פתיח
בפתח הכרעת הדין הנני מודיעה כי התוצאה אליה הגעתי היא שיש לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.
פרטי האשמה שבכתב האישום
הנאשמים הועמדו לדין בכתב אישום המייחס להם עבירות תקיפת שוטר והכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיפים 273 ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בהתאמה, בגין מעורבותם באירוע שהתרחש בשעת בוקר מוקדמת של יום 14.12.03, בחדר מדרגות בניין בו הם מתגוררים ברח' ראשית חכמה בתל אביב.
כעולה מהעובדות, בעיצומה של פעילות של משטרת ההגירה לאיתור נתינים זרים השוהים בארץ שלא כדין, הפריעה הנאשמת, על פי הנטען, לשוטרים יוני ברזילי (יוני) ואורי רובינזון (אורי) (להלן:"השוטרים") בכך, שצעקה לעבר עובד זר (להלן:"קסמייר" או "הנתין בזר") וקראה לו להתנגד למעצרו ולא לאפשר כבילתו. באותן הנסיבות, לגרסת התביעה, העליבה את השוטרים באומרה להם: "בני זונות, אנטישמים, תעזבו אותו".
בהמשך, לאחר מעצרה, במהלך הנסיעה בניידת למנהלת ההגירה בחולון לשם חקירתה, שוחחה הנאשמת, על פי הנטען, במכשיר טלפון סוללארי וסירבה לחדול מכך, ולמרות שנדרשה המשיכה בשיחה. ובהמשך, בתגובה לכך שהשוטר אלכס גונדרוב (להלן:"השוטר אלכס") לקח ממנה את מכשיר הטלפון הנייד, החלה הנאשמת להשתולל ותקפה את השוטר אלכס ואת השוטרת ורוניקה קגנוב, שנהגה בניידת (הלן:"השוטרת ורוניקה"). כתוצאה מכך, סטה הרכב ממסלולו, אך הנאשמת, לא חדלה מתוקפנותה כלפי השוטרים גם כאשר ניסו לכבול את ידיה.
וחלקו של הנאשם בסדר הדברים. באותן נסיבות, במהלך פעילות השוטרים, דחף הנאשם, לגרסת התביעה, את השוטר אורי במטרה למנוע כבילת קסמייר, וכשבקש לכבול אותו תקף אותו שוב בכך שדחף אותו לאחור. כמו כן, על פי הנטען, לאחר מעצרו עלב הנאשם בשוטרים בעת הנסיעה בניידת לעבר מנהלת ההגירה.
תגובת הנאשמים לכתב האישום הייתה בבחינת כפירה מוחלטת באשמה, ואגב כך, תיאור עובדתי שונה ובעל הדגשים הפוכים של השתלשלות הדברים.
וברמה הקונקרטית. הנאשמת הכחישה כי קראה לקסמייר להתנגד למעצר, וטענה כי כול שביקשה מהשוטרים היה לחדול מהכותו. כמו כן, דחתה את הטענה, ולפיה באותו מעמד קיללה והעליבה אותם. ובנוגע לאירוע בתוך ניידת המשטרה הייתה טענתה, כי לא נאמר לה שהיא עצורה אלא מעוכבת בלבד, ולכן סברה שהיא רשאית להשתמש בטלפון הנייד ככול אזרח, במיוחד, בשים לב לכך, שעמה בניידת היו אותה שעה מספר עובדים זרים ששוחחו בטלפון ולא נדרשו להפסיק. לדבריה, השוטר אלכס לא לקח מידיה את הטלפון, ולכן, לא הייתה לה כול סיבה להתעמת עמו. כמו כן, שללה את הטענה כי התנהגותה הייתה הגורם העקיף לסטיית הרכב, אלא האשם נעוץ ברשלנותה של הנהגת - השוטרת ורוניקה, שבמהלך הנסיעה הושיטה את ידה לעברה כדי ממנה לקחת את הטלפון, ותוך כדי כך הפנתה את ראשה לאחור הרכב, וכתוצאה מכך איבדה לרגע את השליטה על הרכב.
ובאשר לטענה כי תקפה את השוטרים תוך כדי נסיעה. גם לעניין נמצא הסבר. לגרסתה, באותה עת הייתה בחודשי הריונה הראשונים. הואיל והיה מדובר בהריון ברמת סיכון גבוהה חששה לשלום עוברה, ולכן, כדי למנוע פגיעה אפשרית מכיוון השוטרת הרימה את רגליה מעלה והצמידה אותם כלפי בטנה, ללא שום כוונה להרע או לפגוע בה. תנועה זו, תורגמה, או פורשה על ידי השוטרים בטעות כניסיון או כאקט מכוון של תקיפה.
בדומה הייתה גם כפירת הנאשם. שלילתו את תקיפת השוטר אורי נסמכה על הגרסה, ולפיה מאחר ובמהלך כול האירוע לא חצה כלל מפתח דירתו, ברי, כי גם לא יכול היה לדחוף אותו. כמו כן, שלל מכול וכול הפעלת אלימות כלשהי כלפי השוטר בעת שביקש לכבול את ידיו. עם זאת, הנאשם הודה שעלב בשוטר אלי צמח, אך טען להגנתו כי הדברים נאמרו בתגובה ספונטאנית לכך שהלה זרק עליו כסא שפגע בידו וגרם לו חבלה.
