בעובדות כתב האישום, נטען כי בתאריך 8/8/05, בשעה 16.20, לערך, ברח' בית אל 18, בתל אביב, נמצא הנאשם מחזיק בסכין קפיצית ומתקבעת, מבלי שהוכיח שהחזיקה למטרה כשרה.
בגין כך, מיוחסת לנאשם עבירה על פי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, שהוא כופר בה, כשלטענתו, החזיק בסכין כדין וזאת אך ורק לצורך עשיית שימוש בה, בחנות הירקות של אחיו, שבה הועסק באותה עת.
השוטר אסף צוואיג מסר בעדותו, כי עצר את הנאשם, ברח' בית אל 18, וגילה כי הנאשם נושא על גופו סכין קפיצית, שצילום ממנה הוגש, ללא התנגדות (ת/2), וכשעל הצילום צויין כי "הסכין מתקבעת" וכי מדובר ב"סכין קפיצית ממתכת", כפי שפורט בדף המוצג המשטרתי בצילום (ת/2), המופיע לצד צילום הסכין.
עוד מסר העד, כי הנאשם טען על אתר, שהינו משתמש בסכין לקילוף ירקות ופירות, והוסיף כי הינו עובד במכירת אבטיחים.
עוד אישר העד, כי דוכן מכירת הירקות והאבטיחים נמצא במרכז המסחרי של רח' בית אל.
ע.ת. מס' 2, השוטר לוי ינאי, מסר בעדותו, כי נכח באירוע גילוי הסכין אצל הנאשם, וכי הסכין שבה מדובר, שמותקן בה גם מצפן, אינה מתאימה להבנתו לחיתוך אבטיחים, כפי שטען הנאשם.
בשלב דברים זה, הועלתה טענה מטעם הסנגור, כי התביעה לא הרימה את הנטל המוטל לפיתחה, לאמור, לא הוכח כי הנאשם החזיק בסכין, משזו לא הוצגה בביהמ"ש והתביעה הסתפקה בהגשת המוצג, על דרך צילום הסכין (ת/2).
טענה זו נדחתה על ידי ולעניין זה, יש להוסיף כי משהוגש הצילום ת/2, כמות שהוגש, על המפורט והכתוב בו, ללא כל הסתייגות של הסנגור וכשהעד אסף התייחס לצילום וזיהה בו את הסכין שתפס מידי הנאשם, די היה בכך כדי להוכיח כי מדובר, לכאורה, בסכין כמשמעותה בסעיף 186 (א) לחוק.
לעניין זה, יש להוסיף עוד, כי בהמשך היתרתי למאשימה להביא לעדות את השוטר דרור לובן, שאישר כי המופיע בת/2, לאמור: "הסכין מתקבעת", הינו בכתב ידו וכן הובאה הסכין נשוא הצילום ת/2, והוצגה בביהמ"ש, ומדובר כאמור, בסכין מתקבעת.
בחקירתו במשטרה (ת/1), טען הנאשם, כי הסכין הוחזקה על ידיו, לצורך מכירת ירקות ופירות וכי: "הרבה שוטרים ראו אותי עם הסכין ולא דיברו על הסכין" ועוד הוסיף, כי הסכין הינה: "מהבית". עוד טען בחקירתו זו, לעניין החזקת הסכין: "אני בדיוק חזרתי מאחי, הוא מוכר פירות וירקות. השוטר אפילו דיבר איתו". בחקירתו הנגדית טען הנאשם, כי לעיתים הינו נוטל את הסכין מהבית ולעיתים "מהבסטה" (עמ' 6), כשבהמשך טען כי כדבר שבשגרה הינו נוטל עימו את הסכין, בצאתו "מהבסטה". אלא שכשמסתבר כאמור, כי בחקירתו במשטרה, טען הנאשם כי חזר מביתו של אחיו, כשעימו הסכין (ת/1, שורה 15). לעניין זה, דבק הנאשם בעדותו בביהמ"ש, בהסבר דחוק, לפיו: "הבסטה והבית אותו דבר..., אחד ליד השני" (עמ' 6). הנאשם גם נמצא מתכחש לאמירה נוספת שיצאה מפיו בחקירתו, ממנה עולה בעליל, כי החזיק עימו את הסכין דרך קבע, ללא קשר לחיתוך ירקות ופירות, כשאמר בחקירתו: "כל הזמן אני מחזיק את זה..." (ת/1, שורה 9), כשטען מנגד, בחקירתו הנגדית כי: "לא כל הזמן לא נכון את אומרת את זה" (עמ' 6, שורה 28).
