עובדות כתב האישום והאשמה
עניינו של כתב אישום, נשוא הכרעת דין זו, באירוע שהתרחש ביום 28.9.02, בשעה 20:40 לערך, ברחוב פנקס 3 בת"א (להלן:,המקום"), בעת שרס"ל שחר בלולו (להלן:"בלולו" או "השוטר") והמתנדב יניב שובל (להלן:"שובל" או "המתנדב") מלאו את תפקידם כדין (להלן: "השוטרים"). כעולה מהעובדות, באותן נסיבות ביקשו השוטרים לוודא את זהותו של הנאשם כדי לבדוק את פשר מעשיו במקום, זאת לאחר שהבחינו בתכשיטים החשודים כגנובים אחוזים בידיו. בתגובה, תקף הנאשם, לגרסת התביעה, את בלולו בכך, שחבט בידו ועלב בו, בזו הלשון:"לך תזדיין יא מניאק".
כאשר שב הנאשם ונשאל שנית מהיכן התכשיטים, חזר, לגרסת התביעה, ותקף באגרופיו את בלולו, בעט ברגליו, וכן בעט ברגלי שובל והלם גם בו באגרופיו. כתוצאה מכך, על פי הנטען, נפגע שובל ופונה מהמקום באמצעות אמבולנס של מד"א. לגרסת התביעה, רק בתום מאבק ממושך עמו הצליחו השוטרים לרתק את הנאשם לרצפה עד לבוא תגבורת, שרק אז ניתן היה לכבול אותו.
באותן נסיבות, על פי הנטען, החזיק הנאשם בכמות גדולה של תכשיטי זהב, לפי הפירוט הר"מ, החשודים כגנובים ואין בידו הסבר המניח את הדעת כי רכש את החזקה בהם בדין:
א. 10 טבעות זהב
ב. 5 צמידי זהב
ג. 2 צמידי חוליות מוזהבים
ד. 3 שרשראות זהב
ה. אותיות MYER מוזהבות
ו. 7 תליונים מוזהבים
ז. 5 עגילים מוזהבים עם אבנים בצבעים
ח. תליון זהב בצורת מגן דויד
ט. פלטה מוזהבת ובה אבן בצבע תכלת
י. תכשיטי זהב נוספים שלא ניתן להפרידם
המאשימה מייחסת לנאשם את העבירות הנגזרות מעובדות אלה, וביניהן, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין, והחזקת רכוש חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
בתשובתו לכתב האישום ובעדותו מעל הדוכן אישר הנאשם את קווי המסגרת של עובדות האירוע המתואר בכתב האישום, אך, לדבריו, הדברים התרחשו באופן שונה לחלוטין. בפועל, טען בנחרצות, המציאות הייתה הפוכה בתכלית. בכפירתו נקיטת אלימות כלפי השוטרים טען להגנתו, כי לא רק שלא התנפל עליהם ופגע בהם, אלא הוא זה שהפך קורבן לתקיפתם הברוטאלית, על לא כול עוול בכפו.
ובאשר לתכשיטים. הימצאותם באמתחתו באותו מעמד אושרה על ידי הנאשם. ברם לגרסתו, רכש אותם כחוק ובתום לב ממאן דהו, ומכאן כפירתו באשמה בעבירה המיוחסת לו בהקשר זה.
מבחינה עובדתית מתחלק האירוע, נשוא דיוננו, לשני פרקים. הראשון, עניינו באופן ובנסיבות רכישת התכשיטים על ידי הנאשם, שכן עצם החזקתם על ידו, במועד הנקוב בכתב האישום, אינו נתון במחלוקת, ובהיבט המשפטי האם עלה בידו לסתור את החזקה. מה שאין כן לגבי החלק השני, הדינאמי, המתואר כתקיפת השוטרים על ידי הנאשם, שכול כולו נדחה כנטול כול יסוד. התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט לגבי עובדות חלק זה מצומצמת ומורכבת משלוש עדויות: שני השוטרים והנאשם. מחד גיסא, עומדות עדויותיהם המפלילות, על בסיסן עותרת התביעה לסמוך את הרשעת הנאשם, ומאידך גיסא, עדותו המכחישה של הנאשם, המבקש לא להעניק לעדויות אלה כל אמון, או למצער לקבוע, שאין בהן כדי להקים בסיס מוצק להרשעה בפלילים, מעבר לכל ספק סביר.
