הכרעת דין בתיק פ 4323/05

1.         בתיק זה הודה הנאשם בהסדר טיעון ובכתב אישום מתוקן ב -4 עבירות של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952  (להלן "חוק הכניסה") ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן "חוק העונשין").

2.         עוד על פי הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי ב"כ הצדדים יטענו באופן חופשי לתחולת או אי תחולת החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד 1954 (להלן: "חוק ההסתננות") על העבירות  שאותן ביצע הנאשם על פי כתב האישום.

3.         כמו כן הוסכם בין הצדדים כי העונש שיושת על הנאשם, בין אם תתקבל טענת ב"כ המאשימה לתחולת חוק ההסתננות או לחילופין תתקבל טענת ב"כ הנאשם  לאי תחולתו של חוק ההסתננות, הוא 5 חודשי מאסר בפועל, שיחל מיום מעצרו של הנאשם וכן מאסר מותנה. לגבי קנס כספי יהיו הצדדים רשאים לטעון באופן חופשי.

4.         כתב האישום מכיל 4 אישומים. על פי האישום הראשון  בין החודשים נובמבר - דצמבר 1999 שהה הנאשם בארץ ללא אישורי שהייה או תעסוקה והורחק מהארץ ביום 15.10.01.

5.         על פי האישום השני בשנת 2002 הסתנן הנאשם לישראל דרך גבול מצרים  בכך שחצה את הגבול  בנקודת מעבר שאינה ידועה ולא דרך נקודת מעבר מוסדרת. בתאריך 25.4.05  נמצא הנאשם שוהה שלא כדין בתחומי מדינת ישראל והוצא נגדו צו הרחקה.

6.         על פי האישום השלישי בתאריך שאינו ידוע למאשימה הסתנן הנאשם לאחר גירוש לשטח מדינת ישראל  דרך גבול מצרים  בנקודת מעבר שאינה ידועה בכך שחצה את הגבול לא דרך נקודת מעבר מוסדרת. בתאריך 27.7.05 נמצא הנאשם שוהה בישראל שלא כדין. נגד הנאשם הוצא צו הרחקה ביום 27.7.05.

7.         על פי האישום הרביעי עובר לתאריך 7.9.05 קשרו הנאשם ואדם נוסף המכונה "איש הזבל" (להלן: "איש הזבל") קשר לביצוע פשע לפיו איש הזבל יסייע לנאשם ולגיסתו  להסתנן לישראל דרך גבול מצרים  בתמורה לתשלום בסך 2500$.

8.         ביום 7.9.05 הסתננו לישראל הנאשם לאחר גירוש וכן גיסתו מבלי שהיו להם אישורי כניסה כדין, ההסתננות נעשתה דרך גבול מצרים בכך שחדרו  באופן רגלי את הגבול  ולא דרך נקודת מעבר מוסדרת. בכך שהו הנאשם וגיסתו בישראל  שלא כדין.

9.         כאמור לעיל הודה הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן  למעט בעבירות של הסתננות לפי חוק ההסתננות שלגבי תחולתו הוסכם בין הצדדים כי הם יטענו חופשי.

10.        לטענת ב"כ המאשימה החוק למניעת הסתננות הינו חוק ספציפי המתייחס למי שהסתנן לישראל  דרך גבולות הארצות המנויות בסעיף 1 לחוק. עוד לדבריו על פי סעיפים 2 ו 3 לחוק  בהם מואשם הנאשם  אין על התביעה להוכיח כוונה לפגוע בבטחון המדינה  ודי בכך שהתביעה תוכיח את הכניסה  כמסתנן, כמשמעות ההגדרה בסעיף 1 לחוק או הסתננות לאחר גירוש,  לשם החלת החוק על המעשים שביצע הנאשם. לטענת ב"כ המאשימה אין חולק כי החוק נחקק בראשית ימיה של המדינה על רקע מצב בטחוני של הסתננויות ופיגועים, אך אין בכך כדי לקבוע כי החוק מכוון  אך ורק כלפי מי  שהסתננו למדינה ממדינות ערב במטרה לפגוע בבטחון המדינה. 

11.        לטענת ב"כ הנאשם נועד החוק למניעת הסתננות למנוע כניסתם של זרים ממדינות אוייב המבקשים לחדור לישראל על מנת לפגוע בה או באזרחיה במישרין או בעקיפין. מדובר בחוק ספציפי שחוקק ב 1954, שנתיים לאחר שנחקק חוק הכניסה לישראל  שמטרתו היתה ליתן מענה לבעיית ההסתננות שפגעה בתושבי המדינה. לדבריו החוק קבע הסדרים מיוחדים ונוקשים כולל הקמת בית דין צבאי מיוחד לשם מניעת הסכנה שנשקפת מהמסתננים. המיוחד לדבריו בחוק זה הינו לא ענין הגבולות אלא זהותו של הנכנס. לפיכך, לטענתו אין להחיל את הוראות חוק ההסתננות על עובדות המקרה שבפני בית המשפט, שכן הנאשם לא חדר לישראל על מנת לפגוע באזרחיה.

דיון:

12.        על פי הגדרת  מסתנן בסעיף 1 לחוק  ההסתננות  מסתנן  הינו מי שנכנס לישראל ביודעין ושלא כדין והיה אזרח או תושב או מבקר באחת מהמדינות שהינן - לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עירק או תימן.

13.        לכאורה אין חולק על כך שערב כניסתו לישראל בכל אותן פעמים, כמפורט בכתב האישום היה הנאשם על פי הודאתו  במעמד של מי שביקר במצרים ומשם נכנס ביודעין ושלא כדין לתחומי מדינת ישראל. לא רק זאת הנאשם הודה כי חזר והסתנן לישראל לאחר שגורש מן הארץ וגם זאת מספר פעמים.

14.        ההגדרה של מסתנן לפי מילון אבן שושן הינה: "בהשאלה: מי שעבר את קו הגבול ונכנס לארץ בגניבה".

15.        פשיטא על פי הגדרות החוק  ביצע לכאורה הנאשם את העבירות של הסתננות לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק ההסתננות.

16.        יחד עם זאת יש לזכור כי מדובר בחוק ספציפי שנחקק בשנת 1954 על רקע מציאות בטחונית של ריבוי הסתננויות לתחומי המדינה ממדינות אויב, כשמטרת המסתננים 5היתה  לפגע ולרצוח ישראלים.

17.        בע"פ 7112/05 HEMTT GAMEL UNCE   נ. מדינת ישראל  שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אומר כב' השופט הנדל  בהתייחסות לחוק ההסתננות : " חוק זה טומן בחובו  מאפיינים מיוחדים. לענייננו נסתפק בשניים מהם. ראשית החוק נחקק בשנת 1954, כוונת המחוקק אז לאו דווקא מתאימה  למציאות ימינו. אם כי יהיה מי שיאמר  שהשוני בין התקופות מצומצם יותר מכפי שניתן היה לקוות אז. שנית מסתנן מוגדר כ"מי שמכנס לישראל ביודעין ושלא כדין". אין הגדרה מדוע  נכנס ולמשך כמה זמן נכנס. מכאן יש לבדוק  כל מקרה על פי נסיבותיו, אין לאפשר לחומרת העבירה של הסתננות - שנושאת בצידה עונש מאסר בפועל מקסימלי  של 5 שנים - לסנוור את שיקול הדעת הפרטני  של בית המשפט .....יחד עם זה בל נשכח שהמחוקק  לא מצא לנכון לבטל את עבירת ההסתננות. כל עוד גבולות המדינה דורשים פיקוח  ביטחוני הדוק יש להתייחס בחומרה לכניסה לארץ שלא כדין  אפילו הדבר  לא נעשה בכדי לפגוע בבטחון המדינה ".

18.        חוק ההסתננות התקבל בכנסת  ביום 16.8.1054.

19.        בדברי ההסבר  להצעת החוק שפורסמו ברשומות ביום 3.5.53 נאמר: