1. הנאשם הועמד לדין באשמת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, בכך שבהיותו בתחנת המשטרה ירקון, איים על המתלוננת, אורית כהן, סוכנת סמויה לשעבר שהפלילה את הנאשם בעבירת סמים.
2. המתלוננת העידה, כי הופעלה כסוכנת סמויה לחשיפת סוחרי סמים ובמסגרת זו חשפה, בין השאר, את הנאשם.
ב- 27.10.05 בסביבות השעה 22:00, בתום המשמרת, היתה בדרכה אל מחוץ לתחנה, כאשר חלפה ברחבת היומן, שמעה מישהו קורא בשמה "אורית" וכשהסתובבה לאחור הבחינה בנאשם שצעק לעברה בעצבים ובטון מפחיד "מי עשה אותך שוטרת", הוא אמר לה שהוא יודע היכן משפחתה גרה, שהוא מכיר את אחותה נטלי, "איך את לא מתביישת לעשות כזה דבר, אני מכיר את חיים כהן, תתביישי לך" והמשיך ואמר שהוא וחיים כהן "יראו לה מה זה" (חיים כהן אף הוא קשור בפרשת הסמים - ח.כ.).
היא יצאה מהתחנה מבועתת ומופחדת וחששה לשלום משפחתה. כשהגיעה לביתה רשמה מזכר (ת/2). למחרת, יום שבת, היא התקשרה למפעיל שלה, אלדר גרינוולד, ודיווחה לו על האירוע והוא הינחה אותה להגיש תלונה במשטרה. ביום ראשון היא הגישה תלונה במשטרה.
3. פקד אלדר גרינוולד הפעיל את המתלוננת כסוכנת סמויה. ביום שבת המתלוננת השאירה לו הודעה קולית והוא חזר אליה ביום המחרת או כעבור יומיים. בשיחה ביניהם, המתלוננת סיפרה לו שהיא נתקלה בנאשם במרחב וכי הוא איים עליה. הוא הינחה את המתלוננת להגיש תלונה.
4. סמ"ר כפיר נסים שימש זקיף בשמירה על עצורים והופקד לשמור על הנאשם, שנעצר בחשד לתקיפת שוטרים. שעה שישב עם הנאשם ברחבת היומן, המתלוננת ירדה במדרגות המרחב וחלפה על פניהם, הנאשם קרא בשמה וניבל את פיו. הוא טען שהמתלוננת "הפילה" אותו ובגללה "נכנס בפנים לכלא". הוא אמר לה שהוא יודע היכן היא והוריה מתגוררים, אמר שגילה את כתובתה ואת הטלפון שלה מתוך חומר החקירה בתיק הסמים.
בתחילה הוא לא ייחס חשיבות למתרחש, אך בהמשך, החוקרים הסבו את תשומת ליבו ודרשו ממנו לערוך מזכר וכך הוא עשה. לדבריו, הוא רשם במזכר את מועד האירוע ולא את מועד רישום המזכר.
5. צוער קובי אבוטבול עיכב את הנאשם ותפס בביתו את תיק החקירה שכלל פרשת הסמים ובו פרטי המתלוננת. הנאשם אמר לו ביוזמתו שפרטי המתלוננת מצויים בביתו והוא הסכים שיערך בביתו חיפוש ואכן כשהגיעו לביתו הוא מסר את תיק החקירה מרצונו החופשי.
6. רס"ר ברנרד יעקב גבה את הודעת הנאשם (ת/6). במהלך החקירה בתיק תקיפת השוטרים בגינו נעצר הנאשם, השוטר כפיר נסים נכנס אליו, אך לא אמר לו דבר בעניין האיומים על המתלוננת והדבר נודע לו באחור, רק כאשר נדרש לחקור את התלונה.
7. הנאשם, יוסי אוטמזגין, העיד כי ב- 27.10.05 בשעות הערב, בהיותו הולך ברחוב הוא עוכב על ידי אנשי משטרה, הוכה על ידם ונחבל. הוא הובא לתחנת המשטרה והמתין ביחד עם השוטר ברחבה. הוא ראה את המתלוננת והתפתחה ביניהם שיחת חולין "מה שלומך..." וכו''. הוא ביקש ממנה למסור ד"ש לקרן, ומעבר לכך לא נאמרו על ידו דברים נוספים והוא לא איים עליה.
בהודעה במשטרה טען הנאשם, כי המתלוננת פנתה אליו ולא הוא אליה.
8. הגרסה של המתלוננת אמינה ומהימנה ומתיישבת היטב עם העדויות של פקד אלדר גרינוולד והשוטר כפיר נסים.
קיימת חוסר התאמה בלוח הזמנים לגבי המועד שבו התקשרה המתלוננת לפקד גרינוולד, אך מדובר בפרט זניח, שאין בו כדי להשליך על האירוע עצמו. אין חולק, כי המתלוננת התקשרה לפקד גרינוולד השאירה לו הודעה במשיבון ובהמשך, אף דיווחה לו על האירוע ומכאן נובעות שתי מסקנות, האחת, שהמתלוננת מצאה לנכון לשתף את מפעילה באירוע אמיתי שהיתה הקרבן שלו, והשניה, שמדובר היה באירוע חריג שפגע במתלוננת והפחיד אותה.
9. העובדה שכפיר נסים לא מצא לנכון לדווח באופן מיידי על מה ששמע, אין בה כדי להשפיע על הקביעה שהנאשם אכן השמיע דברי איום כלפי המתלוננת.
בשלב בו נאמרו הדברים, כפיר נסים לא היה מודע לקשר הקודם שהיה בין הנאשם לבין המתלוננת ולכן לא ייחס לדברים כל משמעות, אך מרגע שנדרש לרשום מזכר הוא העלה על הכתב את הדברים כהווייתם.
10. הנאשם מודה בפרטי האירוע, כפי שתארה המתלוננת, למעט דברי האיום.
במהלך ניהול המשפט, הנאשם התפרץ, צעק צעקות בלתי מרוסנות שהיו מתובלות בניבולי פה.
ההתנהגות של הנאשם באולם ביהמ"ש מהווה תמונת מראה למה שהתרחש בתחנת המשטרה והתיאור שמסרה המתלוננת תואם במדויק למה שהתרחש בביהמ"ש.
מן הראוי לציין, כי הנאשם מדבר בטון רם ומאיים בשצף, שטף ורצף באופן שקשה לעקוב אחרי בליל המילים היוצאים מפיו.