ותחילה לעדויות השוטרים
באותה תקופה, העיד בלולו, שרת כראש צוות במחלקת סיור, ובתוקף תפקידו הגיע יחד עם המתנדב לזירת האירוע בעקבות דיווח על אדם שרוע על המדרכה בכניסה לבניין. מעל דוכן העדים תאר את השתלשלות הדברים המתוארת בכתב האישום, מהרגע בו הוזעק למקום, שם פגש בצוות מד"א שניסה לטפל בנאשם ודיווח לו כי הינו שתוי ומסרב לקבל טיפול, דרך כישלונו ליצור עמו קשר ראשוני לשם זיהויו, עובר לאבחנתו כי מתוך התיק הכרוך סביב מותניו מבצבצת מטפחת ובה תכשיטים, וכלה בהתפרצותו כלפיו בקללות, ולאחריהן התנפלותו הפתאומית על השוטרים ותקיפתם בבעיטות ואגרופים שהובילו לעימות אלים. דא עקא, שהעדות לא נתנה בשטף אלא למקוטעין, ופרטים מהותיים של האירוע נשמטו או נשכחו על ידי השוטר. בגבור הקשיים נאלצה התובעת לחזור ולרענן את זיכרונו, פעמים מספר, לאחר שהעד עצמו העיר, לא אחת, כי חלוף הזמן הניכר- מהלך שלוש שנים תמימות מאז האירוע, מקשה עליו לשחזר את העובדות לאשורן, וביקש לסמוך על רישומן בכתב סמוך לאחר התרחשותן. כשלא עלה בידו לדלות את הדברים מנבכי זכרונו התיר בית המשפט על יסוד הכלל של הקפאת הזיכרון להגיש את דו"חות הפעולה
(ת/1), התפיסה
(ת/2) המעצר
(ת/3) בהם תיעד העד את קורות האירוע. בחינת האמור בדו"ח הפעולה
(ת/1) מגלה שוני מסוים בין הדברים שמסר בלולו טרם הגשת הדו"ח לבין רישומם בו. אם כי, חשוב לציין, כי הרקע הכללי תואם, והפירוט הרב בו נכתב הדו"ח יכול להסביר את הקשיים של העד מעל דוכן העדים, ובמיוחד אי יכולתו לחזור באופן מדויק על כול פרטי האירוע לפרטיו ודקדוקיו. השוני העיקרי, יש להדגיש, נמצא בפרטים הקטנים המתארים את השתלשלות האירוע. באבחנה מהעדות ניכר כי הדו"ח נרשם בצורה קולחת וברורה ומתאר באופן בהיר וכרונולוגי את רצף התפתחות האירוע. בהתאם לאמור בדו"ח, בהגיע השוטרים למקום הבחינו בצוות מד"א עומד סביב אדם גדל גוף שרוע על הקרקע ותיק מונח למראשותיו. מבירור עם הצוות ומהתרשמותו ממצבו ומתשובותיו ניכר היה כי האיש שיכור ומסרב לקבל טיפול רפואי. כשניסה לדובבו אמר כי שתה לשוכרה והוא שוכב לנוח. בניגוד לעדותו בבית המשפט נרשם בדו"ח כי הנאשם לא נענה מיד לבקשה להזדהות והחל הולך לדרכו ומתרחק. נדרשו חילופי דברים בטרם נאות להציג את תעודת הזהות שלו, וגם זאת רק לאחר שהוזהר כי יעוכב. כשחזר על עקביו והתקרב אליו חש השוטר בריח חזק של אלכוהול נודף מפיו. תוך כדי הוצאת התעודה מתיקו הבחין השוטר במטפחת וב"דבר מה נוצץ" מבצבץ מתוכה. לשאלת השוטר מה מעשיו בת"א נענה בקללה גסה מפי הנאשם, שאף הכה אותו בידו. כשביקש לערוך חיפוש בתיק הגיב הלה באלימות וחבט בידו תוך כדי השמעת גידופים. חרף זאת, הצליח השוטר להגיע למטפחת ונוכח, כאמור, כי היא מכילה כמות גדולה של תכשיטים. במקביל, יצר שובל קשר עם ניידת נוספת ודווח על פריצה שארעה בשכונת בבלי. תיאור הפורץ שהתקבל תאם, פחות או יותר, את הנאשם, ולאור החשד שמקור התכשיטים באותה פריצה הוא תושאל איך הגיעו לרשותו. תחת מענה החל משתולל: תקף באגרסיביות אותו ואת המתנדב באגרופים ובבעיטות, קרע את חולצתו וחנק אותו בגרונו, כך שנאלצו להתגונן. משלא חדל התפתח ביניהם מאבק פיזי כשכול אותה עת מנסים השוטרים לרתקו ארצה במטרה לכבול את ידיו באזיקים. גם כשגברו עליו, בעודו שכוב על הקרקע כשהשוטר שכוב מעל חלק גופו העליון והמתנדב יושב על רגליו, המשיך הנאשם להשתולל ולבעוט ולא נרגע. רק בסיוע שוטרים נוספים שהוזעקו למקום הצליחו בסופו של דבר להשתלט עליו בכוח ולכבול אותו. בתום הכבילה התעלף שובל ופונה לבית החולים. הנאשם הובל לתחנת המשטרה, שם נחקר. בדו"ח מציין בלולו כי כתוצאה מהמאבק נוצרה נפיחות תחת עיניו של הנאשם. בחקירתו, כך לפי הדו"ח, מסר הנאשם כי הוא עוסק בקנייה במכרזים שעורך צה"ל, ובין השאר, גם מוכר סחורה לתושבים בעזה. את התכשיטים, כך הסביר, קנה מאדם שאינו מכיר והעסקה בוצעה בקרית גת. עם זאת, לא התכחש למודעותו שמדובר במעשה לא חוקי או לא כשר. עוד נרשם בדו"ח כי בחיפוש שנערך בתיקו של הנאשם נמצאו שיקים של בנק פלסטין, כסף מזומן במטבע ישראלי ואמריקני. בתום חקירתו נשאל שוב אם ברצונו לקבל טיפול רפואי, אך סירב.
בחקירתו הנגדית נדרש בלולו להתמודד עם סימנים המצביעים על תיאום בין הרישום בדו"ח הפעולה שלו
(ת/1) לבין זה של שובל (
נ/1), ודחה בתוקף את האפשרות שהדו"חות מולאו בצוותא חדא. קו חקירה דומה ניהל הסנגור גם מול שובל, ונענה באופן זהה. מטבע הדברים, עניין זה עמד במרכז טעוני הסנגור התוקף את מהימנות השוטרים בגורסו, כי אינם ראויים לאמונו של בית המשפט. לטעמו, התאמה שיטתית ובולטת זו בין דו"חות השוטרים מקעקעת את אמינות גרסת התביעה ושומטת הקרקע תחתיה.