודם לכן.
זילברמן העיד, כי הנאשם ניסה לפגוע במתלונן וכי ההנפה היתה מכוונת. הוא הדגיש, כי את הפגיעה עצמה לא ראה, שכן מהזווית בה עמד היה נראה כאילו הנאשם "פספס", אך בדיעבד התברר לו שהמתלונן נחבל באמה השמאלית.
6.
משה לגטווי
(להלן - "לגטווי")- קבלן פינוי והריסות של מנהל מקרקעי ישראל. ביום האירוע נכח במקום. הוא התבקש על-ידי המפקח להרוס את השיפוץ שעשה הנאשם במבנה ולאטום את כל הפתחים. הוא פנה לנאשם, שהיה במקום, וביקש שיתפנה. הנאשם ציית והלך. כשהגיע שלב האטימה הסופית, הגיח הנאשם וכאשר הבחין בנעשה נכנס ל"אטרף" ושבר בבעיטות את האטימה של הדלת הראשית. הוא לקח פטיש שהיה במקום, הניף אותו מעל ראשו, הסתובב איתו וכתוצאה מכך הפטיש פגע בידו של המתלונן. הנאשם השתולל, קילל וצעק ולאחר שהפטיש נפל מידו הוא רץ לכיוון המתלונן, אחז בחולצתו ומשך אותה סביב צווארו. בשלב זה, הוא ועוד כמה השתלטו עליו עד שהמשטרה הגיעה. לגטווי הדגיש, כי הנאשם הניף את הפטיש בצורה כזו, שהיה יכול לפגוע בכל אחד מהנוכחים.
פרשת ההגנה - גרסת הנאשם
7. הפועלים היו הראשונים שהגיעו למקום והודיעו לו על צו הפינוי. לאחר מכן הגיעו השוטרים והוא פנה אל אחד מהם על-מנת שיציג לו את הצו. לשוטר לא היה את הצו, אך הוא נתן לו את מספר התיק. הוא שמע את המתלונן מנחה את הפועלים לשבור את השיפוץ שעשה ופנה לפועלים לברר את פשר הדבר, אך אלה השיבו, שלא ידאג, שכן דבר לא יישבר. בינתיים פנה לבית-המשפט על-מנת לבקש עיכוב ביצוע הצו. כשחזר למקום, הבחין שהכל שבור - "היתה לי התפרצות של בכי, אני השתחררתי לא מזמן מבית הסוהר ושלומי ידע את זה. אני לא עשיר וזה כל מה שהיה לי" (עמ' 15). בשלב זה פנה לפועלים ושאל מדוע עשו זאת ואלה השיבו, שהמתלונן הוא זה שעשה זאת. "הלכתי לכיוון של שלומי כשאני עדיין בוכה וצעקתי עליו למה עשה לי את הדבר הזה וכשהגעתי אליו דחפתי אותו" (עמ' 15). לאחר מכן המתלונן זז הצידה והוא בעקבותיו, תוך שהוא חוזר ושואל - למה עשה לו את שעשה.
הנאשם הכחיש מכל וכל את הנפת הפטיש וציין, כי הטון בו דיבר היה של בכי ולא של צעקות.
ממצאים ומסקנות
8. העידו בפניי שלושה שהיו עדים לאירוע. כל העדים, ככלל, מתארים התרחשות דומה. אומנם קיים שוני בנקודות כאלה או אחרות, אך אין מדובר בשוני מהותי היורד לשורשו של עניין.
9. המתלונן וזילברמן העידו על הנפה מכוונת של הפטיש כלפי המתלונן. לעומתם, העיד משה לגטווי כי תנועת ההנפה היתה סיבובית, ולמעשה, הנאשם יכול היה לפגוע בכל אחד מהנוכחים במידה שווה. יוצא אפוא, כי על אף השוני האמור אין חולק, לפי עדותם של השלושה, כי הנאשם אחז בפטיש והניפו, עובדה אשר אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנאשם, לפיה לא נגע בפטיש ואף לא ראה אותו עד שהגיעה המשטרה.
10. ב"כ הנאשם עמד על הסתירות הרבות המאפיינות את עדויותיהם של שלושת עדי התביעה האמורים. כך, לעניין מיקומו של הפטיש העיד המתלונן, שזה היה מונח בחצר, מול הכניסה למבנה ולעומתו העיד זילברמן, כי הנאשם נכנס אל תוך המבנה ויצא ממנו עם הפטיש. כמו-כן העד לגטווי העיד על שבירת האטימה בידי הנאשם, עובדה שלא בא זכרה בשתי העדויות האחרות וכן תיאר את השתלשלות העניינים ככזו שבסופה תפס הנאשם בחולצתו של המתלונן בחוזקה, תיאור שלא מופיע בעדויות האחרות. יחד עם זאת, בסופו של יום, מצאתי את עדויותיהם של שלושת העדים כאמינות. על אף נקודות השוני, כפי שפורטו לעיל, שלושת העדים מתארים התרחשות אחת, אירוע ליבה, הכולל את הנפת הפטיש, את העובדה שהמתלונן נחבל וכן את הלך הרוח בו היה מצוי הנאשם. העדויות נתמכות בתעודה הרפואית (ת/5), בעדות השוטר (ת/2) ואף בגרסת הנאשם.
11. אל מול עדויות התביעה ניצבת גרסת הנאשם. הנאשם הציג גרסה זהה הן בהודעתו (ת/6) והן בעדותו (ת/2). הוא עמד על הלך הרוח בו היה נתון שעה שחזר למבנה שנאטם ואף הודה שדחף את המתלונן, אך הא ותו לא. יוצא אפוא, כי הנאשם, דווקא בנקודה הקריטית, מגמד את חלקו, מכחיש את הנפת הפטיש אל עבר המתלונן ומודה בדחיפתו גרידא. הנאשם מוסר, למעשה, תיאור דומה לתיאור שמסרו עדי התביעה, למעט הנפת הפטיש, ובכך מחזק את גרסתם ומוסיף לעדותם נופך של אמינות
זאת ועוד, כאשר נשאל הנאשם כיצד אפוא עולה גרסתו עם עדויותיהם של שלושת העדים בדבר הנפת הפטיש הוא השיב בצורה סתמית ולא עניינית: "אחד מהם קבלן משנה של שלומי, שמקבל ממנו הרבה כסף, וגם השני הבנתי שהוא חבר של שלומי" (עמ' 16).
12. אשר על-כן ובהתחשב באמור אני קובעת, כי אשמתו של הנאשם הוכחה כדבעי ועל-כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו.