האישום
1. הנאשמים 1 ו-2 שלפנינו עומדים לדין באישום בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("להלן: "
חוק העונשין") ובעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א) לחוק העונשין. נאשם 3 הואשם בעבירה של סיוע לאחר מעשה לפי סעיפים 260 ו-261 לחוק העונשין. שלושת הנאשמים גם יחד הואשמו בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין.
2. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 11.8.02 סמוך לשעה 20:30, הגיעו ריאד שעלאן (להלן: "
המנוח") ואשתו עפאף שעלאן (להלן: "
עפאף") במכוניתם מסוג "אופל" לביתם שברחוב קיבוץ גלויות בעכו. טרם הספיקו לצאת מהרכב, הגיעו למקום הנאשם 1 (להלן - "
סאלם") והנאשם 2 (להלן - "
באסם") ברכב מסוג JIMMY G.M.C, בעל חלונות כהים, שמספרו 11-162-18 (להלן - "
הרכב" או "
הג'יפ"). סאלם יצא מהרכב וירה באקדחו מספר יריות לעבר המנוח. לאחר מכן יצא באסם מהרכב כשגם הוא מחזיק בידו אקדח וירה מספר יריות לכיוונו של המנוח. כתוצאה מהירי נפטר המנוח, ואשתו נפצעה.
לאחר האירוע נמלטו סאלם ובאסם מזירת הירי, חברו לנאשם 3 (להלן: "
סאמר") באיזור המטעים הסמוך לקיבוץ רגבה, שם הציתו השלושה את הרכב ונמלטו מן המקום ברכב אחר, מסוג מאזדה, אשר חיכה להם במקום.
גירסת התביעה אל מול גירסת ההגנה
3. על העובדות המתוארות בכתב האישום בכל הנוגע לאירוע הירי, למדה המאשימה בעיקר מהודעתו במשטרה של עד התביעה מוחמד רחאל המכונה לחלוח (ולהלן: "
לחלוח"), מודיע משטרתי אשר שהה במועד הרלוונטי בבית אחותו השכן לבית הנרצח, והיה, לעמדת התביעה, עד ראייה לרצח.
יצוין, כי לחלוח הודיע בטלפון, עוד כ-6 דקות לפני הרצח, למפעילו, העד ארז רוימי (להלן - "
רוימי"), כי ברחוב מסתובב ג'יפ חשוד, נהוג, כך אמר לחלוח, על-ידי באסם (שהוא כזכור הנאשם 2), ויושבים בו אחרים שלחלוח לא זיהה אותם בשלב זה. כמו כן מייד לאחר הרצח טילפן לחלוח לרוימי וסיפר לו אודות האירוע.
האקדח באמצעותו בוצע הירי, בצבע שחור, נמצא ביום 12.8.02 בצומת הרחובות בורלא וקדושי קהיר בעכו. מהשוואת הקליעים שנמצאו בזירת הרצח, נמצא כי הם נורו כולם מאותו אקדח (וראו חוות דעתו של יוסי יקותיאל, מומחה לבליסטיקה, נ/15).
היו מספר עדים, אשר ראו את הרכב עוד לפני הרצח, כשהוא נע הלוך וחזור ברחוב קיבוץ גלויות בסמוך לבית הנרצח. מעדויות אלה עולה כי הרכב ארב, ככל הנראה, לבואו של המנוח. עדים אלה לא זיהו את יושבי הרכב.
כן היו מספר עדים אשר נכחו בזירת הרצח, אולם כשאלה נחקרו על ידי המשטרה, טענו כי לא זיהו את הרוצחים.
עוד ראיה נסיבתית לפסיפס ראיותיה של התביעה, הוא מחקר התקשורת, אשר מראה את תנועות הנאשמים על פי איכון הטלפונים הניידים שלהם בסמוך למועד הרצח ולאחריו (לשם איתור מקומם של הנאשמים בעת שיצאה שיחה מהטלפון הסלולרי שלהם ולצורך קביעה של מסלול הנסיעה של הרכב בו נסעו).
ראיה נוספת, גם היא נסיבתית, היא, ההוכחה שגירסת הנאשמים, על ה"אליבי" שהציגו, נמצאה שקרית. הנאשמים טענו, כאליבי, כי הם שהו בעת הרצח בטבריה. נמצא כי הם אכן שהו בטבריה בליל ביצוע הרצח, אולם, על פי מחקר התקשורת, הם הגיעו לטבריה מאזור הרצח, כשעתיים לאחריו. הם ישנו באותו לילה ביחד, בחדר אחד במלון, ושהו יחד עד שנעצרו, עם אחרים, וביניהם מחמוד רובעי, על-ידי המשטרה במחסום דרכים בסביבות נתניה ביום 13/8/02, כאשר במשך אותם יומיים מביצוע הרצח, הם לא חזרו לעכו.
4. מנגד, גירסתה המתומצתת של ההגנה היא, שאין לתביעה הוכחות מספיקות הקושרות את מי מהנאשמים למעשים המתוארים לעיל. לעמדתה, דבריו של לחלוח בחקירתו במשטרה, מהם חזר בעדותו בבית המשפט, רצופים סתירות, אינם מתיישבים עם שאר חומר הראיות ואין לבסס עליה הרשעה בפלילים. טענתם העיקרית של הנאשמים היא, שתיאורו של לחלוח אינו מתיישב עם ראיות אוביקטיביות בזירה, כמו העובדה שהמנוח נורה מאקדח אחד בעוד שלחלוח מתאר ירי של שני יורים, אחד אחרי השני, ושאף תיאורו את מקום עמידתם של היורים, אינו נכון ואינו תואם את מקום מציאת התרמילים. עוד טוענת הסניגוריה, כי גירסתו של לחלוח, לפיה אשת המנוח, עפאף, אמרה לו את שמו של באסם בעת הרצח, כמי שירה, הוכחשה על ידה. לעמדת הסניגוריה, לחלוח שמע שמועות, או השמיע אותן בעצמו מדמיונו, ודווח עליהן למפעיליו על מנת לקבל פרס ובלא כוונה להעיד בבית המשפט, עמדה עליה הצהיר כבר בחקירתו במשטרה ומימשה כאשר לא חזר על גירסתו בעדותו בבית המשפט.
הסוגיות העובדתיות העולות מהמחלוקות בין הצדדים
5. אין חולק, אם כן, שביום 11.8.02 בסמוך לשעה 20:30 נורו המנוח ועפאף בידי יורה או יורים אשר נסעו ברכב שנראה מסתובב ברחוב מגורי המנוח מזה מספר שעות, ירדו ממנו עם הגיעו של רכב המנוח ואשתו, וביצעו את מזימתם בהמתת המנוח. כן אין מחלוקת שכחצי שעה לאחר האירוע נמצא רכב הג'יפ כשהוא עולה באש במטעי קיבוץ רגבה.
השאלה המרכזית, שיש להכריע בה במשפט זה, היא עובדתית: אם התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, שמי שביצע את המעשים שתוארו בכתב האישום, הם אכן הנאשמים, או מי מהם. זאת, כאשר הסניגוריה מצידה "תוקפת" את העולה מחקירתו של העד לחלוח במשטרה ומפרשת באופן שונה את מחקר התקשורת המעיד על מקום המצאם של הנאשמים בעת שבוצעו השיחות הטלפוניות למכשירי הטלפון הניידים שלהם או מהם לאחרים.
6. אקדים ואציין, כי משמיעת העדים שנמצאו סמוך לזירת הרצח בשעת התרחשותו או בסמוך לו, התרשמתי כי הם מנסים למזער את המידע שהם מסרו בהודעותיהם, או להסתירו. השתכנעתי, כי הללו עשו כך מתוך פחד ודאגה לשלומם ולשלום בני משפחותיהם, וזאת בשל חששם, שהרקע לרצח הנו "חיסול חשבונות" בין עבריינים, אשר שומר נפשו ירחק מהם. דעתי זו מתחזקת לא רק מכך שהעד המרכזי, לחלוח, הודיע עוד בחקירתו כי יסרב למסור עדות מחשש לחייו ולחיי משפחתו, אלא גם מכך שעדים רבים אחרים, לרבות אשת המנוח, מסרו גרסאות סותרות לפנינו ולפני המשטרה.
7. אוסיף כאן, כי אך טבעי הוא שבעת אירועים דרמטיים, המתרחשים לפתע, כאשר הם מלווים בהתרגשות ואימה, עלולים פרטים להשמט מעיני הצופה, או שפרטים עלולים להקלט אחרת על ידי צופים שונים, מה גם שכל אחד מהם נמצא בנקודה אחרת המשקיפה על פני זירת האירוע
.
8. בטרם דיון לגוף הדברים, הערה: בשל תקלה טכנית, פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 9.12.03 לא תויק בתיק בית המשפט במקום המתאים. בשל כך, מספרי העמודים בו אינם נכללים ברצף עמודי הפרוטוקול. עמודי הפרוטוקול של דיון זה מוספרו 280א - 280 פח. דיון ההוכחות העוקב (מיום 14.12.03) מתחיל מעמ' 292 לפרוטוקול.
העד לחלוח
9. כאמור, על עובדות כתב האישום למדה המאשימה בעיקר מהודעתו במשטרה של לחלוח, שלעמדתה הוא עד ראיה לרצח.
לחלוח הגיע לעכו מהשטחים, מספר שנים לפני האירוע. הוא היה משתף פעולה עם כוחות המודיעין של המשטרה, כאשר מפעילו העיקרי היה ארז רוימי, איש אגף המודיעין של ימ"ר צפון.