לא זאת אף זאת, לטענת הנאשמים לא רק שלא הרימו יד על השוטרים ולא נהגו בתוקפנות, אלא שהם עצמם היו קורבן לתוקפות מופגנת, נעדרת כול סיבה מצד השוטרים. לטענתם, הללו הפעילו כלפיהם וכלפי קסמייר אלימות חסרת פרופורציה. מעצרו של קסמייר, אליבא קו הגנה זה, בוצע תוך כדי שימוש בכוח רב שלא לצורך, ולא פסקה גם כשהיה חסר אונים לאחר שנכבל והושכב על הרצפה כשהוא פצוע ושותת דם. במצב דברים זה, כל שעשו הנאשמים, אליבא גרסתם, היה לסייע לאדם במצוקה, וזאת בלי להפריע למהלך עבודתם התקין של השוטרים. הנאשמת הוסיפה וציינה, כי במהלך הנסיעה בניידת על אף שהביאה לידיעת השוטרים כי היא בהריון, הם התעלמו לחלוטין ממצבה, ושניים מתוכם, אלכס וורוניקה, אף תקפו אותה, וגרמו לה חבלות בצווארה.
עובדות הרקע וזיקתן לפרשה המתוארת בכתב האישום
במוקד התשתית הראיתית של התביעה, ניצבות, כדבר מובן מאליו, עדויותיהם של חמשת השוטרים שנכחו ופעלו במקום. מטבע הדברים, אמינות גרסתם עומדת במרכז הדיון, וכלפי מהימנותם הופנו מירב חיצי ההגנה.
כאחד הנתונים הרלבנטיים לבחינת סוגיה זו הפנתה הסנגורית את בית המשפט לעובדה, שכנגד שלושה מהשוטרים: אורי, אלי ויוני, נפתח תיק מח"ש בעקבות תלונת הנאשמים על נקיטתם באלימות קשה נגד הנתין הזר. ברם, התיק זה נסגר בנימוק של חוסר יכולת להכריע בין הגרסאות ברמת הוודאות הנדרשת לשם המשכו של ההליך הפלילי. הדברים שמסרו עדים אלה בחקירת מח"ש לגבי עובדות האירוע הועמדו לבחינת בית המשפט על ידי ההגנה בהשוואה להודעותיהם במשטרה ועדותם מעל דוכן העדים, והוו חלק מערעור התשתית של ראיות התביעה.
יש גם לציין בהקשר הנדון, כי טרם השיבם לכתב האישום, העלתה ב"כ הנאשמים טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק", שנדחתה על ידי בית המשפט לאחר שלא נמצא בנימוקיה הצדקה לביטול כתב האישום באותו שלב. בסיכומיה חזרה על הנימוקים, שלטעמה, הינם ברי נפקות להכרעתו של בית המשפט גם בשלב הכרעת הדין, ובמרכזם מחדלי חקירה מהותיים שגרמו לפגיעה ביכולתם של הנאשמים להתגונן וחבלו בהגנתם, ובכלל זה אי חקירת עדים רלבנטיים ומהותיים שניתן היה להשיגם בקלות.
עסקינן באירוע המורכב משני חלקים עיקרים ובתוכם נשזרו מספר אפיזודות
כדי להבין את ההתרחשות סביבה נסב כתב האישום יש להקדים ולהבהיר, כי למעשה אנו עוסקים בשני אירועים נפרדים שהשתלבו ונטמעו יחדיו לאירוע אחד. במרכזו של הראשון סיפורו של קסמייר. נתין זר, ללא אישורי שהייה כדין, שנתפס לאחר מרדף בתוך הבניין, והשוטרים השיגוהו בקומה בה נמצאת דירת הנאשמים. השוטרים השתמשו בכוח לשם מעצרו וכבילתו, ולשמע הצעקות וקולות ההתכתשות יצאו הנאשמים מדירתם, וכך נקלעו לעצומו של אירוע שעד לאותו שלב לא נגע להם אישית. כתב האישום משקף את גרסת התביעה למעורבותם באותה פרשה, שכללה, על פי גרסתה, הפרעה לשוטרים ותקיפתם, באופן המתואר בו. יש להדגיש, כי מלכתחילה נכלל קוסמייר כנאשם השלישי בכתב האישום, וגם לו יוחסו עבירות של הכשלת שוטר ונקיטת אלימות. אלא שבינתיים גורש מהארץ, ובטרם הוחל בהליך הפלילי הוגש כתב אישום מתוקן ממנו נמחק קוסמייר. בהעדרו, גרסתו, שסביר כי היה בכוחה לשפוך אור על העובדות ולהציגן מנקודת מבטו, חסרה מתוך פסיפס הראיות שהונח בפני בית המשפט, וכבר בכך יש משום מחדל ראייתי.
וראשית לגבולות המחלוקת העובדתית
יריעת המחלוקת בין הצדדים רחבה ומשתרעת כמעט על כול עובדות האירוע, והן תעמודנה, מטבע הדברים, במוקד ניתוח העדויות. אך תחילה לעובדות המוסכמות:
אין חולק, שבעת הרלבנטית היו הנאשמים, ועודם, נשואים, וכי הכירו את קסמייר היכרות מוקדמת, והנאשמת הייתה מודעת לכך שהינו שוהה בלתי חוקי.
לית מאן דפליג, כי הנאשמת פתחה את דלת דירתה וראתה את שני שוטרי משטרת הגירה ואת קסמייר.
אין מחלוקת, כי במהלך האירוע נטל הנאשם מצלמה ותעד את השתלטות השוטרים על הנתין הזר. שש התמונות שצלם הוגשו לבית המשפט כמוצגים מטעם התביעה (ת/6).
ובאשר לגדרי המחלוקת: