1. הנאשם הועמד לדין בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
2. על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 1/11/05, בשעות הצהריים, הגיע הנאשם ללשכת ראש עיריית רמת-השרון ופנה למנהלת הלשכה באיומים תוך שהוא מציין, כי הוא חולה נפש, אשר אינו אחראי למעשיו, וכי היה עצור מזה 3 ימים ואושפז לאחר שנמצא משוטט בסמוך לבית ראש העיר כשבידו סכין (להלן - "אירוע הסכין"). כן אמר הנאשם למנהלת הלשכה, שעליה להרחיק את הפקחים המגיעים לסככה שברשותו.
3. בהליכי המעצר הוגשה חוות-דעת פסיכיאטרית אשר קבעה, כי הנאשם סובל ממחלת נפש ולפיכך אינו כשיר לעמוד לדין וכי אף בשעת ביצוע העבירה המיוחסת לו פעל תחת השפעת מחלתו ולא היה מסוגל להבדיל בין רע לטוב, בין אסור ובין מותר.
לכאורה, במצב הדברים האמור, היה מקום להפסיק את ההליכים נגד הנאשם בהתאם לסעיף 170 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982 אלא, שאותו סעיף מסייג את הקביעה האמורה וקובע, כי ההליכים לא יופסקו במידה וסנגורו של הנאשם ביקש לברר אשמתו.
בענייננו, הנאשם כפר במיוחס לו, עמד על חפותו ודרש להמשיך את ניהול משפטו על אף הקביעה האמורה בחוות-הדעת הפסיכיאטרית. אשר על-כן נדרשת אני לבחון את שאלת אשמתו של הנאשם, האם אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.
4. בטרם אסקור את הראיות שהובאו בפניי, אקדים ואתייחס למספר עובדות;
הנאשם החזיק בשעתו בקרקע באזור צומת מורשה, קרקע ממנה פונה ובתמורה קיבל פיצוי כספי וקרקע חלופית בפי גלילות עליה הקים הנאשם משתלה ועסק במכירת רהיטי במבוק. מזה 24 שנים עבד עם רישיון רוכלות, אשר חודש מדי שנה בשנה (ראה -
נ/5).
כחודש לפני האירוע נשוא כתב האישום, הוצאו צווי סגירה והריסה לשטח האמור והסכסוך בין הצדדים הגיע לערכאות.
פרשת התביעה
5. מטעמה של התביעה העידו שניים, הגב'
אילנית דנן, מנהלת לשכת ראש העיר (להלן - "המתלוננת") וכן ראש העיר בעצמו, מר
יצחק הוכברגר (להלן - "ראש העיר"), אשר שמע על ההתרחשות, נשוא כתב האישום, מפיה של המתלוננת.
6.
גרסת המתלוננת
המתלוננת העידה, כי בתאריך 1/11/05 בשעות הצהריים, נכנס הנאשם ללשכת ראש העיר, כשהוא מצויד במסמכים רפואיים. לדבריה טען הנאשם, כי הוא חולה סכיזופרניה ואינו אחראי למעשיו וביקש ממנה להרחיק ממנו את הפקחים.
כן העידה, כי הנאשם סיפר שהיה עצור משך שלושה ימים, לאחר שנתפס מסתובב בסמוך לבית ראש העיר כשבידו סכין.
בעדותה מציינת המתלוננת, כי היא מכירה את הנאשם מהעבר ומקשרת אותו עם אירוע הצתה של משרד מהנדס העירייה, אשר התרחש לפני כ-10 שנים. אשר על-כן, לדבריה,
"הרגשת האיום והפחד היו מאוד ריאליים" (עמ' 3 לפרוטוקול).
המתלוננת מדגישה, כי בעת ההתרחשות איש מלבדה לא נכח בלשכה וכי עובדה זו גרמה לתחושה של פחד לקנן בה.
בחקירתה הנגדית, עמדה המתלוננת על כך, כי לאירוע נשוא כתב האישום קדמו שני אירועים נוספים בהם היה מעורב הנאשם. לדבריה, במקרה האחד הנאשם הגיע ללשכה ו"התפרע" בעקבות צו הריסה שהוצא לסככה לא חוקית שהקים על השטח ובמקרה האחר, הגיע ללשכה ולקה בהתקף אפילפטי.
המתלוננת הדגישה בעדותה, כי
"די בכך שהוא סיפר את מה שסיפר, על כך שהוא הסתובב סביב ביתו של ראש העיר במשך 3 ערבים עם סכין, כדי שארגיש מפוחדת ומאוימת" (עמ' 5 לפרוטוקול), אם כי הסבירה, ברב הגינותה, כי מבירור שערכה עם ראש העיר ועם עוזרו "ארוע הסכין" לא היה מוכר להם.
7.
גרסת ראש העיר
ראש העיר לא נכח בארוע נשוא כתב האישום ושמע עליו מפי מנהלת הלשכה שלו.
בעדותו סיפר, כי הוא מכיר את הנאשם עוד מתקופת נערותו. לדבריו, "הויכוח" היחיד שקיים בינו ובין הנאשם הנו צו הסגירה וההריסה שהוצא לשטח השייך לנאשם ואשר נמצא במחלוקת. יחד עם זאת הוא ציין, כי ניסה לסייע לנאשם ולבדוק את זכויותיו בקרקע, אלא שהוצאת הצווים היתה, בסופו של יום, בלתי נמנעת.
ראש העיר הבהיר, כי אינו מכיר את אירוע הסכין וכי בינו ובין הנאשם קיימים ככלל יחסים של כבוד והערכה (עמ' 6 לפרוטוקול).