בהמשך דבק בהסבר, לפיו הינו מחזיק בסכין רוב הזמן, בהיותו בעבודה, כשהסברו לאמירה "כל הזמן", הינה: "אמרתי למשטרה שזה אצלי כל הזמן, למה לא דיברתם, זה הכוונה שלי אבל אני לא הולך עם זה כל הזמן" ולא למותר לציין, כי האמור בחקירתו במשטרה, כמפורט לעיל, שולל מטענת הנאשם בדבר החזקת הסכין לצרכי עבודה בלבד.
ע.ה. מס' 2, שמעון כחלון, אחיו של הנאשם ציין, כי החנות מרוחקת מבית ילדיו של הנאשם, כ - 30 מטרים, כשלטענתו זכר כי אחיו - הנאשם, סייע לו באותה עת, בממכר אבטיחים.
טענת הנאשם, כפי שהועלתה בביהמ"ש, כי הסכין נותרה בכיסו, מאחר וזו שימשה אותו דרך קבע לחיתוך ירקות, נמצאת נסתרת, נוכח המפורט לעיל משעולה, כאמור, כי מדובר בטענה שאין עימה ממש, כשהנאשם סתר בעדותו בביהמ"ש אמירה ברורה בהקשר זה של החזקתה, דרך קבע, על גופו, ללא קשר לחיתוך ירקות ופירות.
לא זו אף זו, גם אם ניתן היה לקבל, בדוחק רב, את הטענה כאילו הסכין שימשה את הנאשם לצורכי עבודה גרידא, עדיין אין בכך כדי לתרץ את הוצאתה מחוץ לכתלי החנות, הכל כשמדובר כאמור, בסכין מתקבעת, קצרת להב, כשמתברר עוד מחקירת הנאשם במשטרה, כי זו נלקחה מביתו של הנאשם (ת/1, שורה 13), ולא ניתן בנסיבות אלו, לקבל את הטענה כי יעודה של סכין זו היה אך ורק לצרכי עבודה, כפי שטען הנאשם, ולא ניתן לקבל את גירסתו בביהמ"ש, בכללותה, כמהימנה.
מכל מקום, החזקתה של הסכין, מחוץ לכתלי החנות, כשכל יעודה מלכתחילה, על פי גירסת הנאשם ואחיו, הינה לצרכי עבודה, אינה יכולה להיכלל בהגדרה של החזקת סכין כדין ומדובר, אפוא, בהחזקת סכין מחוץ לתחום ביתו של הנאשם וחצריו ואין לומר על כן, גם נוכח הסתירות שידעה גירסתו של הנאשם, כי הנאשם עמד במאזן ההסתברויות, לאמור, כי החזיק בסכין למטרה כשרה ולמטרה ראויה, כפי שטען.
בנסיבות העניין, נמצא על כן, כי הוכחה מודעות של הנאשם כלפי טיב המעשה, לאמור, ההחזקה והתקיימות הנסיבות, לאמור, היות הדבר המוחזק סכין, כשזו הוחזקה כאמור, מחוץ לחצריו, בנסיבות דלעיל, שלא כדין (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק 2, עמ' 2105).
על כן, אף אם יתכן שסכין זו שימשה לעיתים את הנאשם, לצורכי עבודתו, בין כתלי החנות, אין בכך כלל ועיקר כדי להתיר הוצאתה מחוץ לכתלי החנות, כשהנאשם, על פי האמור בחקירתו סבב עימה דרך קבע מחוץ לחנות, ללא כל היתר כדין.
אני מרשיעו על כן, בעבירה על פי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, שיסודותיה הוכחו.
ניתנה היום, כ"ו בסיון, תשס"ז (12 ביוני 2007),
במעמד הצדדים והודע בפומבי.